אור עליון ואור תחתון
בקשתי הסבר (לשם שינוי) חשתי חיבור וראיתי את המחשבה. לא בתוכן אני דן אלא במחשבה שהתקבלה (רעיון-מידע-פתרון) ובחן כאשר צצה באדם ידיעה ממקור לא מודע, הרי שבאותו רגע נוצר הבהוב גם בלא מודע מקור הידיעה. כלומר בו זמנית נוצר אור הידיעה באדם ובמקור הידיעה הנעלם. עד כה הכל ברור. והנה האדם לוקח את הידיעה ומהרהר כיצד לעשות בה שימוש. מיד תודעתו נתונה לעולמו הגשמי. אם הכיוון הוא חיובי הרי שיתווסף אור לאור הידיעה. ואם הכיון שלילי תחשך הידיעה ותתערפל. כל זאת במימד התחתון של הידיעה כלומר בהכרתו של האדם. כאשר מתווסף אור תחתן(מהעולם הגשמי) או חושך, מיד נוצר נתק עם האור העליון. וכך נותר האדם עם ידיעה (לעיתים לא מספקת) כזו, ומנסה הוא לישמה במציאות הגשמית. ידיעה כזו אין בה די תמיד על מנת לחולל שינוי. אולם אם אין האדם גולש לעולמו הגשמי בעת שהינו מקבל ידיעה מהלא מודע, הרי שהאור העליון ממשיך להאיר את הידיעה (מחשבה-רעיון) ומזין אותה בפרטים נוספים. וכך גדל האור ואתו ההבנה. דומה הדבר לספר הוראות שהאדם מעיף בו מבט חטוף ודולה הוראה אחת או חלקית. אולם אם ימשיך לקרוא הרי שידע ויבין יותר. לכן כאשר נוצר חיבור ומגיע מידע כלשהו (בכל צורה) יכול האדם להמשיך ולקבל את אור הידיעה, כל זמן שהינו מחובר. רק לאחר מכן יוכל להתנתק ולישם את ההבנה בעולמו הגשמי. כל הכתוב כאן נוצר רק מהצצה חטופה, והנה הבאתי זאת למציאות הגשמית ולמרות האור הנוסף (ההבנה הגשמית) הרי שמקור המידע פסק מיד עם התהליך. במקרה זה הידיעה היתה ויזואלית וניתן לתארה כשני כתמי אור זהים אך נפרדים במרכז ומתוחמים במין קו המפריד עליון ותחתון. האחד עליון-לא מודע, והאחר נישא במודעות. כאשר נוצרים חיבורים אלו והינם מתמשכים, נמשך האור מלמעלה והקו המפריד נעלם אט אט ונוצר חיבור ישיר ורציף. לדוגמא בשעת חיבור לאנרגית רפוי, הרי שהאור הינו מחובר ורציף. בברכה אביר
בקשתי הסבר (לשם שינוי) חשתי חיבור וראיתי את המחשבה. לא בתוכן אני דן אלא במחשבה שהתקבלה (רעיון-מידע-פתרון) ובחן כאשר צצה באדם ידיעה ממקור לא מודע, הרי שבאותו רגע נוצר הבהוב גם בלא מודע מקור הידיעה. כלומר בו זמנית נוצר אור הידיעה באדם ובמקור הידיעה הנעלם. עד כה הכל ברור. והנה האדם לוקח את הידיעה ומהרהר כיצד לעשות בה שימוש. מיד תודעתו נתונה לעולמו הגשמי. אם הכיוון הוא חיובי הרי שיתווסף אור לאור הידיעה. ואם הכיון שלילי תחשך הידיעה ותתערפל. כל זאת במימד התחתון של הידיעה כלומר בהכרתו של האדם. כאשר מתווסף אור תחתן(מהעולם הגשמי) או חושך, מיד נוצר נתק עם האור העליון. וכך נותר האדם עם ידיעה (לעיתים לא מספקת) כזו, ומנסה הוא לישמה במציאות הגשמית. ידיעה כזו אין בה די תמיד על מנת לחולל שינוי. אולם אם אין האדם גולש לעולמו הגשמי בעת שהינו מקבל ידיעה מהלא מודע, הרי שהאור העליון ממשיך להאיר את הידיעה (מחשבה-רעיון) ומזין אותה בפרטים נוספים. וכך גדל האור ואתו ההבנה. דומה הדבר לספר הוראות שהאדם מעיף בו מבט חטוף ודולה הוראה אחת או חלקית. אולם אם ימשיך לקרוא הרי שידע ויבין יותר. לכן כאשר נוצר חיבור ומגיע מידע כלשהו (בכל צורה) יכול האדם להמשיך ולקבל את אור הידיעה, כל זמן שהינו מחובר. רק לאחר מכן יוכל להתנתק ולישם את ההבנה בעולמו הגשמי. כל הכתוב כאן נוצר רק מהצצה חטופה, והנה הבאתי זאת למציאות הגשמית ולמרות האור הנוסף (ההבנה הגשמית) הרי שמקור המידע פסק מיד עם התהליך. במקרה זה הידיעה היתה ויזואלית וניתן לתארה כשני כתמי אור זהים אך נפרדים במרכז ומתוחמים במין קו המפריד עליון ותחתון. האחד עליון-לא מודע, והאחר נישא במודעות. כאשר נוצרים חיבורים אלו והינם מתמשכים, נמשך האור מלמעלה והקו המפריד נעלם אט אט ונוצר חיבור ישיר ורציף. לדוגמא בשעת חיבור לאנרגית רפוי, הרי שהאור הינו מחובר ורציף. בברכה אביר