אושר גדול, אלוהים אוהב אותנו

[happines s]

אושר גדול, אלוהים אוהב אותנו

ויש לי שאלה מה רוברט עושה בשנים האחרונות מאז הוא הלהקה התפרקה? ומעניין איך הוא חי את היומיום שלו עם עבר של כוכב רוק אדיר שעשה שמות בעולם וממשיך עד היום? אני מאוד רוצה לדעת.

 

[simon2492]

מצטרף לשאלה.

 

[M e n s R e a]

רוברט מנהל קריירת סולו ענפה מאז פורקה הלהקה

זה בעיקר מה שהוא עושה

 

[happines s]

האמת היא שהתכוונתי באופן קצת יותר אישי

אני רואה קליפים שלו מהתקופה של לד זפלין שהוא צעיר ויש גם את הסרט כמעט מפורסמים שאני מבינה שהוא עליהם, אז איך הוא חי עם ההיסטוריה הזו האם עדיין מתהולל ככה עם נשים או שהוא נשוי? יש לו ילדים? מענין..מעניין..

 

[happines s]

ואתם יודעים מה...

הוא נראה כמו כוסית..בלי להעליב כמובן הוא רוקד מוזר כשהוא על הבמה כאילו הוא שומר שמשהו לא יפול לו מבין הרגליים אז נוספת פה עוד שאלה על הנטיות המיניות שלו....

 

[M e n s R e a]

נראה לי שאת מסיקה מסקנות מרחיקות לכת

ההתנועעות שלו על הבמה אין בה כדי להשליך על הנטיות המיניות שלו, לדעתי. ואני די בטוח שהוא סטרייט...לפחות אין משהו שיוכיח אחרת. סיפור מענין הוא דווקא, שג'ונזי התגלגל פעם לאותו החדר עם קוקסינלית, כשהם היו שיכורים ומסוממים מדי. האחרים צחקו עליו על כך רבות בהמשך.

 

[אלונורה]

../images/Emo24.gif הרגת אותי מצחוק !!! ../images/Emo6.gif

בדרך כלל לא קשה להצחיק אותי, אבל הפעם זה היה מתגלגל והיסטרי , טוב אז נכון שיש לו לפעמים מניירות של "כוסית" כהגדרתך, לפי מה שאני יודעת הוא לגמרי בקטע של נשים, אבל יתקנו אותי המומחים פה... כוסית או לא כוסית, אני לא הייתי זורקת את פלנט הצעיר וגם לא את המבוגר ממיטתי

מייאו

 

[simon2492]

זה הסגנון שלו על הבמה

בעיקר בסטרוואי הוא אשכרה ניראה הומו, אבל הוא ממש לא, זה פשטוט סגנון התזיזות שלו על הבמה.

 

[AeroTom]

הסרט "כמעט מפורסמים" לא עליהם...

זפלין הם פשוט עוד להקה שהשפיעה על הבמאי קמרון קרואו, בזמן שהיה בן 15 וכתב לרולינג סטון (והיה בדרכים גם איתם בין השאר), שעל התקופה הזו הסרט מבוסס בעיקרון. מהחוויות שלו עצמו בדרכים עם כל הלהקות. הוא לא סרט ביוגרפי כמובן, אלא עלילתי לגמרי (אך מתבסס על החוויות האישיות של קרואו, עם המשפחה ועם המוזיקה). הוא כבר מתהולל כמובן כמו פעם...לא מתהולל בכלל בטח. הוא כבר עבר את הגיל...יש לו 3 ילדים מאשתו (לשעבר כבר) מורין. הבת כרמן, הבן קאראק, שנפטר מוירוס כאמור בזמנו, ועוד בן - לוגאן.

 

[אלונורה]

Happines - נראה לי שיותר צהוב מזה לא נקבל פה

יצר הסקרנות והחרמנות שלנו לא יבוא פה על סיפוקו, החברים פה לא רכלנים שימי לב שהמידע הוא תמיד נקי וחף צהבהבות

(אני צוחקת כן....)

 

[happines s]

תשמעו לראות אותו מופיע היום

זה נראה אחרת לגמרי, לראות בנאדם זקן ולהשוות אותו למה שהוא היה פעם -זה מעורר בי תהיות על אורח החיים שלו. ובוגע לכמעט מפורסמים, יש כ"כ הרבה נקודות להשוואה בין הסרט לבין המציאות של לד זפלין אז אני מבינה שזה עליהם ושיהיה בריא הפנט הזה איך שהוא רוקד....

 

[AeroTom]

יש דברים שקרואו באמת הביא בהם מחווה לזפלין

שם, אם זה ה-"I'm a golden god" שלקוח מהצעקה של רוברט ב-"קונטיננטל ריוט האוס" בסנסט סטריפ ב-75, או המשפט "Does anyone remember laughter?" שנהג להגיד בהופעות וכו'...ויש גם כמה שירים של הלהקה בפסקול. אבל הסרט הוא לא עליהם

יש להם מחוות שם, בדיוק כמו להרבה להקות ואמנים אחרים בסרט. הסברתי על מה הסרט מבוסס בהודעה הקודמת. זפלין הם עוד אחת מהלהקות המוזכרות שם פשוט שמביאים להם מחווה ושהשפיעו גם על קמרון קרואו בצעירותו. כמו המון אחרות שם בסרט. לא יודע מאיפה הגעת להבנה שהסרט הוא על לד זפלין...

 

[happines s]

כי לא ניתן להכחיש שזה עליהם

גם המעריצה בת ה14 שליוותה את לד זפלין כל הזמן מופיעה בסרט בתור הדמות הראשית הזמר בסרט נשוי.. הציטוטים והעובדה שבמאי הסרט אכן ליווה את לד זפלין בתור כתב של הרולינג סטון העובדה שלד זפלין לא התראיינו אף פעם חוץ מאותה כתבה גדולה ברולינג סטון-כך גם בסרט אפשר להכחיש את מה שאני טוענת אבל זה לא ממש משנה. אני חושבת שהסרט עליהם. ולא, לא בגלל השירים שלהם שבפס קול. בכל אופן...

 

[M e n s R e a]

לא ממש פרטים מדויקים

גברים נשואים בני 20 לא הייתה תופעה ממש לא נפוצה בשנות ה-60 באנגליה. ולגבי המעריצה בת ה-14, המדובר בחברה של הגיטריסט בסרט. אני לא יודע בת כמה היא אמורה להיות, נראה לי שהיא יותר מ-14. במציאות אכן פייג' יצא עם דוגמנית בת 14.

 

[AeroTom]

בהצלחה עם זה...

 

[AeroTom]

*לא* מתהולל כמובן כמו פעם

 

[AeroTom]

כבר *לא* מתהולל כמובן כמו פעם

 

[AeroTom]

לרוברט יש את הקריירה הכי מוצלחת אחרי זפלין

מאז שהלהקה התפרקה רוברט הוציא לא מעט אלבומי סולו בין השנים ולא הפסיק לעבוד. באמצע שנות ה-90 הוא כמובן שיתף פעולה גם עם ג'ימי בפרוייקט ה-Unledded של 94, סיבוב ההופעות של 95\96 ואז גם באלבום Walking Into Clarksdale של 98 והסיבוב שגם גיבה אותו. לאחר מכן הוא המשיך את קריירת הסולו כשחבר ללהקתו The Strange Sensation איתה הוא הוציא 2 אלבומים מעולים בשנות ה-2000: אלבום הקאברים Dreamland מ-2002 ואלבומם האחרון Mighty Rearranger מ-2005. שני האלבומים טובים מאוד והאחרון הוא אחד מאלבומי הסטודיו היותר אהובים עלי של שנות ה-2000. השנה הוא שיתף פעולה עם זמרת הבלוז-גראס\קאנטרי אליסון קראוס והם הוציאו לפני חודשיים כמעט את האלבום Raising Sand. הם גם הולכים לצאת לסיבוב הופעות ב-2008 יחד (הדבר שכנראה ימנע את המשך ההופעות של זפלין). לרוברט בהחלט יש קריירת סולו ארוכה והוא מאוד פנה לכיוון שלו ודבק בו כל הזמן מאז שזפלין התפרקו. הרבה פעמים גם שמועות על איחודים כאלה או אחרים בין השנים נדחו מהכיוון שלו בגלל שרצה להתמקד בדבר שהוא עושה, ובצדק. כי תמיד הוא דבק בקריירת הסולו שלו וממשיך לעשות זאת בהצלחה. לדעתי שנות ה-2000 הם השיא שלו עם 2 האלבומים שיצאו לו עם ה-Strange Sensation בשנים האחרונות.