או שאני אתאבד או שאני אהרוג אותם!!
בבקשה!

או שאני אתאבד או שאני אהרוג אותם!! ../images/Emo46.gif בבקשה!

שלום לכולם באמת... קוראים לי ליני לין 12 ואני בת 15 וחצי מתל אביב. אז ככה ההורים שלי, אמורים להיות מגניבים כי הם צעירים (בני 38) ואנחנו 4 אחים. ככה יצא. ורק בשביל הפרוטוקול אני כותבת את זה כאשר הם צורחים עלי כל מידי דברים, מישהי שאני מכירה יורדת עלי בלי הפסקה בגלל היחס שלהם אלי, ידיד שלי מנסה לגרום לי ליצחוק (לא ממש הולך לא) ואני... בוכה זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות חוץ מלקוץ בחולן מהקומה החמישית. בקיצור הסיפור שלי התחילה בזה שנשארתי בקשר טוב עם האקס שלי. הוא התחיל להגיד לי כל מיני דברים שקשורים לסקס וכמה הוא רוצה אותי (אחרי שהוא זה שנפרד ממני בטלפון). ההורים שלי לא ידעו מזה כלום. עד שלפני חודש וחצי שכחתי את האייסי פתוח והם ראו הכל. כל מה שהוא אמר לי כל מה שהוא ניסה לשכנע אותי ה-כ-ל!! אבא שלי היה בהתקף אמוק...כמעת רצח אותי! לא פחדתי על החיים שלי ידעתי שאני אסתדר אלא פחדתי על שלו! אבל האמת שגם לפני כן החיים שלי לא היו מושלמים ההורים שלי לא היו נותנים לי לצאת גג עד 1... וגם זה רק כשהם לוקחי אותי ומחזירים אותי. בקיצור מאז... ראיתי אותו פעמיים מאז. דיברתי איתו אולי 3. זהו שום קשר. מאז הם במעקב מתמיד אחרי. לא ממש צמוד אבל מתמיד. עד שביום שישי משהו קרה. הוא שלח לי SMS שאל אותי אם אני רוצה להיפגש בעזריאלי (10 דקות מהבית שלי ומהבית שלו). אמרתי סבבה ואמרתי לו פגוש אותי שם. הוא גם דיברתי איתי בטלפון באותו יום אמר לי כמה הוא התגעגע אלי וכמה הוא רוצה לחזור לתקופה שלנו ביחד בחופש הגדול. האמת גם אני נורא מתגעגעת. אבל זו לא הפואנטה. אמרתי לו שאסור לי להיפגש איתו ואם אני אפגש איתו ההורים שלי ירצחו אותי! לא פגשתי אותו... עשיתי סיבוב בשכונה וכשאבא שלי התקשר אמרתי לו שאני ליד הסינרמה... היתי 2 דקות משם. הוא התקשר אלי צורח "יא שקרנית!! את לא שם!!" ומה עשיתי ישבתי על ספסל ליד בסך הכל!! עוד התקף אמוק... יותר מפחיד מהאחרון! הוא התחיל לצרוח עלי. הפעם כבר הייתי עדישה. אחרי כל כך הרבה פעמים שהם צורחים עלי נהיו לי פוקר פייס. הוא התחיל לצרוח "איפה הוא זיין אותך!? בשירותים?! פה, או שאולי פה!?" הוא התחיל להריץ אותי, בדק אם הוא היה שם. אח"כ יצאנו לאוטו ונסע כל הדרך לבית שלו בינתיים אמא ברמקול מדברת בשקט שיכול לעצבן לפעמים כל כך!! עד לבית שלו הגענו. יכולתי לראות את הוילונות בסלון שלהם. לדמיין מה משפחת *** עושים עכשיו. הוא צרח, השתולל, רצה לעלות למעלה. סיפרתי לו הכל הוא לא האמין לי. התקשר אליו מליון פעמים לראות אם הוא יענה. אחרי 10 דקות מתחת לבית שלו ואחרי הרבה שיכנועים הוא נסע משם איתי. רציתי למות זהו. זה כל מה שרציתי. למות.... מאז ההורים שלי מוציאים תמלילים ל כל השיחות שלי, של ה-SMS שלי, מתסכלים בהיסטוריה שלי במחשב בבלוג הפרטי שלי!!! עכשיו אני לא יכולה לזוז מהבית. כשההורים שלי מדברים איתי זה רק בצעקות ורק על זה שאסור לי לצאת בשיט! הם חונקים אותי! אם אני הולכת לחברה הם צריכים את הטלפון של הבית ושל ההורים שלה ולעשות איתי שיחת וידאו לראות איפה אני... זה מוציא אותי מהכלים!! עכשיו הם לא מרשים לי להתראות עם חבר שלי שבכיתה י"ב. הם מחזיקים אותי בבית בכוח. ועכשיו הם מאימים בדברים הבאים: - לעבור למקום אחר שעה וחצי מתל אביב - להעביר אותי לפנימייה זה הגיע למצב שאני רבה עם חברות שלי בגללם! האם המצב הזה נראה לכם נורמאלי!? מה אני צריכה לעשות בשביל שיעזבו אותי לנפשי!? אני יודעת שהיתי צריכה להגיד לו לא מההתחלה אבל.. מה שהיה היה! תנו לי לחיות את חיי! אני זקוקה לעזה ולעצות בדחיפות!! בבקשה.... ולא, הם לא מתעללים בי פיזית ואני לא רוצה שיקחו אותם למשטרה בגללי או משו אני אוהבת אותם באופן מוזר ביותר רק בגלל שהם נתקעו איתי. HELP ME!! ליני לין 12
 
ליני יקרה

הסיפור שאת מתארת הוא לא פשוט. האם יצא לך לדבר עם ההורים שלך בשקט מאז המקרה? בלי כעס, בלי עצבים? משהו מתוכנן שתיאמתם מראש שתדברו (לא ספונטני). עם מי מההורים שלך התקשורת שלך טובה יותר? אשמח אם תעני ונוכל משם להתקדם. התגובה הקיצונית של ההורים שלך, לדעתי, נובעת מתחושת חוסר האונים שלהם שהם לא באמת יכולים "לשלוט" עלייך ועל המעשים שלך. גם במקום שהוא שעה וחצי מת"א אפשר לפגוש בחורים צעירים ולקיים איתם יחסי מין וכנ"ל גם בפנימיים. הצעדים והאיומים של ההורים שלך מנסים להקנות להורים שלך תחושה של שליטה בחיים שלך. כמובן שזה לא ממש עובד...
 
אני שוב...

תמד כשאנחנו "מדברים בשקט" זה עובר לטונים צורמים של צעקות מצידם ומיצידי. וגם אם אנחנו "קובעים" לדבר על זה או שזה לא יוצא על הפועל או שיש להם/לי איזה משואחר יותר טוב לעשות. בתכלס.. יש לי תיקשורת טובה עם ההורים שלי הם חברים נורא טובים שלי אבל כזה מגיע לקטעים שהם משתלטים לי על החיים, מפה זה רק יכול להדרד. כשהם יובשים נגדי ביחד זה כמו שאני אנסה לעבור את הקיר בדרת דפיקת הראש שלי בו; זה אותו דבר. בקיצור, התקשורת עם ההורים שלי בשעת משבר לא טובה, עם אף אחד מהם. זה כאילו יש 20 דלתות לחדר וכולן ננעלות באותו זמן. לא נחמד... הם מפחדים שיצא לי שם של זולה או כל מיני דברים בסגנון. הקטע הוא שאני לא כזו!! הזדמנו לי עשרות אם לא מאות אלפי פעמים שאני יכולתי לשתות אלכוהול א לעשן סיגריה/נרגילה. ונחשו מה!? לא עשיתי זאת למה!? כי אני ילדה טובה של אבא ואימא. יש לי גבולות נורא נוקשים בדברים האלה. הקטע הוא שלי נמאס!!! אין לי כוח שהם ישחקו בי כמו בבובת ברבי קטנה ונחמדה!! אני לא הולכת לשתות או משו בסגנון אבל אני רוצה רק שישחררו לי את החוטים!! די!!! לא רוצה להיות המריונטה שלכם כבר!! הצילו :'(
 
ליני.

לפי איך שאת מתארת, אתם אף פעם לא מדברים בשקט. תנסי גישה כזו: תבואי אילהם ובמקום לכעוס עליהם שהם יושבים לך על הווריד, תשאלי אותם למה. למה הם וממה הם מפחדים? (ואם יצא לך שם של זולה, אז? שם לא מעיד על האדם) ותשאלי אותם מה את יכולה לעשות כדי שהם יפסיקו לפחד. תנסי להיות פתוחה,לא לכעוס, לא לשפוט, רק לשמוע אותם. מהמקום הזה, אולי הם יגידו לך דברים חדשים שאת לא יודעת ואולי את תוכלי לבצע משהו חדש שיעורר אמון.
 
למעלה