סדרות הריאליטי השתלטו לחלוטין על טבלאות
הרייטינג של הרשתות הארציות בארה"ב בכל שכבות-הגיל. כדי לסבר את האוזן, בעונת 2006-7, מתוך 20 התכניות הנצפות ביותר בשכבת הגיל 35+ (ה"בוגרת" יותר לכאורה בהעדפותיה), יש רק שתי סדרות (דרמטיות או קומיות). מתוך מאה התכניות הנצפות ביותר יש רק 41 סדרות בשכבת הגיל הזאת. היתר תכניות ריאליטי ושידורי ספורט. כמובן שבשכבות הגיל הצעירות יותר, הדומיננטיות של תכניות הריאליטי גדולה הרבה יותר מזו. האמריקנים מתים על ריאליטי, הם מנסים למצוא אותו בכל הבא ליד: מייבאים שפים מבריטניה (גורדון ראמזי), פורמטים מהולנד (אחד נגד אלף) ואפילו לישראל הגיעו... הספוטים לפרסומות נמכרים, עונתית, במחירים גבוהים יותר בסדרת ריאליטי מתחילה, מאשר בסדרת דרמה או סדרה קומית ותיקה. מלבד זאת, בתכנית ריאליטי תמיד תהיה תכנית "שיא" - בה נבחר מנצח מאיזשהוא סוג. בסדרת דרמה נדיר שיהיה שיא כזה, ועוד יותר נדיר - בסדרה קומית. תכנית השיא מאפשרת, כמובן, לגבות מחירי שיא על פרסומות. כשתכנית ראליטי מצליחה, היא מסדרת יפה את מאזן הרשת. מדובר ב"מכה" גדולה בטווח קצר. סדרות דרמה וסדרות קומיות דורשות אורך-נשימה והשקעה שלרוב אין ברשותם של מנהלי הרשתות הארציות, שמועצות-המנהלים שלהם נושפות בעורפם כל העת ודורשות תוצאות מיידיות במאזן.
