Justin Angel
New member
אז... איך היה יול שלכם?
לי היה אתמול יחסית מהנה, הלכתי לראות בשששאת שר הטבעות, אז ראיתי כנפיים שבורות ואז שוב את שר הטבעות. יצאתי מבית הקולנוע, התחלתי ללכת לכיוון הבית. הגעתי הביתה, הורדתי את העניבה, החולצה והטי-שירט ולבשתי את החולצה הטקסית שלי מאירלנד. חולצה כחולה בהירה, עם חוץ זהב שזור במרכז שיכול לגרום לאדם בוגר לבכות ברגע שהוא מבין את המשמעות. הרמתי את המטה האהוב ביותר שלי טנאר´וול והתחלתי לנוע לכיוון האזור שאני עושה בו את הטקסים שלי. אחרי ככה וככה זמן הליכה שכבר הייתי יחסית קרוב הגשם התחיל שוב והתגבר, ואז קרה דבר שאני חושב שפשוט מפחיד ומקסים באותו רגע. נפלה לי טיפה על המצח. הושטתי את היד לנגב אותה, ועלתה לי בראש מחשבה טועה "צריך למהר, הקציר עדיין לא נגמר, מירנה מח...", ואז נזכרתי שכל זה התרחש בתקופת חיים שונה לחלוטין. שכל המצב שהזה שהתרחש לי בראש כבר היה ונגמר לפני מאות אם לא אלפי שנים טובות. התחלתי להיזכר בעוגן שלי לחיים האלו, באסטרופיזיקה. אבל זה כבר סיפור אחר. הגעתי לשטח האדמה האהוב עליי, הלכתי למרכז והתחלתי את הטקס. כחלק מהטקס שלי ובעיקר כהכנה, אני תמיד בוחר כיוון רנדומלי שאף פעם לא הייתי בו והולך באותו כיוון. הפעם התחלתי ללכת לכיוון נס-ציונה ואחרי שהגעתי למסקנה שהלכתי לאיבוד, חזרתי אחורה לאזור שבו התחלתי. כאשר הגעתי לשם בחזרה, ראיתי מראה משונה במיוחד. מישהי עם גלימת קטיפה קלה סגולה עם פיגיון שלוף ביד הולכת במעגל. חידדתי את השמיעה שלי, ובשם כל האלים שבשמיים הקול הזה היה כמו התגלות אלוהית. קול כה ענוג, כה כצח וכה יפה שהייתי בטוח שברכיי כבר קרסו ואני על האדמה שומע בהתשאות נפש אותה. התמקדתי בחזרה והקשבתי למילים שאותה שורכה רהיונך (אירית: Sorcha Rionach, מלכה זוהרת) אומרת וזה היה "west and north, i call ye here i call thee", בלי מחשבה שנייה התקדמתי לכיוונה והשלמתי את המילה "forth". היא הביטה לכיווני ואפילו לא נרתעה מהאיש הזר לחלוטין שאני הייתי. הברבור המדהים הזה אשר נגלה לעיניי המשיכה לדבר ואני עימה, ושהייתי כבר כמרחק שני מטר, יכולתי לראות אותה בבירור. ליבי לא רק החסיר פעימה, אלא שזה היה כאילו אינו שם יותר. הבטתי לתוך עיניה ונדמה לי שאני מביט בשני גלקסיות ספירליות מדהימות ביופיין, כה מרתקות, כה יפות וכה טולייה (אירית: שלוות). שפתיה, שפתיים מדהימות אלו, נדמה כאין זזו אפילו שהיא דיברה, כה אלוהית ומעודנת היא הייתה. כל אל אשר גמל עימי חסד כה גדול אתן לו פי מאה מונים כל אשר יבקש. מה הוא המעשה הטוב אשר עשיתי שזכיתי בכך שעיניי נחו על מראה מדהים זה? שאוזניי מקשיבות לברבור אלוהי? ואז היא פנתה אליי ודיברה, לא בקצב קבוע כפי שאמרה את הצ´אנט, אלא בקצב כל-כך רגוע וכל-כך פואטי שאין מילים בפי לתארם, והיא אמרה "שלום, קוראים לי נטלי". באמת כבר נגמרו לי המילים לספר לכם, אולי שאני ארגע קצת, אבל מספיק להגיד שיש לי את הטלפון שלה
אז, איך היה אלבן ארתורן שלכם?
לי היה אתמול יחסית מהנה, הלכתי לראות בשששאת שר הטבעות, אז ראיתי כנפיים שבורות ואז שוב את שר הטבעות. יצאתי מבית הקולנוע, התחלתי ללכת לכיוון הבית. הגעתי הביתה, הורדתי את העניבה, החולצה והטי-שירט ולבשתי את החולצה הטקסית שלי מאירלנד. חולצה כחולה בהירה, עם חוץ זהב שזור במרכז שיכול לגרום לאדם בוגר לבכות ברגע שהוא מבין את המשמעות. הרמתי את המטה האהוב ביותר שלי טנאר´וול והתחלתי לנוע לכיוון האזור שאני עושה בו את הטקסים שלי. אחרי ככה וככה זמן הליכה שכבר הייתי יחסית קרוב הגשם התחיל שוב והתגבר, ואז קרה דבר שאני חושב שפשוט מפחיד ומקסים באותו רגע. נפלה לי טיפה על המצח. הושטתי את היד לנגב אותה, ועלתה לי בראש מחשבה טועה "צריך למהר, הקציר עדיין לא נגמר, מירנה מח...", ואז נזכרתי שכל זה התרחש בתקופת חיים שונה לחלוטין. שכל המצב שהזה שהתרחש לי בראש כבר היה ונגמר לפני מאות אם לא אלפי שנים טובות. התחלתי להיזכר בעוגן שלי לחיים האלו, באסטרופיזיקה. אבל זה כבר סיפור אחר. הגעתי לשטח האדמה האהוב עליי, הלכתי למרכז והתחלתי את הטקס. כחלק מהטקס שלי ובעיקר כהכנה, אני תמיד בוחר כיוון רנדומלי שאף פעם לא הייתי בו והולך באותו כיוון. הפעם התחלתי ללכת לכיוון נס-ציונה ואחרי שהגעתי למסקנה שהלכתי לאיבוד, חזרתי אחורה לאזור שבו התחלתי. כאשר הגעתי לשם בחזרה, ראיתי מראה משונה במיוחד. מישהי עם גלימת קטיפה קלה סגולה עם פיגיון שלוף ביד הולכת במעגל. חידדתי את השמיעה שלי, ובשם כל האלים שבשמיים הקול הזה היה כמו התגלות אלוהית. קול כה ענוג, כה כצח וכה יפה שהייתי בטוח שברכיי כבר קרסו ואני על האדמה שומע בהתשאות נפש אותה. התמקדתי בחזרה והקשבתי למילים שאותה שורכה רהיונך (אירית: Sorcha Rionach, מלכה זוהרת) אומרת וזה היה "west and north, i call ye here i call thee", בלי מחשבה שנייה התקדמתי לכיוונה והשלמתי את המילה "forth". היא הביטה לכיווני ואפילו לא נרתעה מהאיש הזר לחלוטין שאני הייתי. הברבור המדהים הזה אשר נגלה לעיניי המשיכה לדבר ואני עימה, ושהייתי כבר כמרחק שני מטר, יכולתי לראות אותה בבירור. ליבי לא רק החסיר פעימה, אלא שזה היה כאילו אינו שם יותר. הבטתי לתוך עיניה ונדמה לי שאני מביט בשני גלקסיות ספירליות מדהימות ביופיין, כה מרתקות, כה יפות וכה טולייה (אירית: שלוות). שפתיה, שפתיים מדהימות אלו, נדמה כאין זזו אפילו שהיא דיברה, כה אלוהית ומעודנת היא הייתה. כל אל אשר גמל עימי חסד כה גדול אתן לו פי מאה מונים כל אשר יבקש. מה הוא המעשה הטוב אשר עשיתי שזכיתי בכך שעיניי נחו על מראה מדהים זה? שאוזניי מקשיבות לברבור אלוהי? ואז היא פנתה אליי ודיברה, לא בקצב קבוע כפי שאמרה את הצ´אנט, אלא בקצב כל-כך רגוע וכל-כך פואטי שאין מילים בפי לתארם, והיא אמרה "שלום, קוראים לי נטלי". באמת כבר נגמרו לי המילים לספר לכם, אולי שאני ארגע קצת, אבל מספיק להגיד שיש לי את הטלפון שלה