אז איך יוצאים מזה?

[TChaos]

אז איך יוצאים מזה?

פעם שעברה קצת נדחפתי לכם באמצע, וזה לא מנומס... אני מתנצל על זה, אבל פשוט הייתי בדאון חזק, והייתי נואש למצוא משהו שיוציא אותי ממנו...

ולענייננו:
אני מסרב להשלים עם המצב...
אני בדיכאון כבר רוב החיים שלי, ואני לא יכול לנהל את החיים שלי מקריסה לקריסה...
אני כבר לא ישן כמעט בלילות, שזה פוגע לי בימים כי אני גמור מעייפות...
אני לא מסוגל להיות ליד אנשים, כי אני פשוט לא מצליח להתמודד איתם... כל ויכוח הכי קטן מסוגל להפיל אותי לקרשים...
הייתי בטיפול שנה... רוב הטיפולים היו שתיקות ארוכות שהפסיכולוגית מסתכלת עליי ואני בוהה ברצפה... באויר... בחלון... בכל מקום פרט לקשר עין...
זה לא שלא ניסיתי, באמת שהתמסרתי לחלוטין! כל מה שהיא שאלה, עניתי ישר... הרבה פעמים אני דחקתי בה קדימה, התעקשתי שאני יכול להתקדם יותר מהר, אבל זה לא עבד...
אחרי שנה היא החליטה שמצב רע, ושאני חייב טיפול תרופתי, אז הפנו אותי לפסיכיאטרית... אחרי שעה איתי (ושיחה עם הפסיכולוגית) היא אבחנה אותי בדיכאון קליני\מז'ורי... דההההההה!!!! בשביל זה 7 שנים לימודים+התמחות?
נתנו לי כדורים ושלחו אותי לדרכי... הכדורים לא עשו כלום... אני טוען שהם אפילו עשו יותר רע, למרות שגם באינטרנט וגם הפסיכיאטרית התעקשו שאין סיכוי שהכדורים האלה החמירו את המצב, שזה טוב ויפה, אבל עובדתית המשכתי לשקוע עמוק יותר ויותר...

איבדתי אמון ב"בעלי מקצוע"... לדבר עם אנשים גם לא עוזר... לחיות את החיים? נהיה בלתי אפשרי לאט לאט... לא שאני לא מצליח... הייתי אומר שעשיתי לא מעט בחיים, והשגתי לא מעט דברים לא פשוטים, אבל כמה שזה עושה לי טוב להצליח, זה אף פעם לא מחזיק... וכשזה מפסיק לעזור, אני שוב קורס...
היו לי כמה ניסיונות לסיים הכל... אחד מהם התגלה כשהייתי בן 15... מאז שכנעתי את כולם שהכל בסדר... אבל היו עוד... פשוט למדתי להסתיר אותם יותר טוב... כנראה שאני "עמיד" מידי...
אז אם גם זה לא מצליח, איזה עוד ברירות נותרו לי?
להמשיך ככה רק יגרום לסביבה שלי יותר נזק... טיפול לא שווה כלום... אני לא מהסוג שלדבר עוזר להם... אני נהיה נואש...

למישהו יש עצה טובה?

 

[Animal Raw]

היי,

נשמע שאתה אדם חושב ואינטליגנטי, מבין עניין, אבל עם חסמים רגשיים.
אתה בן 24 עכשיו?
אתה עובד במשהו?
איך אתה מתנהל ביום יום?

תשמע, זה מצב קשה מאוד מה שאתה מתאר, אתה בעצמך מבין עד כמה הוא קשה, ואתה לא מצפה ולא מאמין בתרופת פלא כמו כדור או שיחה שיפתרו את הבעיה שלך.
יכול להיות שהחיים נראים לך פשוט משעממים ואפורים? אני מניח שהציעו לך לנסות להתנדב, להחליף עבודה\לימודים\לצאת לבלות ואלף דברים אחרים.
אני מניח שניסית הכל.
אבל אם לא ניסית אז אולי פשוט תנסה כל דבר שעוד נשאר לך לנסות כדי לצאת מזה, לפחות לתקופה.
במקרה הכי גרוע תצבור לך תקופה אחת יפה בחיים ונסיון חיים (למשל עבודה ספציפית שבא לך לעשות או התנדבות).

 

[TChaos]

...

כן, אני בן 24.
סטודנט שנה א', אז לא עבדתי השנה (למרות שיש לי ראיון עבודה ביום ראשון)
והיום יום שלי כרגע זה לחרוש למבחנים.
העניין הוא שאני לא יודע מה לעשות יותר... אני באמת מרגיש שניסיתי הכל, אבל זה נראה כאילו שום דבר לא עוזר...

 

[Animal Raw]

קח את הזמן אחי

אל תחפש פתרון לדכאון שלך, פשוט תחיה את החיים, אתה נשמע בנאדם מבין עניין. אומרים שלאנשים שעושים יש מזל בחיים- כי הם נתקלים בהזדמנויות. אז תמשיך בעשיה שלך, כל מה שמעניין אותך, עבודה, לימודים, התנדבות, דייטים, חברים, בילויים: כל דבר שאתה רוצה לעשות. יכול להיות שתקופה ארוכה ילך לך קשה וגרוע, יכול להיות שתצטרך לוותר על הנאות בגלל הלימודים ועבודה, אבל זה יעבור מתישהוא, ויום אחד יפול עליך המזל, יום אחד תקבל הזדמנות, פשוט תמשיך לעשות ולהאמין שהמזל יבוא מתישהוא.

אבא שלי עוד מעט בן 70, היו לו חיים קשים, אמא אכזרית שנפטרה בגיל צעיר ממחלה קשה, חוסר הצלחה בלימודים, בעיות התמדה במקומות עבודה, הוא התחתן רק בגיל 40 (שזה היה מאוחר מאוד בתקופה שלו), וכבר 10 שנים הוא אומר לי שעכשיו זאת התקופה הכי טובה בחיים שלו (וזה באמת נראה ככה, כשהייתי ילד היו לנו הרבה קשיים כלכליים והוא היה לחוץ מאוד, והיום הוא רגוע).
לפעמים צריך לעבור דרך ארוכה, אבל זה שווה את זה- כי כשאתה מרגיש טוב פתאום, נגיד כשאתה מאוהב במישהי והיא מאוהבת בך (וזה לא משנה באיזה גיל)- אתה פתאום חושב- איך בזבזתי את כל החיים שהיו לי קודם בדכאון ובבאסה? איך לא נהנתי מהיופי והמתנות הפשוטות שיש בחיים האלה.

ועוד דבר- כשאתה חי בשביל אנשים אחרים (ילדים, אשה)- אתה לא חושב על עצמך, כשאתה לא חושב על עצמך- ברור לך שאתה רוצה לחיות, כי אתה רוצה לתת הכל לקרובים שלך בשביל שיהיה להם טוב.
ואם אתה מסוגל לעשות בשביל יותר מהקרובים שלך אז בכלל. אז עכשיו אין לך אישה וילדים, אבל אני בטוח שיש לך הורים, ושיש כמה אנשים בעולם שאכפת לך מהם.

יש לי דרך קבועה שאני עושה ללימודים, מחוץ לתחנה מרכזית ששם יש תמיד קבצנים, כל יום הייתי עובר ומסיט את המבט, כמו רוב האנשים. חושב בראש: "גם לי אין כסף", "שילך לעבוד", "אני לא יכול לאפשר לעצמי לתרום", ועוד מחשבות כאלה. אותו קבצן שכולם יודעים שצריך לתת לו אבל כמעט אף אחד לא נותן.
אם הוא הגיע למצב שכל מה שהוא יכול זה לשבת על מדרכה ולבקש כסף אז כנראה שאין לו ברירה אחרת. ובכל זאת, כל-כך קשה לנו לזרוק שקל, אפילו האכפתיות הזאת של שקל אחד היא הרבה יותר מכלום.
הייתה תקופה שהחברה זרקה אותי, והייתי שבור תקופה מסויימת, הייתי בא ללימודים בסערת רגשות בידיעה גם שיש מצב שאראה אותה שם. עם כל המחשבות שדכאו אותי- התרכזתי באותה תקופה בלהזכיר לעצמי את כל הדברים הטובים שיש לי בחיים, ושבכלל יש בחיים. וכל יום הייתי אומר תודה על מה שיש, הדברים הכי קטנים, תודה על הדשא היפה שיש בחוץ, תודה על האוויר, תודה על זה שיש לי מיטה לישון עליה, על ההורים שלי, על זאת הייתה התרפיה שלי. הייתי נוסע והולך וכל הזמן עם המנטרה בראש- וזה גרם לי להתרגש מהחיים מחדש. יום אחד עברתי בתחנה המרכזית והרגשתי צורך לתת, פתחתי ת'ארנק, הוצאתי חמישה שקלים ונתתי לקבצן ששכב שם. הרגשתי את הגוף שלי מתמלא ברגש חזק של הוכרת תודה על החיים, על מה שיש לי, על זה שאני מסוגל לתת כסף לאחרים (כשלפני זה כל הזמן הייתי משווה את עצמי לסטודנטים אחרים ומרגיש שאני תפרן).
אז יום אחד להרגיש שיש בכוח שלך לעזור, אפילו בחמש שקל האלה- זאת תחושה טובה. ואפשר לעזור בהרבה דרכים, וזה ממלא לנו את החיים במשמעות.

אז תיקח מה שאתה רוצה מפה, ואני מקווה שהייתי ברור ולא מבולגן, ואם עזרתי אפילו בקצת אז אני שמח

.

 

[מיצי2013]

היי

העצה הטובה היא לא לוותר. עובדה שאתה לא משלים עם המצב הקיים, וכותב פה הודעה כדי לנסות לשנות אותו.
זה אומר שעדיין לא הרמת ידיים, למרות כל האכזבות שחווית.
העצה הטובה היא שיכול להיות שתחווה עוד אכזבות. החיים מורכבים, ומביאים גם דברים חיוביים וגם דברים שליליים (כרגע אתה רואה/מרגיש רק את השליליים, אבל מבחינה אובייקטיבית יש גם דברים חיוביים למרות שאתה לא מרגיש את ההשפעות שלהם). ההצלחה היא לא בהכרח בהישגים שאתה משיג (למרות שזה חשוב, ועצם זה שהשגת דברים כבר אומר שאתה חזק), אלא בבנייה העצמית שלך וביכולת שלך להתמודד עם העליות והירידות ולהישאר חזק (ולא רק כהצגה כלפיי הסביבה) - חזק לא במובן של לא נשבר אף פעם, אלא שלא קורס מעצם השבירה.
חוצמיזה נשמע לי שהטיפול שהיית בו ממש לא התאים לך. אולי בגלל המטפלת, אבל לשבת מול מטפל ולשתוק (שזו שיטה שנוקטים בה באסכולות מסוימות בפסיכולוגיה) לפי דעתי מעיד על חיבור לא טוב בין המטפל למטופל. לכן לא הייתי שוללת על הסף לנסות שוב, והפעם למצוא מטפל/ת שיגרום לך להיפתח ולהרגיש בנוח ולא כזה שלא מתחשק לך להסתכל לו בעיניים.

 

[TChaos]

...

הייתי מנסה מטפל אחר, אבל כבר הייתי בחיים אצל 4 שונים, ואצל אף אחד לא היה שום שיפור...
בנוסף אין לי זמן, כסף, ואנרגיות לזרוק על עוד מטפל שלא יעזור לי בכלום...

אני יודע שיש דברים "חיוביים" בחיים שלי... טפו טפו אני מאמין שהרבה אנשים בעולם היו מתים להתחלף איתי... יש בריאות, משפחה טובה, לא חסר כלום בבית, יש לי ראש לא רע... אבל כל הדברים האלה לא עוזרים לי בכלום! זה לא מונע ממני מלהינעל בחדר לשבועות (בתרוץ של לימודים כדי שלא יחשדו). זה לא מונע ממני מלפנטז על הסוף... זה לא עוזר לי להחזיק את הראש "מעל המים" בתקופות פחות טובות (לא מבחינת הדיכאון, מבחינת הסביבה). כל דבר הכי קטן יכול להפיל אותי...

אז מה שווה כל הטוב הזה אם הוא לא עוזר?

 

[מיצי2013]

עוזר

תחשוב שהיית צריך להילחם בעוד חזיתות. זה היה הרבה יותר קשה.
אם אין לך זמן, כסף ואנרגיה אל תלך לטיפול. חבל על הזמן. אבל תזכור שיש אופציה כזאת.
חוצמיזה, אין תשובה חד משמעית. אתה מגיב בצורה מסוימת לסיטואצית החיים שלך, ויש המון כוחות שמשפיעים עליה. אולי כדאי לך לסמוך על החיים שיובילו אותך למקום יותר טוב, דברים תמיד משתנים.