אוזן רגישה
New member
אור גדול לכולם. רוצה לשתף:
קמתי הבוקר קצת אחרת. היום ערב חנוכה ראשון בלי אמא. לא היה את הבלגן הגדול של קניית המצרכים לסופגניות או ההתלבטות אם לקנות או לעשות, לא היה הבלגן והלחץ של קר אז צריך חדר חם, לא כלום היה שם ורק קול חלש של אבא והאחים: נו באמת את רוצה לעשות סופגניות? אפשר לקנות. אבל גם זה חלף כאיוושה לא מורגשת. אז, אמא לימדה אותי הרבה דברים קטנים שעושים את האוכל לקצת יותר. אני די מתרגשת לעשות פעם ראשונה לבד את הסופגניות של אמא. אחותי וגיסתי עשו בבית שלהן אבל, אין כמו הסופגניות של אמא והחביתה של סבתא... זה יותר הזיכרון מאשר.. וזה טוב לי לזכור דבר טוב וחשוב לי שהסופגניה לא תהייה דביקה וספוגה לה בשמן אין סופי. נשמע קטן אבל אני מאמינה שבשנה הראשונה הנשמה מרחפת לה בין הגוף הגשמי שבאדמה לבין הבית שלה לבין הבתים של הילדים. אני מקווה שהיא תתגאה בי ושהדמעות יתנו את קמצוץ המלח שצריך לסופגניות עם כל האהבה שרק אפשר. ולאלה שכואבים איתי, שכאבם לא קטן או גדול משלי אלא הוא כאבם, אני מקווה שדרך אור הנרות וחום הלהבה,תוכלו להרגיש את היקרים לכם ולזכור עוד נקודה שהיתה לכם ביחד כלפיד ענק מאיר ושומר. חנוכה שמח
קמתי הבוקר קצת אחרת. היום ערב חנוכה ראשון בלי אמא. לא היה את הבלגן הגדול של קניית המצרכים לסופגניות או ההתלבטות אם לקנות או לעשות, לא היה הבלגן והלחץ של קר אז צריך חדר חם, לא כלום היה שם ורק קול חלש של אבא והאחים: נו באמת את רוצה לעשות סופגניות? אפשר לקנות. אבל גם זה חלף כאיוושה לא מורגשת. אז, אמא לימדה אותי הרבה דברים קטנים שעושים את האוכל לקצת יותר. אני די מתרגשת לעשות פעם ראשונה לבד את הסופגניות של אמא. אחותי וגיסתי עשו בבית שלהן אבל, אין כמו הסופגניות של אמא והחביתה של סבתא... זה יותר הזיכרון מאשר.. וזה טוב לי לזכור דבר טוב וחשוב לי שהסופגניה לא תהייה דביקה וספוגה לה בשמן אין סופי. נשמע קטן אבל אני מאמינה שבשנה הראשונה הנשמה מרחפת לה בין הגוף הגשמי שבאדמה לבין הבית שלה לבין הבתים של הילדים. אני מקווה שהיא תתגאה בי ושהדמעות יתנו את קמצוץ המלח שצריך לסופגניות עם כל האהבה שרק אפשר. ולאלה שכואבים איתי, שכאבם לא קטן או גדול משלי אלא הוא כאבם, אני מקווה שדרך אור הנרות וחום הלהבה,תוכלו להרגיש את היקרים לכם ולזכור עוד נקודה שהיתה לכם ביחד כלפיד ענק מאיר ושומר. חנוכה שמח