הנופשון היה חמים, טעים ונעים.
תודה לכל המתעניינים. היה נחמד. ניכר היה שענף נפגעים השקיע הרבה מחשבה באיך, ולמה. מזג האוויר היה נהדר והחברה - טוב אותה אתם מכירים... הורים של..., אחים ואחיות של..., אלמנות וגם יתומים של... חלקם מכירה ממפגשים קודמים, וחלקם לצערנו - חדשים... ולך אורי, לא הכרתי אף אחד ´שווה´. אולי כי לא חיפשתי ? ! ולא הגזמת. השאלה לגיטימית. לא היתה התעסקות מוכתבת בנושא המשותף שלנו - אבל מסביב לכל שולחן השיחות נסבו על... היה טוב, למשך כמה ימים להימצא בחברה שבה לא מסתכלים עליך בעיניים נבוכות כאשר מתמלאות העיניים שלך בדמעות. ובעניין אחר. אני שטופה שוב בגל אדיר של כעס על בעלי ועל אופן עזיבתו אותי לטובת הבן שאיננו. ביום שלישי אני צריכה לעבור ניתוח לא קל ואני לבד. טוב בסדר אני לא לגמרי לבד, ישנן הבנות, אבל אני הייתי בשבילו מתי שהיה צריך אותי, עזרתי, תמכתי, שבעה שבועות לא זזתי ממטתו לילה ויום הייתי שם, ועכשיו הוא - לא כאן. לא יכולה לשתף את הבנות בכעס הזה שלי למרות שאני יודעת שגם הן כועסות (כמו במסיבת חנוכה בגן של הנכדים הגדולים ראיתי כמה הן מאוכזבות שלא הוא מברך על הנרות ! היה לו קול נהדר ותמיד היה שר במסיבות) איך יכול היה לוותר עלי, על הבנות, על הנכדים לטובת הבן האחד ? למה זה קרה דווקא לי ? למה עכשיו איננו לידי לקלוט את דמעותי ואת פחדי ?