tear, אמא של יואב
אני אוסף מלוא חופניים את המלים הטובות, החמות שלך, וגם את החיבוק ואת הדמעות. אני חושב שאני לא מדהים. אני חושב שמה שמדהים הוא איך מילים ורגשות יכולים לזרום דרך המדיה הזו, המנוכרת כביכול, וכבר אני מרגיש לחלוחית בעיניים שלי, וזה טוב ככה, שאני מסוגל. וגם, אני חושב עלייך הרבה, על איך שכבר יותר משנה שאת מתייסרת באובדן הנורא שאין ולא תהיה לו נחמה, אך בהחלט אפשר שתהיה ממנו תקומה. ואני כל כך רוצה לראות אצלך ניצנים של תקווה. כל כך רוצה שיהיה לך קל יותר וטוב על הנשמה. באהבה, אורי
