אזהרה - בסיפור יש שימוש במלים בוטות
מקוצרת שבת מקוצרת וביום שלישי צריך כבר להעביר שיעור. אורי דחף את הקיטבג והתיישב על המיטה תוך שהוא סוקר את החדר. מבטו נח על שולחן הכתיבה, שלא היה בשימוש מאז התגייס לצבא, לפני יותר משנה. הוא ניגש אל השולחן והחל לחפש אחר ה"ספר", מחברת בכריכה קשה בצבעי סגול-כחול-ורוד שהכילה רישום מדויק, בהינתן חוסר הסדר הטבעי שלו, של כל פעולה, משחק ופעילות אשר הוא העביר לקבוצה שלו בתנועה. ה"ספר" היה מתנת הפרידה של חברי הקבוצה ממנו עם גיוסו. הם לקחו ממנו את מחברות העבודה שלו, ובתוספת מה שהם זכרו העתיקו הכל למחברת מסודרת "שתמיד תוכל לזכור כל מה שעשית אתנו", הם היו קבוצה מצוינת והוא היה מדריך טוב. הוא אפילו שמר על קשר עם רובם. עכשיו הוא חיפש פעולה ספציפית, משהו שהוא העביר להם לפני שיצאו לקורס הדרכה, משהו על ערכים. הנה זה – פעולה על "דוגמה אישית", אותה ניתן להעביר בשלמותה לצוערים בקורס – "מטרה: שהחניך יתמודד עם דילמות הקשורות בדוגמה אישית, תחילת פעולה: החניכים נכנסים לחדר עם פלקטי התייחסות עליהם כתוב 'דוגמה היא Shit', 'מדריך חייב לתת דוגמה גם כשהוא לא בתפקיד'..." וכך הלאה... זאת הייתה פעולה מצוינת, הוא נזכר, החניכים ממש הבינו את הרעיון ובד"כ גם הפנימו אותו. זאת הייתה תקופה טובה, לפני הצבא, החניכים שלו, שעמדו לצאת לקורס הדרכה (כמעט כולם, הכי הרבה במחוז) שיתפו פעולה בכל רעיון שלו, מורכב או מטורף ככל שיהיה. יחד יצאו לטיולים למקומות הכי מגניבים שיש, הפיקו ערבי תרבות להם ולשאר החניכים והובילו את השכבה הבוגרת. אורי העביר דפים עד שהגיע לכריכה האחורית, שם רשמו מחצית מחברי הקבוצה הקדשה אישית (המחצית השנייה רשמה בעמוד הראשון) – "לאורי, בהצלחה בהמשך, טל", "לאורי, אתה גב גב גבר, יוני" וכו' בצד השמאלי התחתון של העמוד, בעט סגול ובכתב מעוגל ויפה הייתה הקדשה מעט ארוכה יותר "לאורי, המחברת הזו היא בשבילך, תקרא בה כשתצטרך תקרא בה כשתיזכר, ותרגיש, שירה", שירה? פתאום הוא שכח מי זו הייתה. לאחר כמה שניות הוא נזכר, ילדה עם שיער שחור ומשקפיים שהייתה בשנה הראשונה ובחצי השנה השנייה שהוא הדריך אותם. ככל שהוא הצליח להיזכר, היא עזבה אחרי הטיול של פסח. אולי היא נשארה עם מישהו בקשר והשתתפה בהכנת המתנה, נעים לחשוב שגם מי שפרש, ולא שהיו רבים כאלו, זוכר אותו לטובה. טוב, אין הרבה זמן, יש לו טרמפ בשמונה, הוא הופך בחזרה את הדפים, אבל משהו ב"ספר" שונה – הכתב נעשה מעוגל ובצבע סגול, הוא מפיל את המחברת בהפתעה והאותיות זועקות אליו, מטרידות. הכותרות ושמות הפעולות נותרו כפי שהיו אך התוכן נהיה שונה. הוא מתחיל לקרוא מחדש. המחברת נשארה פתוחה בפעולת גיבוש שהוא זוכר היטב "פעולת שיאים", החניכים נדרשו למלא שורת משימות – פירמידה אנושית, שרשרת בגדים ועוד משימות גיבוש היתוליות. אבל הטקסט היה אחר "משימה קבוצתית ראשונה: שכל הבנים יעירו הערות על התחת שלי וילטפו אותו כאשר הם מטפסים עלי במסגרת פירמידה אנושית. משימה קבוצתית שנייה: לגרום לי להוריד את החזייה באמצעות לחץ קבוצתי כדי שלא נפסיד במשחק. משימה קבוצתית שלישית: שכל הבנים ייצמדו אלי כאשר כל הקבוצה עומדת על כיסא אחד..." אורי החוויר, האם באמת כך הייתה הפעולה? הוא זכר אותה אחרת לגמרי, פעולה של כיף וצחוק שתרמה מאוד לגיבוש הקבוצה, כמו בכותרת "פעולת שיאים לגיבוש" רק שעכשיו הייתה תוספת "של הבנים בקבוצה נגדי (הבנות כבר ממילא שנאו אותי)".מובך, הוא העביר דף והגיע להמנון הקבוצה. המנון גרוע אבל פשוט "אנחנו הכלים/הכי יפים ואמיצים/כי אצלנו זו שכונה/זאת יודעים בכל פינה" רק שעכשיו שתי השורות האחרונות השתנו "חוץ משירה הזונה/במחירי סוף העונה". החניכים שלו? הוא מעולם לא שמע אותם שרים את השיר הזה ככה, אולי בעצם פעם אחת, אחרי טיול פסח.... טיול פסח, במהירות הוא דפדף אל העמודים האחרונים, שם היה סיכום הטיולים. ושם, סגול על גבי לבן, היה רשום כל מה שאירע בטיול, בלילה שכולם ישנו בחדר הילדים הישן של הקיבוץ, אחרי שהוא הלך לשוחח עם שאר המדריכים. רגע אחרי שהוא הלך, הבנות עשו עצמן כלא רואות ואילו הבנים...עשו את מה שעשו. הוא היה צריך לחזור, לבדוק לראות מה קורה, הוא היה צריך להרגיש את זה הרבה קודם, להבין שמשהו לאט בסדר אתה, לא, לא, אתה, משהו לא בסדר אתם, עם הקבוצה, עם העולם, משהו לא בסדר, אבל הוא היה עסוק מדי. שבור ומתייפח, הוא רץ מחוץ לחדר. ה"ספר" נותר פתוח בעמוד האחרון. כעת, במקום ההקדשות, נותרה רק שורה אחת בפינה השמאלית התחתונה: "עכשיו אתה מרגיש?"
מקוצרת שבת מקוצרת וביום שלישי צריך כבר להעביר שיעור. אורי דחף את הקיטבג והתיישב על המיטה תוך שהוא סוקר את החדר. מבטו נח על שולחן הכתיבה, שלא היה בשימוש מאז התגייס לצבא, לפני יותר משנה. הוא ניגש אל השולחן והחל לחפש אחר ה"ספר", מחברת בכריכה קשה בצבעי סגול-כחול-ורוד שהכילה רישום מדויק, בהינתן חוסר הסדר הטבעי שלו, של כל פעולה, משחק ופעילות אשר הוא העביר לקבוצה שלו בתנועה. ה"ספר" היה מתנת הפרידה של חברי הקבוצה ממנו עם גיוסו. הם לקחו ממנו את מחברות העבודה שלו, ובתוספת מה שהם זכרו העתיקו הכל למחברת מסודרת "שתמיד תוכל לזכור כל מה שעשית אתנו", הם היו קבוצה מצוינת והוא היה מדריך טוב. הוא אפילו שמר על קשר עם רובם. עכשיו הוא חיפש פעולה ספציפית, משהו שהוא העביר להם לפני שיצאו לקורס הדרכה, משהו על ערכים. הנה זה – פעולה על "דוגמה אישית", אותה ניתן להעביר בשלמותה לצוערים בקורס – "מטרה: שהחניך יתמודד עם דילמות הקשורות בדוגמה אישית, תחילת פעולה: החניכים נכנסים לחדר עם פלקטי התייחסות עליהם כתוב 'דוגמה היא Shit', 'מדריך חייב לתת דוגמה גם כשהוא לא בתפקיד'..." וכך הלאה... זאת הייתה פעולה מצוינת, הוא נזכר, החניכים ממש הבינו את הרעיון ובד"כ גם הפנימו אותו. זאת הייתה תקופה טובה, לפני הצבא, החניכים שלו, שעמדו לצאת לקורס הדרכה (כמעט כולם, הכי הרבה במחוז) שיתפו פעולה בכל רעיון שלו, מורכב או מטורף ככל שיהיה. יחד יצאו לטיולים למקומות הכי מגניבים שיש, הפיקו ערבי תרבות להם ולשאר החניכים והובילו את השכבה הבוגרת. אורי העביר דפים עד שהגיע לכריכה האחורית, שם רשמו מחצית מחברי הקבוצה הקדשה אישית (המחצית השנייה רשמה בעמוד הראשון) – "לאורי, בהצלחה בהמשך, טל", "לאורי, אתה גב גב גבר, יוני" וכו' בצד השמאלי התחתון של העמוד, בעט סגול ובכתב מעוגל ויפה הייתה הקדשה מעט ארוכה יותר "לאורי, המחברת הזו היא בשבילך, תקרא בה כשתצטרך תקרא בה כשתיזכר, ותרגיש, שירה", שירה? פתאום הוא שכח מי זו הייתה. לאחר כמה שניות הוא נזכר, ילדה עם שיער שחור ומשקפיים שהייתה בשנה הראשונה ובחצי השנה השנייה שהוא הדריך אותם. ככל שהוא הצליח להיזכר, היא עזבה אחרי הטיול של פסח. אולי היא נשארה עם מישהו בקשר והשתתפה בהכנת המתנה, נעים לחשוב שגם מי שפרש, ולא שהיו רבים כאלו, זוכר אותו לטובה. טוב, אין הרבה זמן, יש לו טרמפ בשמונה, הוא הופך בחזרה את הדפים, אבל משהו ב"ספר" שונה – הכתב נעשה מעוגל ובצבע סגול, הוא מפיל את המחברת בהפתעה והאותיות זועקות אליו, מטרידות. הכותרות ושמות הפעולות נותרו כפי שהיו אך התוכן נהיה שונה. הוא מתחיל לקרוא מחדש. המחברת נשארה פתוחה בפעולת גיבוש שהוא זוכר היטב "פעולת שיאים", החניכים נדרשו למלא שורת משימות – פירמידה אנושית, שרשרת בגדים ועוד משימות גיבוש היתוליות. אבל הטקסט היה אחר "משימה קבוצתית ראשונה: שכל הבנים יעירו הערות על התחת שלי וילטפו אותו כאשר הם מטפסים עלי במסגרת פירמידה אנושית. משימה קבוצתית שנייה: לגרום לי להוריד את החזייה באמצעות לחץ קבוצתי כדי שלא נפסיד במשחק. משימה קבוצתית שלישית: שכל הבנים ייצמדו אלי כאשר כל הקבוצה עומדת על כיסא אחד..." אורי החוויר, האם באמת כך הייתה הפעולה? הוא זכר אותה אחרת לגמרי, פעולה של כיף וצחוק שתרמה מאוד לגיבוש הקבוצה, כמו בכותרת "פעולת שיאים לגיבוש" רק שעכשיו הייתה תוספת "של הבנים בקבוצה נגדי (הבנות כבר ממילא שנאו אותי)".מובך, הוא העביר דף והגיע להמנון הקבוצה. המנון גרוע אבל פשוט "אנחנו הכלים/הכי יפים ואמיצים/כי אצלנו זו שכונה/זאת יודעים בכל פינה" רק שעכשיו שתי השורות האחרונות השתנו "חוץ משירה הזונה/במחירי סוף העונה". החניכים שלו? הוא מעולם לא שמע אותם שרים את השיר הזה ככה, אולי בעצם פעם אחת, אחרי טיול פסח.... טיול פסח, במהירות הוא דפדף אל העמודים האחרונים, שם היה סיכום הטיולים. ושם, סגול על גבי לבן, היה רשום כל מה שאירע בטיול, בלילה שכולם ישנו בחדר הילדים הישן של הקיבוץ, אחרי שהוא הלך לשוחח עם שאר המדריכים. רגע אחרי שהוא הלך, הבנות עשו עצמן כלא רואות ואילו הבנים...עשו את מה שעשו. הוא היה צריך לחזור, לבדוק לראות מה קורה, הוא היה צריך להרגיש את זה הרבה קודם, להבין שמשהו לאט בסדר אתה, לא, לא, אתה, משהו לא בסדר אתם, עם הקבוצה, עם העולם, משהו לא בסדר, אבל הוא היה עסוק מדי. שבור ומתייפח, הוא רץ מחוץ לחדר. ה"ספר" נותר פתוח בעמוד האחרון. כעת, במקום ההקדשות, נותרה רק שורה אחת בפינה השמאלית התחתונה: "עכשיו אתה מרגיש?"
