רויטל שלנו, זוכר אותך מו ההתחלה,
כמעט מאותו יום מר ונמהר. אין מילים לנחמה, כפי שאז לא היו. רק שתמשיכי לחיות, לחיות!!! יש משהו בדברים של רחלי. אפשר ואפשר להפוך את הכאב למנוף לחיים שיש בהם איכויות חדשות. לאהבה שנובעת מהערכה אחרת של משמעות חיי אדם. ובהזדמנות זו, תודה לך ולכל האחים והאחיות שלי כאן שביקרו באתר של יואב, שבימים אלה מציין כשנתיים ל"היווסדו".
מאורי