the starry night
New member
אזז שלום לכם
יש לי צורך להציג את עצמי כמו שצריך, החלטתי שלא מתחשק לי להיות סמויה פה.
אני בת 21, השתחררתי (אני רגילה להגיד לא מזמן אבל הזמן קצת עבר) בינואר האחרון מהצבא. במהלך השנתיים האחרונות התמודדתי עם כל מיני קשיים ובעקבותיהם פיתחתי אנורקסיה. לא מתוך רצון לרזות אלא מתוך צורך בשליטה. במציאות בה לא שלטתי על החיים שלי בשום מובן, תפסתי שליטה על האוכל ועם הזמן המנות הלכו והצטמצמו ואני הלכתי ונעלמתי.
עם שחרורי מהצבא, הפרעת האכילה רק התעצמה כשבמקביל התחלתי לעבוד בחווה בצפון. עבדתי שעות ארוכות, התשתי את עצמי ולא דאגתי לגוף שלי. בין הייתר, לא אכלתי.
אחרי חודשיים וחצי נפל לי האסימון שאני לא מסוגלת יותר. שאני כבר לא שולטת וחזרתי הביתה.
טיפלתי בעצמי, המצב שלי יותר טוב, עליתי במשקל והתחלתי לאכול. (כמובן שקיבלתי עזרה מפסיכולוג ודיאטנית).
טוב לי בחיים שלי כרגע. אחרי הרבה מאוד זמן אני יכולה להגיד שאני באמת מאושרת. חבר שלי סופר תומך ואני עובדת בעבודה שעושה לי טוב ואני מתחילה ללמוד יום בשבוע ומהצד, הכל מושלם.
בפועל, אני עדיין מתמודדת ומידי פעם זה מכה בי שאני עדיין לא מאה אחוז. שאני עדיין מתוסבכת, שאני עדיין צריכה לאכול פחות כדי להרגיש טוב. צריכה לשלוט. שעדיין יש לי הפרעות אכילה.
לאחרונה התחלתי לכתוב וזה מקל עלי.
ואני לא יודעת למה חשוב לי לספר על זה. אף פעם לא סיפרתי את זה ככה לאנשים אחרים ואני כותבת ונשמעת לעצמי סופר דפוקה אבל אני לא.
אני נורמלית לגמרי, אני חכמה ומוכשרת ונעימה ויצירתית. אבל יש לי קשיים ולפעמים קשה לי להתמודד איתם.
אז אממ זהו. זאת אני. נעים להכיר.
יש לי צורך להציג את עצמי כמו שצריך, החלטתי שלא מתחשק לי להיות סמויה פה.
אני בת 21, השתחררתי (אני רגילה להגיד לא מזמן אבל הזמן קצת עבר) בינואר האחרון מהצבא. במהלך השנתיים האחרונות התמודדתי עם כל מיני קשיים ובעקבותיהם פיתחתי אנורקסיה. לא מתוך רצון לרזות אלא מתוך צורך בשליטה. במציאות בה לא שלטתי על החיים שלי בשום מובן, תפסתי שליטה על האוכל ועם הזמן המנות הלכו והצטמצמו ואני הלכתי ונעלמתי.
עם שחרורי מהצבא, הפרעת האכילה רק התעצמה כשבמקביל התחלתי לעבוד בחווה בצפון. עבדתי שעות ארוכות, התשתי את עצמי ולא דאגתי לגוף שלי. בין הייתר, לא אכלתי.
אחרי חודשיים וחצי נפל לי האסימון שאני לא מסוגלת יותר. שאני כבר לא שולטת וחזרתי הביתה.
טיפלתי בעצמי, המצב שלי יותר טוב, עליתי במשקל והתחלתי לאכול. (כמובן שקיבלתי עזרה מפסיכולוג ודיאטנית).
טוב לי בחיים שלי כרגע. אחרי הרבה מאוד זמן אני יכולה להגיד שאני באמת מאושרת. חבר שלי סופר תומך ואני עובדת בעבודה שעושה לי טוב ואני מתחילה ללמוד יום בשבוע ומהצד, הכל מושלם.
בפועל, אני עדיין מתמודדת ומידי פעם זה מכה בי שאני עדיין לא מאה אחוז. שאני עדיין מתוסבכת, שאני עדיין צריכה לאכול פחות כדי להרגיש טוב. צריכה לשלוט. שעדיין יש לי הפרעות אכילה.
לאחרונה התחלתי לכתוב וזה מקל עלי.
ואני לא יודעת למה חשוב לי לספר על זה. אף פעם לא סיפרתי את זה ככה לאנשים אחרים ואני כותבת ונשמעת לעצמי סופר דפוקה אבל אני לא.
אני נורמלית לגמרי, אני חכמה ומוכשרת ונעימה ויצירתית. אבל יש לי קשיים ולפעמים קשה לי להתמודד איתם.
אז אממ זהו. זאת אני. נעים להכיר.