אור וצל

אור וצל

צל מאחרי צל שמשריר בי פחד צל.... פוחדת להסתכל אחורה פוחדת לראות לראות את הצל בעינים רואה אותו בקיר ממול רוצה לרוץ רגלי קופאות סוגרת את העינים חזק כדי לא לראות רועדת ובוכה מחכה לבוקר שיבוא בוקר שאולי יכניס קצת אור אל ביתי האטום בוקר שאולי יצליח להעלים את הצל אבל גם אם האור יכנס אל ביתי הצל לא יעלם רק לא אראה אותו אבל הוא עדיין יהיה שם צורתו משתנה אני רואה אותו על הקיר הוא חוזר ונעלם ואני כסלע שביר רסיסים רסיסים ובכי חנוק "לצל בקול מתנחנן לוחשת "לך מכאן לוחשת לו להעלם מחיי וברגע של אי רצון לזהות "שואלת "מי אתה והוא בקול צוחק עונה "לא לשכוח לא לשכוח את נפשך אני מענה..." ובמשפטים לא מובנים תוך צחוקו המתגלגל שומעת את קולו של המתעלל ופתאום בלי אזהרה מוקדמת הצל מאחרי מתפצל למספר צללים שחורים ובלתי מזוהים ומשפטי המתעלל מתקרבים לאוזני וקולו מובן יותר וברור זהו איש השליטה שאמר שלדבר אסור
 
למעלה