אורי,ביקרתי באתר.

amore

New member
אורי,ביקרתי באתר.

מצא חן בעיני הצורה שבה ערכת את השיר על "אבא ז"ל". לשאר לא היה לי כח להיכנס,אני מקווה שבעתיד אצליח. אלי.
 

אורי_ח

New member
הצ´ולנט כבר מעלה ניחוח

amore. אני חושב שאולי פספסת ונכנסת לאתר אחר שלי. לאבא ז"ל אכן הקמתי יד זיכרון וירטואלית קטנה ובה דברים שאמרתי על קברו. שיר עליו לא כתבתי. ההתמודדות עם משא חייו ומותו של האיש הזה שכל כך הטביע בי חותם ומונח כעול על כתפי, כנראה קשה לי עדיין. כשזה יצא, אם בכלל, בין בצורה פואטית ובין בצורה אחרת, זה יבוא בשטף עז, מטהר, מקל. לו יהי. הנה לינק ישיר לאתר עם השירים. גם בשבילך אמא של ג. יקרה שחזרת אלינו. דרך אגב, איך היה בשבוע הנופש? שמחת? נהנית? הכרת מישהו שווה?
(מקווה שאיני חורג מהטעם הטוב, ואם כן - מתנצל). אצלי בבית, אם שאלת, וגם הלן מתעקשת להתעדכן, כמו שמתואר בספר בראשית, פרק א´. לפני שאלוהים החליט להפריד בין מים עליונים למים תחתונים. במלים אחרות: הבוילר מעל שוב התפוצץ והביוב מתחת שוב הציף. ואנו בתווך, מסתדרים איכשהו ומשתדלים לשמור, כאמור, על הפרופורציות. שילך לעז..... מי שבנה את הפלקל הזה. נו מילא, נר שביעי של חנוכה הצ´ולנט כבר מעלה ניחוח. שבוע קל וטוב ל-כ-ו-ל-ם! אורי
 
אורי, אורי, אורי

אני מתה על צ´ולנט...עשית לי תיאבון...תשאיר לי קצת. מצטערת שעדיין אתם בפרק א´ בבראשית....אבל אולי זה טוב...כי ככה תוכל לשכתב את התורה כולה. חיבוק, בתיאבון הלן
 
הנופשון היה חמים, טעים ונעים.

תודה לכל המתעניינים. היה נחמד. ניכר היה שענף נפגעים השקיע הרבה מחשבה באיך, ולמה. מזג האוויר היה נהדר והחברה - טוב אותה אתם מכירים... הורים של..., אחים ואחיות של..., אלמנות וגם יתומים של... חלקם מכירה ממפגשים קודמים, וחלקם לצערנו - חדשים... ולך אורי, לא הכרתי אף אחד ´שווה´. אולי כי לא חיפשתי ? ! ולא הגזמת. השאלה לגיטימית. לא היתה התעסקות מוכתבת בנושא המשותף שלנו - אבל מסביב לכל שולחן השיחות נסבו על... היה טוב, למשך כמה ימים להימצא בחברה שבה לא מסתכלים עליך בעיניים נבוכות כאשר מתמלאות העיניים שלך בדמעות. ובעניין אחר. אני שטופה שוב בגל אדיר של כעס על בעלי ועל אופן עזיבתו אותי לטובת הבן שאיננו. ביום שלישי אני צריכה לעבור ניתוח לא קל ואני לבד. טוב בסדר אני לא לגמרי לבד, ישנן הבנות, אבל אני הייתי בשבילו מתי שהיה צריך אותי, עזרתי, תמכתי, שבעה שבועות לא זזתי ממטתו לילה ויום הייתי שם, ועכשיו הוא - לא כאן. לא יכולה לשתף את הבנות בכעס הזה שלי למרות שאני יודעת שגם הן כועסות (כמו במסיבת חנוכה בגן של הנכדים הגדולים ראיתי כמה הן מאוכזבות שלא הוא מברך על הנרות ! היה לו קול נהדר ותמיד היה שר במסיבות) איך יכול היה לוותר עלי, על הבנות, על הנכדים לטובת הבן האחד ? למה זה קרה דווקא לי ? למה עכשיו איננו לידי לקלוט את דמעותי ואת פחדי ?
 

מיכל@בר

New member
קודם כל ולפני הכל, מאחלת לך שיעבור

הניתוח שלך בהצלחה, ושתבריאי ממנו מהר מהר. הכעס שמקנן בך על בעלך שאיננו איתך, וברגעים כאלה, שאת מרגישה את הלבד שלך בלעדיו... אני ממש מעריצה אותך על שאת מאפשרת לך לכעוס כך, בלי לדפוק חשבון, פרופר כעס שהוא נטש... ורד יקרה לי, יכולה רק לשלוח לך חיבוק ענק, שאולי יקל במעט על הצער שלך. ושוב, שיעבור לך בהצלחה רבה וגדולה.
 
אמא של ג. טוב שחזרת וטוב שהיה טוב

כמה מצער שנוספו נופשים חדשים........ וישר הולכת לכעס ולכאב שלך.....ולהכי מכאיב האמירה הזאת: "ואני לבד".. ככה מתיישבת לידך כבר עכשיו, עד אחרי הניתוח לכעוס איתך, לכאוב איתך ולהרגיש בלי מילים..... ואת כבר יודעת לקבל "גלי חום" בדואר תחושתי....אז מקווה שתקלטי גם הפעם. ושיעבור הניתוח הכי פחות כואב שאפשר ושיצליח....וכשתחזרי נצא ביחד לנופש וירטואלי של הנשמה....וניקח איתנו את כל הקייטרינג הטעים של השף אורי והשפה הלן ואת החיבוקים של מיכל..... אז ככה בהמון.... יקרה.
 

tear

New member
אמא של ג. יקרה

ראשית רוצה לאחל לך שיעבור הניתוח הכי קל והחלמה מהירה. ורוצה להוסיף בקשר לכעס שלך על ההרגשה של לבד שאני כל כך מבינה ואיתך ובטוחה שכמוני כל מי שפורום הזה מרגיש איתך ושתדעי שלמרות כל הכעס, הצער והכאב את לא לבד
 
למעלה