ללי תודה, ותגובה לטליה
כמו שכבר כתבתי כאן לא פעם אני עוסקת בתחום יידיש באוניברסיטה. אנחנו מקבלים אלינו סטודנטים שהם תוצר של המפעל הציוני, עם כל ההערכה שיש לי למפעל הציוני שבנה פה תוך 100 שנה מדינה, לצד הקמת המדינה, עסק המפעל הציוני, לצערי, במחיקה וטשטוש התרבות היהודית הדתית והחילונית שהיתה לפניו. טליה, בעוד 100 שנה לא יהיו טקסים לעיירות, בכלל, אני בספק איזה אופי יהיה ליום השואה אם בכלל, אני יכולה להעריך שיהיו טקסים רשמיים ב"יד ושם" ב"בית לוחמי הגטאות" ואולי אפילו יזכירו את יום השואה בבתי הספר. כמו שהיום בט' באב רוב התוכניות הם רגילות לחלוטין, גם יום השואה יטושטש. אני רואה שליחות במה שאני עושה, כאשר נכנס סטודנט ומתווכח איתי שביאליק לא ידע שום שפה חוץ מעברית ואני מראה לו את ספר השירים של ביאליק ביידיש, מי ילמד אותו בעוד 100 שנה, זה לא חשוב? זה לא חשוב שהיו עיירות, והיתה להם תרבות ענפה, שהם דיברו ביידיש או בלאדינו, או בערבית יהודית, לשכוח, לזנוח, למחוק, להמשיך...... כשנכנסות אלי סטודנטיות שמתווכחות איתי שיש רק ספרות יידיש דתית, ואני הולכת איתן לספריה, ומראה להן שמתוך 10,000 ספרים, כ- 95% מהספרות ביידיש היא ספרות חילונית, אני יודעת, שבעוד 100 שנה לא יהיה מי שיסביר להן, בעוד 100 שנה הן כבר לא תשאלנה, כי הן לא ידעו בכלל שהייתה כזאת שפה - יידיש. ושואה? אם היום מתקיים דיום בפורום של מורות לגיל הרך, על כך שהן לא רוצות ללמד את נושא השואה כי זה עצוב מדי, ובשביל מה ללמד את הילד שרצחו 6 מליון יהודים, פעם, מזמן, מי ילמד בעוד 100 שנה. אנחנו נמצאים כאן, כי בעוד 100 שנה מה שישאר אלו הם החומרים שאנחנו מכניסים לפורום שלנו ולאתרים שעוסקים בשואה, אנחנו כאן, כי אם עוד 100 שנה ישאל את עצמו ילד, מה, באמת כתבו לאנשים על היד מספר, ומחקו לגמרי את הזהות שלהם?!, בשביל זה ביקשתי מד"ר לינדנבאום לצלם את היד שלו. העדויות שלנו, המסמכים, התמונות, זה מה שישאר. אני בעד להמשיך הלאה, העץ הזה של החברה הישראלית, צריך כוחות רבים כדי לגדל ענפים, ועלים ופירות, ובשביל זה הוא צריך שורשים עמוקים, אחרת הוא יהיה תלוש. בשביל זה אני פה!
