אזרחות מתסכלת

[michi90]

אזרחות מתסכלת

אני מרגישה שהחיים שלי הגיעו למבוי סתום.
השתחררתי משירות לאומי בספ' האחרון, בת 21 בקרוב... (תתעלמו ממה שכתוב בפרופיל, חרבוש של המערכת)
מאז אני פחות או יותר לא עושה כלום, ולא מרצוני החופשי.
מוכנה למכור את נשמתי בתמורה לעבודה שיחזיקו אותי בה יותר מיומיים.

האמת היא שהשבלונה הזו התחילה עוד בגיל 16-17.
רציתי לעבוד כדי להפסיק לקחת כסף מההורים ולהרגיש פחות תלויה.
המקומות היחידים שמעסיקים קטינים אלה אולמות אירועים. בכל אולם שהגעתי אליו - לקחו אותי ליום-יומיים של חפיפה ולאחר מכן הודיעו ש"דרכינו נפרדות". אז כן, לא הייתי מלצרית מצטיינת ופיקששתי פה ושם, אבל רבאק, מי נולד עם כשרון מלצרות מובנה?!

גם בתקופת השירות שאפתי לעבודה נוספת. ניסיתי להתקבל למספר מקומות. בחנות אופנה אחת לקחו אותי לחפיפה - שוב - יומיים ולהתראות. שאלתי מדוע, ענו לי שהם לא צריכים כעת עובדת נוספת. כשהגעתי לשם ב-10 לחודש לקחת את התשלום על החפיפה, ראיתי מוכרת חדשה וחמודה. אעלק לא צריכים... ושוב, איך אפשר לצפות ממני ללמוד תוך יומיים למכור ולסדר בו זמנית?! הלו, מה הולך פה?!

לקראת סוף השירות התחלתי לחפש עבודה בצורה אינטנסיבית. להרשם לכוח אדם, לשלוח קו"ח לכל משרה כללית באי-נט, להסתובב בעיר ולשאול.....
וכלום. כולם רוצים ניסיון, ניסיון ועוד פעם ניסיון. שאלתי בנימוס, הכיצד אני אמורה לצבור ניסיון אם לא מקבלים אותי לאף מקום?

לזה אין להם תשובה.

חודשיים לאחר השחרור התקבלתי לעבוד באחת החברות שמעסיקות צעירים, עברתי הכשרה, אך עם תחילת העבודה התברר להם שאני לא מתאימה.
הלכתי למקום אחר, כבר קבעו לי 2 משמרות לשבוע, ופתאום הודיעו ב-SMS שיש קיצוצים בכו"א והם "מפטרים".
לפני מספר ימים הגעתי לעבוד בפיצוציה - כן, כן - וגם שם אחרי יומיים שלחו אותי לעזאזל. אילו כישורים צריך בשביל פיצוציה, למען השם? קופה כבר למדתי לתפעל, ניקיתי, סידרתי, עם מכונה מסויימת נלחמתי אבל בסוף הסתדרתי, למעשה אני בטוחה שעוד יום חפיפה והייתי מסוגלת להחזיק את החנות לבד.

אני לא מבינה. איך מסתדרים בעולם הזה? איך זה שכולם מסביב מסתדרים, מתלהבים מהמשכורת האזרחית המתגמלת ורק אני מתגעגעת לשירות ול-800 ש"ח המסכנים שלהם, שזה פתאום נראה מצויין בשוואה לכלום של עכשיו.
מרגישה מאוכזבת מעצמי, מרגישה שהסביבה, החבר, כולם מאוכזבים ממני.
איך יוצאים מהשבלונה הזו?
איך צוברים את הניסיון הזה שכולם דורשים, בלי להתקבל לאף מקום?

 

[Luli Who]

קודם כל מבינים שזו תקופה שדורשת הסתגלות

אחרי זה - משאירית את הציפיות של הסביבה בצד.

אלו החיים שלך - את צריכה למצוא את הדרך שלך בהם , לא הם.

דבר שלישי, עושים בדק בית: נסי להבין אם יש משהו משותף בכל הנסיונות עבודה האלו שיכול להיות בעייתי עבור מעסיקים.
ביישות יתר, תקשורת לקויה עם לקוחות או חברים לעבודה, חוסר יכולת לקבל הוראות |לא חייב להיות אחד מאלה- אלו רק דוגמאות כדי לעודד קו מחשבה |.
דפוסי התנהגות זה משהו שאפשר לשפר ולשנות - כדאי לבדוק.

ויכול להיות שזה היה רק צירוף מקרים חסר מזל. קורה.

אני מסכימה איתך שיש את מחסום הנסיון- עדיין יש לא מעט עבודות לאנשים ללא נסיון שאפשר לנסות.

כדאי גם לנסות לבדוק אם יש תחומים שיש לך אליהם יותר גישה |מחשבים / מכירות / ילדים וכו'... |- קרוב לוודאי ששם גם תהיה טובה יותר וגם תהני יותר ממה שאת עושה.

נושמים נשימה עמוקה, עולים שוב על הסוס, מחייכים וממשיכים לנסות בהצלחה

 

[פשוט בחורה]

אל תתייאשי

זה עניין של מוטיבציה ורצון.. אני חושבת שאת צריכה ללכת למוקד שירות ( שם מקבלים את כולם ) וככה יהיה לך מספיק רצון ואפשר להתקדם בטוח!

כנראה הלכת לעסקים קטנים והם תמיד הכי בררנים באנשים
גם אני בזמנו עבדתי במלא עבודות והועזבתי ישר - כי כנראה המוטיבציה שאתה בן 17 שונה כשאתה בן 27 ..
כשהייתי בת 17 לפני גיוס הייתי במסעדה והייתי צריכה רק להגיש אוכל .. אחרי שבועיים הוא פיטר אותי בטענה שלא צריך אותי ( וכשבאתי לקחת את הכסף ראיתי מישהי אחרת )
אחכ עבדית בדיילות של ידיעות -וכנראה לא עשיתי את העבודה "המושלמת " וגם שם העיפו אותי , קחי את הכל בקטע של חישול עצמי...
כולם מסתדרים - תזכרי את זה !

 

[Building a mystery]

קודם כל, להפנים שזה מצב זמני.

כל החיים מגדלים אותנו בחממה ומרגילים אותנו למסגרות- של המשפחה, של בית הספר, של הצבא... ואף אחד לא ממש מכין אותנו לרגע שנצא לעולם כאנשים עצמאיים לכל דבר, וזה יכול להיראות מבלבל ולא פשוט בהתחלה, אבל אל תדאגי, את לא הולכת להישאר מובטלת כל החיים, בעיקר לא אם את לא מתייאשת ולא מרימה ידיים, וממשיכה לחפש עבודה במרץ.
אחרי הצבא עבדתי תקופה ממש קצרה בדוכן להכנת קרפים. אחרי יומיים פיטרו אותי בטענה שאני לא מספיק טובה, אפילו שכבר למדתי לתפעל שם הכול לבד והסתדרתי לא רע, ולקחתי את זה די קשה. אח"כ המשכתי לשלוח קורות חיים לכל מיני מקומות והגעתי לעבוד ב"הום סנטר". עבדתי שם במשך שנתיים ואז עזבתי כי התחלפה שם ההנהלה ודברים הידרדרו ואז התחלתי לעבוד בשירות הלקוחות של YES (ובמשך 3 וחצי שנים עבדתי שם...) אני דווקא הייתי מציעה לך לנסות לחפש עבודה בשירות לקוחות. הרבה מוקדי שירות מחפשים צעירים אחרי צבא שיכולים להתחייב לפחות לשנה, וברוב המוקדים התנאים לא רעים.
דבר נוסף- אל תנסי לרצות את כולם בסביבה שלך, כי אף פעם אי אפשר לרצות את כולם. תחשבי על עצמך, לא על מה אחרים יגידו ויחשבו...

 

[Black Balloon]

כתבתי הודעה מושקעת ואז השתלטו לי על המחשב

בכל מקרה,
הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה להירגע. רק השתחררת, לא כולם ישר מוצאים עבודה שמתאימה להם.
תנסי לבדוק למה זה דפוס שחוזא על עצמו. האם יש לך בעיה עם קבלת מרות? האם את ביישנית?
יש המון עבודות שלא דורשים בהם נסיון קודם. תנסי לחשוב מה מעניין אותך ולמה את מתחברת. שירות? מכירות? מה עם אופציה של מועדפת? (עשית שנה או שנתיים שירות?)

תתחילי מקטן ולאט לאט תתקדמי.
אני התחלתי מעבודה בחנות בגדים, ואז מועדפת בתחנת דלק, אח"כ שירות לקוחות בחברת ביטוח (עבודה זמנית), 8 חודשים בשירות לקוחות של "סטימצקי" (אחלה עבודה ולא היסטרי בכלל, פשוט לא הסתדרתי כ"כ עם חלק מהאנשים...) ועכשיו אני פקידת קבלה בחברת הייטק ומרוויחה יותר ממה שהרווחתי בעבודות קודמות, ויותר מחברות בגילי.

תנסי למצוא באולג'ובס ולחפש טיפים לראיונות עבודה וכו'...

בהצלחה

 

[kfxz]

לפחות את עוברת את הראינות

או במקרה היותר גרוע, לפחות חוזרים לקורות חיים/פרטים שלך.. אני אני כבר מיואש. באמת שלא יודע מה יש לאנשים אחרים שאין לי, ואלו לא עבודות שדורשות תואר או משהו בסגנון, עבודות פשוטות ורגילות

 

[michi90]

תגובה...

קודם כל - תודה על היחס.

שירות לקוחות ניסיתי, למען האמת מציפים אותי בפניות מהחברות האלה. למרות שלא ברור לי למה כתבתם שקל להתקבל לשם. כשהייתי במיונים לחברה מסויימת עברו 4 מתוך 15.
שם נכשלתי דווקא בשלב המעשי, בעבודה עצמה.
אני יודעת מה הבעיות העיקריות שלי:
1. אני קצת סגורה בהתחלה, במיוחד כשאני מוקפת באנשים חדשים שמכירים אחד את השני. אבל זה עובר עם הזמן, עם ההסתגלות.
2. יש לי הפרעות קשב וריכוז.
3. אני רגישה מאוד, אם לקוח צועק עליי בטלפון (ואתם בטח יודעים שזה מה שקורה ברוב המקרים) אני מאבדת שליטה.

ברור לי שאני בעייתית, ועדיין, בקיוסק כל ערס מהרחוב יכול לעבוד. לא מבינה את זה.

המקרים שציינתי בהודעה למעלה הם רק המקרים בהם קיבלתי איזשהו יחס, יש גם עשרות מקומות אחרים שבכלל לא פנו אליי.
אז העובדה היא שאני 4 חודשים ללא עבודה, אני לא נמצאת ב"חממה" של ההורים, מה שעוד יותר מקשה עליי. בזבזתי כבר את כל החסכונות ואת מענק השחרור - בעיקר על המחייה. כך שמצבי באמת אנוש, אין טעם להדחיק את זה.

 

[הלוחשת לתינוקות 27]

אני כל כך מבינה אותך!!!!!

גם לי יש בעיות קשב וריכוז,וגם לא יש קושי בלהתאקלם במקומות עבודה חדשים, וגם אותי פיטרו מאלפי עבודות.... וזה ממש נכון שבעיות קשב וריכוז משפיעות על איך תתפקד במקום עבודה, החיים עם בעיות קשב וריכוז הם חיים לא פשוטים! למרות- שמדובר בתופעה מוכרת ולהרבה יש..אבל קשה לחיות עם זה.

אני הייתי ממליצה לך מניסיון שלושה דברים מהניסיון האישי שלי:
הראשון- לחשוב טוב טוב טוב איזה תחום את אוהבת/מתחברת ללמוד אותו ולחפש עבודה רק בתחום הזה,בסוף יקבלו אותך, ולא לשכוח ככל שאת יותר לומדת את צוברת יותר ניסיון....
השני- תעזרי באנשי מקצוע/טיפולים,זה לא בושה ללכת לאנשי מקצוע,...
השלישי-תעריכי את עצמך,זה הכל מתחיל מעצמך,שהרגשתי שאני כישלון,שאני לא טובה בכלום,שאני נזק,שאני לא מועילה,כך גם העברתי לסביבה,ולמקומות עבודה, שהרגשתי בטוחה עם מי שאני ומה שאני, וידעתי שאני טובה,ומוצלחת,ויש לי דברים טובים וגם ידעתי מה הדברים האילו,אז התחלתי להצליח במקומות עבודה ובכל דבר,למרות! הבעיות קשב וריכוז...


תאמיני בעצמך,מניסיון זה הכי עוזר.

בהצלחה!

 

[Black Balloon]

 

[michi90]

בתחום שאני רוצה אין לי סיכוי, כי כולם דורשים ניסיון ו/או תעודה

אולי אני באמת צריכה איש מקצוע. הבעיה היא שאין לי כסף עכשיו אפילו לשמפו.
העובדה שמעיפים אותי מכל מקום אכן גורמת לי להרגיש כישלון. בגלל זה אמרתי שאני במבוי סתום. למרות זאת, אחרי יום של דיכי, אני ממשיכה לנסות ולנסות...

 

[הלוחשת לתינוקות 27]

את כל כך מזכירה לי את עצמי....

כולם דורשים ניסיון או תעודה,אז למה שלא תלכי ללימודי תעודה????
אני בתחומי עובדת עם ילדים,שלמישיהי שסובלת מבעיות קשב וריכוז זה דבר מאוד לא קל כי צריך לפחות 100% פוקוס...
למזלי,אני אוהבת את העבודה שלי, ואני לקראת סוף הלימודים שלי ואני יודעת שיבוא היום ויהיה לי גן קטן משלי!

התקופה האחרונה הייתה מאוד לא פשוטה עבורי, עזבתי את החינוך הפרטי בעיר ועברתי לעבוד בחינוך קיבוצי המקביל למה שאני לומדת בעצם, וזה להתחיל הכל מהתחלה! שזה כמובן כולל גם ללמוד הכל מחדש וליפול ולקבל הערות בלי סוף ולהרגיש הכי קטנה שיש, ולהרגיש שבכלל לא מבינים אותי כי אני לא סתם כזאת,יש לי סיבה! אבל מן הסתם אני לא מסתובבת כל היום בעבודה עם שלט "אני בעייתית אז אל תשפטו!" פשוט למדתי מהטעויות למדתי מההערות למדתי מהכשלונות,ועכשיו אני נמצאת במקום טוב...אני עובדת בצורה יותר רגועה, פחות ימים בשבוע, האנשים שעובדים איתי הבינו שלעבוד כל יום אני לא מסוגלת,שאני נלחצת במהירות שאני מתאמצת להתרכז... כמובן שלא אמרתי להם שאני ככה וככה,הם הבינו לבד...הם רק לא יודעים שאני כזאת, אני לא אוהבת הגדרות...

אבל יותר באים לקראתי כי כן הבינו מה אני שווה ושחבל לפספס אותי בגלל שאני .... כי יש בי גם ....

באמת אל תתייאשי את רק צריכה לתת לעצמך להיכנס לעולם הזה שהוא לא פשוט , ולנסות לתת מעצמך, ושתדעי שאנשים עם בעיות קשב הם די מוצלחים! גם לאיינשטין היה בעיית קשב (לא אריק איינשטין)

 

[Building a mystery]

אני אתייחס לכל אחת מהנקודות שהעלית...

1. זה שאת סגורה בהתחלה- אני מכירה את זה, גם אני מתנהגת ככה הרבה פעמים, קצת קשה לי בחברה של אנשים חדשים שמכירים עוד קודם. אבל אני מודעת לבעיה ועובדת על זה קצת בכל פעם.
2. הפרעות קשב וריכוז הן לא סוף העולם. יש לי חברה שיש לה בעיות קשב וריכוז, והיא מצליחה בכל זאת להסתדר לא רע. נסי לא לראות בזה מגבלה.
3. יש לך שתי אופציות: או להתחיל לפתח עור של פיל (זה יעזור לך גם בתחומים אחרים בחיים) ולהבין שהעצבים של אותם לקוחות לא מופנים אליך אלא לחברה, ובכל זאת לנסות שוב להתקבל למשרה כזו, או לנסות משהו אחר- עבודה משרדית, קידום מכירות, כל דבר שנראה לך שיתאים לאופי שלך. בכל מקרה אני אמליץ לך לבקר בפורום "נותני שירות" כאן בתפוז ולהתייעץ איתם, הם מאוד תומכים.

וגם אם כבר ביזבזת את מענק השחרור ואת לא גרה עם ההורים, אולי שווה לשקול עזרה מחברות בינתיים או באמת לפנות לבקש את עזרת ההורים, באופן זמני, עד שתתחילי להסתדר בכוחות עצמך. זו לא תקופה קלה, ואני זוכרת את זה מהשחרור שלי... אבל מסתדרים ולומדים איך לשרוד. תתעודדי, יהיה טוב, את עוד תראי.

 

[michi90]

1. אני באמת עובדת על זה, אבל שמתי לב שככל שאני באה יותר מחוייכת ונחמדה - כך מזלזלים בי יותר.
2. אני מתעלמת מההפרעות האלה ובכלל לא חושבת עליהן.
3. עור של פיל לעולם לא יהיה לי. כמה השפלות סבלתי במשך כל חיי... ככה גם נשארתי אולטרה-רגישה. זה מקרה אבוד.
לגבי עבודה משרדית וקידום מכירות - את לא מבינה כמה ניסיתי ונתקלתי בסירובים/התעלמות. למה? כי הם רוצים ניסיון ו/או תעודה. שירות לאומי זה לא ניסיון מבחינתם.
אין לי בעיה לעבוד בסופר או בחנות בגדים, בעצם בכל חנות. רק צריכה קצת יותר מיומיים כדי להיות ספצית - זה לא הגיוני ולא אנושי מצדם לדרוש את זה.
ובכל זאת, כל חברה/סתם בחורה שאני מכירה אי פעם עבדה בחנויות, וכולן מתקבלות. אז משהו באמת דפוק אצלי ואני חייבת עזרה מקצועית.
בכל אופן, אני לא יושבת רגל על רגל וממשיכה לנסות, בשבוע הבא מצפה לי עוד התלמדות.

 

[Building a mystery]

נשמע שמה שבעייתי באמת

זו הדרך בה את מעריכה את עצמך.
הערכה עצמית זה דבר חשוב, וזה מקרין גם החוצה. או במילים אחרות: אם את לא מספיק מעריכה את עצמך, קצת קשה לצפות מאחרים להעריך אותך. מצטערת אם זה נשמע קשה, אבל אני מבינה אותך... הייתי בדיוק במקום שאת נמצא בו אחרי השחרור שלי, ואז הבנתי שכל הטעות שלי נבעה מזה שלא הערכתי מספיק את עצמי ואת היכולות שלי, וככל שהתחלתי להפנים את זה, לאט לאט דברים התחילו להשתנות לטובה. יש מקומות שדורשים ניסיון, נכון, אבל יש גם מקומות שאפשר להעמיד להם עובדה- "אין לי ניסיון עדיין כי אני רק אחרי השחרור הצבאי, אבל יש לי טונות של מוטיבציה ללמוד ולתת מעצמי", וזה עושה את כל ההבדל, מניסיון.

אולי אני טועה, אבל חוץ ממה שכתבת כאן את נשמעת לי מאוד חסרת ביטחון ומאוד רגישה, ולרוב- בחנויות מחפשים מוכרות מפולפלות ואסטרטיביות שניגשות, מציעות ודוחפות... ואולי זו הסיבה שלא התקבלת, וזה חלילה לא אומר שמשהו דפוק אצלך, אלא שעד עכשיו חיפשת עבודות שלא מתאימות לך ולאופי שלך.
שיהיה המון בהצלחה בכל מקרה!

 

[הלוחשת לתינוקות 27]

את צודקת,אבל...

יש קשר מאוד גדול בין הערכה עצמית לבין קשב וריכוז. תחשבי על זה,שמשיהי שיש לה בעיית קשב וריכוז, נמצאת במקום עבודה, כל דבר שהיא עושה בכלל בעבודה היא עושה תוך כדי חשיבה בזמן המעשה, כל הזמן היא מתאמצת להתרכז,יש כאלה שקשה להם גם לעשות דבר מסוים וגם להקשיב למה שמישהו אומר לך..כי אתה מרוכז בעבודה שאתה עושה באותו הזמן...
ואז אנשים מסתכלים עליך בעין מוזרה כי הם לא מבינים למה זה ככה, ואז אתה מן הסתם מרגיש יורד לך הביטחון ואתה מרגיש לא מוערך,שהסביבה לא מעריכה אותך.

יש גם לכאלה שיש להם בעיות קשב וריכוז קטע כל הזמן לרצות את הסיבה, כל הזמן יש לנו איזה זבוב קטן במוח שחופר לנו-מה הוא חושב עלי,מה ההיא חושבת עלי,הם מעריכים אותי,הם חושבים שהייתי בסדר...ככה כמעט כל היום.

זה ממש בעייתי! אבל ממש,צריך רק לדעת להתמודד עם זה..אני איך שהוא מצליחה.

 

[Building a mystery]

אני מסכימה שזה מצריך עירנות גבוהה

אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי.
מהיכרות שלי עם הנושא- יש מעסיקים שיודעים לקבל את ההפרעות קשב וריכוז האלו בהבנה, ומצד שני יש את המקומות בהם יש בורות גמורה של אנשים כלפי הנושא והם רואים את זה כמגבלה- וזו הטעות שלהם, לא שלך. נסי לא להיות ביקורתית מדי כלפי עצמך.
אני אספר לך משהו על העבודה שלי, שאולי יעודד אותך. אתמול עזבה אותנו קולגה מדהימה שהיא לקויית שמיעה. הבוסים שלי קיבלו אותה לעבודה בידיעה שהיא לקויית שמיעה ושסביבת העבודה שלנו לא מותאמת ספציפית לבעלי ליקוי כזה... ובכל זאת, עם כל הקשיים והכול- היא לא נתנה לזה להפריע לה והסתדרה יותר טוב מכל יתר הבנות במשרד, כך שלדעתי אפשר להתגבר על כל קושי.

 

[הלוחשת לתינוקות 27]

כל הכבוד לה!

אני מאוד מעריכה אנשים כאלה....

 

[Black Balloon]

גם אני מבינה אותך

1. תאמיני לי שאני טיפוס מאוד סגור, ובטח ובטח כשמדובר במקום חדש שהאנשים בו מגובשים ואני חדשה. אבל אמרת בעצמך שזה עובר עם ההסתגלות, אז זו לא בעיה. ובכל מקרה יש מוקדי שירות שעושים קורס לפני תחילת עבודה, ככה שאת מתחילה עם עוד אנשים חדשים.
2. לרוב האנשים שאני מכירה יש הפרעת קשב וריכוז ברמה כזו או אחרת (גם לי, למרות שאצלי זה גבולי ולא מאובחן). אם זה ממש מפריע לך, יש שלל כדורים/טיפולים/תרופות טבעיות שעוזרות.
3. ספרי לי על זה. גם אני ככה ובגלל זה היה לי קשה בשירות לקוחות. אני שונאת שירות לקוחות, אבל זו עבודה שנותנת ניסיון ועוזרת להתקדם הלאה (הרבה מעסיקים מחפשים עובדים עם נסיון בשירות). הפתרון הוא, כמו שאמרו לך לפני, לפתח עור של פיל. לא לקחת קשה שצועקים עלייך (זה הרי לא עלייך אישית, אלא על החברה).

ולגבי הקיוסק- הם בד"כ מעסיקים שם קרובי משפחה/חברים שלהם, אז זה לא אישית נגדך.

אני ממליצה לך בכל זאת לנסות שירות לקוחות, זה ייתן לך את הנסיון שאת צריכה. ואם זה לא מסתדר, תוכלי לעשות בייביסיטר/דוגיסיטר/לחלק פלאיירים...

תאמיני בעצמך,
אני בטוחה שתסתדרי!

 

[michi90]

ניסיתי שירות לקוחות

נתתי לזה צ'אנס, ולא הלך. בתחום הזה הפרעות הקשב והאולטרה רגישות נפגשים, ויוצרים תוהו ובוהו...
איך? את בטח יודעת אם עבדת בזה.
לקוח מתקשר, זועף וכעוס. את צריכה להרגיע אותו, להשתמש בשפה שירותית - עד כאן אין בעיה. אבל במקביל את צריכה גם לקודד, גם לחפש פתרון עבורו, גם לבצע את הפעולות הדרושות וגם תוך כדי להשחיל איזו מכירה ולמנוע התניידות.
אז נ-כ-ו-ן שזה משהו שלומדים עם הזמן, אבל אני ממש התפחלצתי שם, אז אמרו לי יפה להתראות. אצלך זה היה אחרת? אם כן - איך התמודדת?
לחברות אחרות בכלל לא התקבלתי, לעומת מה שאתם אומרים הם נורא בררנים ומקבלים בערך 1 מתוך 5. במקרה הטוב.


בקיוסק הרי נפרדו ממני אחרי שנתנו צ'אנס. אם היו מחפשים קרובים - לא היו מפרסמים מודעות באתרי דרושים...

פלאיירים חילקתי הרבה בחיי, אבל זה לא יותר מ-300 ש"ח בחודש.

לגבי הבייביסיטר - כיוון מעניין, אבדוק, תודה. למרות שגם זה לא נשמע כמו משכורת נורמלית לחודש.

 

[doughnuts]

זה לא חייב להיות כזה

תראי... מה שאת מתארת אולי נכון לגביך כרגע, אבל האם את מרגישה שזה הולך לאפיין אותך עד סוף החיים שלך? שזה פשוט קבוע ולא ניתן לשינוי?