coffe to go1
New member
אז איך התחיל השבוע?
שלי התחיל על הפנים ביליתי אתמול כל היום עם הבן שלי במיון , אפילו אבא שלו לא טרח לבוא לבקר, הרגשתי כל כך לבד, מכירים את ההרגשה הזו שאין אף אחד אבל באמת אין, לא רק בתחושה, אין למי להתקשר ואין מי שמתקשר. קשה לי, אני אומרת לעצמי יש ימים כאלה והם עוברים אבל על מי אני באה לעבוד, הימים האלה הופכים לחודשים והחודשים לשנים ואין אדם אחד שאני יכולה להניח עליו את הראש, אין אדם אחד שישמע אותי ובאמת יקשיב,שלא יגיד כלום רק יקשיב, אין אדם אחד שאני יכולה לבכות לידו, אין אדם אחד שאני יכולה להתקשר אליו בעת צרה שאני זקוקה למישהו.. כמו אתמול, ישבתי בבית חולים עם הילדים שלי כי לא היה לי סידור לבן הגדול (מסכן איזה בילוי עשיתי לו ) ואני מסתכלת על הפלאפון ואין לי למי להתקשר. אני לא רוצה לרחם על עצמי אבל אני כל כך עייפה מהתחושה הזו, עייפה נפשית ועייפה פיזית. מצטערת על החפירה..
שלי התחיל על הפנים ביליתי אתמול כל היום עם הבן שלי במיון , אפילו אבא שלו לא טרח לבוא לבקר, הרגשתי כל כך לבד, מכירים את ההרגשה הזו שאין אף אחד אבל באמת אין, לא רק בתחושה, אין למי להתקשר ואין מי שמתקשר. קשה לי, אני אומרת לעצמי יש ימים כאלה והם עוברים אבל על מי אני באה לעבוד, הימים האלה הופכים לחודשים והחודשים לשנים ואין אדם אחד שאני יכולה להניח עליו את הראש, אין אדם אחד שישמע אותי ובאמת יקשיב,שלא יגיד כלום רק יקשיב, אין אדם אחד שאני יכולה לבכות לידו, אין אדם אחד שאני יכולה להתקשר אליו בעת צרה שאני זקוקה למישהו.. כמו אתמול, ישבתי בבית חולים עם הילדים שלי כי לא היה לי סידור לבן הגדול (מסכן איזה בילוי עשיתי לו ) ואני מסתכלת על הפלאפון ואין לי למי להתקשר. אני לא רוצה לרחם על עצמי אבל אני כל כך עייפה מהתחושה הזו, עייפה נפשית ועייפה פיזית. מצטערת על החפירה..
