אז אחרי יותר משנה החלטתי לשתף (שוב)
אז האמת שיותר משנה לא שיתפתי כאן והסיבה לכך היא שככל שעבר הזמן לא הרגשתי שייכת לפורום הזה ..לכל השיתופים שלכן ,לאבל שלכן .. ובתכלס אני עדיין לא מרגישה כך אבל כן אני עדיין חושבת שחשוב לי לשתף .
אז נשארה לי עוד שנה אחת לסיום התיכון ואני די גאה בעצמי על ההשתדלות שלי , על זה שאני מחזיקה מעמד כבר עוד מעט ארבע שנים שעברו כמו נצח אך שמסתכלים על זה מרחוק הם טסו .. לא האמנתי שככה החיים שלי יראו מבחינת הכול בשנה האחרונה החיים שלי השתנו עוד יותר אבל אין צורך לפרט על זה .. הרגשות או הדעות שלי לכל העניין הזה (וכן מבחינתי זה עניין ) לא השתנו ודי שמתי את עצמי בהולד כדי להמשיך לתפקד ולנסות להצליח במשך התיכון (למזלי לא נשאר עוד הרבה ) ותמיד אמרתי שברגע שאסיים תיכון אני אוכל "להתעסק " בעניין הזה וללכת לפסיכולוג ובקיצור לטפל בזה -העיקר לא להישאר ככה -לא מודעת . הכי טוב לנפש זה לא להישאר מודע אבל מגיע איזה שהוא שלב בחיים שאתה לא יכול להמשיך להיות ככה ואני חושבת שהשלב הזה בחיים שלי מתחיל להגיע ..אני עדיין לא מוכנה ללכת לשם-בית עלמין ,רק באזכרות וגם זה מחוסר ברירה .. אני מרגישה לא שייכת , לא שותפה לכל האבל המשפחתי הזה שזה די אירוני כי כל המשפחה שלי די "מכריחה "אותי להיות שותפה לזה (אם זה להזמין אותי כל פעם ללכת איתם לבית העלמין וכל פעם מחדש לסרב )אני בטוחה שזה פוגע בהם שאני לא רוצה להיות שותפה אבל את הבחירות שלי עשיתי וכרגע אני לא מסוגלת משום בחינה שהיא ,זה קצת מרגיש שאני מאכזבת אותם אבל היום יש לי יותר "אומץ" לסרב להם ולהגיד את דעתי (מה שפעם לא יכולתי ), אבל אני זאת אני ושיגיע הרגע שארגיש מוכנה הם יהיו הראשונים שיבחינו בשינוי .
אז האמת שיותר משנה לא שיתפתי כאן והסיבה לכך היא שככל שעבר הזמן לא הרגשתי שייכת לפורום הזה ..לכל השיתופים שלכן ,לאבל שלכן .. ובתכלס אני עדיין לא מרגישה כך אבל כן אני עדיין חושבת שחשוב לי לשתף .
אז נשארה לי עוד שנה אחת לסיום התיכון ואני די גאה בעצמי על ההשתדלות שלי , על זה שאני מחזיקה מעמד כבר עוד מעט ארבע שנים שעברו כמו נצח אך שמסתכלים על זה מרחוק הם טסו .. לא האמנתי שככה החיים שלי יראו מבחינת הכול בשנה האחרונה החיים שלי השתנו עוד יותר אבל אין צורך לפרט על זה .. הרגשות או הדעות שלי לכל העניין הזה (וכן מבחינתי זה עניין ) לא השתנו ודי שמתי את עצמי בהולד כדי להמשיך לתפקד ולנסות להצליח במשך התיכון (למזלי לא נשאר עוד הרבה ) ותמיד אמרתי שברגע שאסיים תיכון אני אוכל "להתעסק " בעניין הזה וללכת לפסיכולוג ובקיצור לטפל בזה -העיקר לא להישאר ככה -לא מודעת . הכי טוב לנפש זה לא להישאר מודע אבל מגיע איזה שהוא שלב בחיים שאתה לא יכול להמשיך להיות ככה ואני חושבת שהשלב הזה בחיים שלי מתחיל להגיע ..אני עדיין לא מוכנה ללכת לשם-בית עלמין ,רק באזכרות וגם זה מחוסר ברירה .. אני מרגישה לא שייכת , לא שותפה לכל האבל המשפחתי הזה שזה די אירוני כי כל המשפחה שלי די "מכריחה "אותי להיות שותפה לזה (אם זה להזמין אותי כל פעם ללכת איתם לבית העלמין וכל פעם מחדש לסרב )אני בטוחה שזה פוגע בהם שאני לא רוצה להיות שותפה אבל את הבחירות שלי עשיתי וכרגע אני לא מסוגלת משום בחינה שהיא ,זה קצת מרגיש שאני מאכזבת אותם אבל היום יש לי יותר "אומץ" לסרב להם ולהגיד את דעתי (מה שפעם לא יכולתי ), אבל אני זאת אני ושיגיע הרגע שארגיש מוכנה הם יהיו הראשונים שיבחינו בשינוי .
