HobbitGirl
New member
אורי
אורי יושב על קצה המיטה. אני בקצה השני, נשענת על הכרית שהוא הביא לי ליום השנה שלנו. הוא השתנה כל-כך מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה. העיניים הכחולות שלו, שתמיד חשבתי שהן בהירות מדי, היו כעת מימיות לחלוטין. השיער השטני הפך בלונדיני דהוי, והעור החוויר בצורה חולנית. "התגעגעתי", אני אומרת, למרות שהמילה הזו לא מתארת אפילו עשירית ממה שעבר עלי מאז שהוא עזב. "גם אני התגעגעתי אליך, חמודה" הוא אומר, ומחייך אלי. אני משחררת אנחת רווחה- החיוך שלו, שהייתי מסתכלת עליו שעות לו רק יכולתי, נשאר כשהיה. אני מושיטה אליו יד. יותר מידי זמן לא ליטפתי אותו. אורי נרתע, אבל לא מהר מספיק. אני מכירה את אורי כמו את כף היד שלי. אני מכירה אותו כל-כך טוב, שאני רואה דרכו. החיוך היפיפה שלו הופך פתאום לעצוב, והוא מתרחק עוד קצת. החוט, שקשר את הלב שלי כבר שנה שלמה, נקרע. "בבקשה, אל תעבירי את היד שלך דרכי", הוא אומר, "זה כואב לי". הוא קם מהמיטה, מישר את הבגדים שהתקמטו. אני מצפה שלפחות ינשק אותי לפרידה, אבל הוא רק מעביר את ידו באוויר, קרוב קרוב לפנים שלי, אבל לא קרוב מספיק. "אל תשכחי אותי, חמודה" אומר אורי, ומתפוגג אל תוך האוויר.
אורי יושב על קצה המיטה. אני בקצה השני, נשענת על הכרית שהוא הביא לי ליום השנה שלנו. הוא השתנה כל-כך מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה. העיניים הכחולות שלו, שתמיד חשבתי שהן בהירות מדי, היו כעת מימיות לחלוטין. השיער השטני הפך בלונדיני דהוי, והעור החוויר בצורה חולנית. "התגעגעתי", אני אומרת, למרות שהמילה הזו לא מתארת אפילו עשירית ממה שעבר עלי מאז שהוא עזב. "גם אני התגעגעתי אליך, חמודה" הוא אומר, ומחייך אלי. אני משחררת אנחת רווחה- החיוך שלו, שהייתי מסתכלת עליו שעות לו רק יכולתי, נשאר כשהיה. אני מושיטה אליו יד. יותר מידי זמן לא ליטפתי אותו. אורי נרתע, אבל לא מהר מספיק. אני מכירה את אורי כמו את כף היד שלי. אני מכירה אותו כל-כך טוב, שאני רואה דרכו. החיוך היפיפה שלו הופך פתאום לעצוב, והוא מתרחק עוד קצת. החוט, שקשר את הלב שלי כבר שנה שלמה, נקרע. "בבקשה, אל תעבירי את היד שלך דרכי", הוא אומר, "זה כואב לי". הוא קם מהמיטה, מישר את הבגדים שהתקמטו. אני מצפה שלפחות ינשק אותי לפרידה, אבל הוא רק מעביר את ידו באוויר, קרוב קרוב לפנים שלי, אבל לא קרוב מספיק. "אל תשכחי אותי, חמודה" אומר אורי, ומתפוגג אל תוך האוויר.
