אז איך מספרים לאנשים?

JaneLame

New member
אז איך מספרים לאנשים?

צריך בכלל לספר? החלטתי בשנה האחרונה שאני לא רוצה בעל/ילדים בכלל. איך מספרים על זה בכלל? חשבתי שאני אתחמק מזה איכשהו, אבל תמיד באירועים משפחתיים מישהו מדבר על העתיד שלו, וקשה לי לשתוק. אם אני אגיד משהו יסתכלו עליי כמו על פסיכית. לא יודעת.
 

efroch99

New member
למה צריך לספר באמת?

אם מישהו מדבר על עצמו, למה את צריכה לספר על עצמך? חייכי בנימוס (או תזעיפי פנים, איך שאת רגילה להגיב לאנשים), ותעברי הלאה. אני לא תורמת את האינפורמציה הזאת לאנשים מזדמנים כדי לא להיכנס לדיונים מעיקים שבהם מסבירים לי כמה אני טועה ולא יודעת. במיוחד ש- סליחה, אני גם שונאת שאומרים/אמרו לי את זה - את באמת צעירה, ואני יכולה להעיד ששנות העשרים מביאות הרבה מאוד שינויים אישיותיים (בתחום הזה במקרה נשארתי יציבה, אבל בדברים אחרים היו שינויים). זה פשוט ימשוך עוד יותר אש לשמוע בחורה צעירה מדברת על הנושא בהחלטיות, ויהיה פתח להרבה מאוד הטפות. עזבי, תפתחי את עצמך, תעשי מה שאת מאמינה בו, אנשים יקלטו עם הזמן.
 

karnity

New member
סיפורים לשעת לילה מאוחרת?../images/Emo8.gif

אם "צריך בכלל לספר"? זו שאלה מעניינת...אני לא חושבת שמדובר ב"צורך"... כי בכל זאת הדבר אינו סוד אפל שרוצים להוציא לאור.. בסה"כ מדובר בבחירה לגיטימית.. הסביבה מניחה כי "באופן טבעי" תבחרי בבעל וילדים - ואם את איתנה בדעתך - כשעולה הנושא, אמרי שאת בוחרת אחרת... והיי מוכנה לממטר הטחות, שאלות, ביטולים וכדומה... ככל שיעבור הזמן והסביבה הקרובה שלך תבין שלא מדובר בקפריזה ילדותית או פסיכוטית, הם יניחו לך...אך זאת לא הבטחה! סבתתו של אהובי לא מרפה ולא תרפה אף פעם...
 

MazeE

New member
השאלה הכי קשה

כמוך וכמו לבטח רבות אחרות כאן,אני מתקשה למצא את המילים את הזמן את הדרך בה צריך לספר למשפחה למשל שממני לא יזכו לראות צאצא. נראה לי שבמובנים מסוימים משתדלים הוריי לא להיות פרימיטיביים ואולי להסתכל קצת כמו שאחרים בימינו מסתכלים על אף הקושי, אך בעיניין חתונה ילדים ובעל זה כבר קצת סיפור אחר... אני לא זוכרת שנה מאז שנות העשרים שלי שלא הוזכר חבר, עתיד וילדים כמובן. אין לי מושג איך לספר או לפחות לרמוז כי זה "יפיל אותם לקרשים". אבל בכל פעם כשרק מוזכר הנושא אני באמת עומדת להתפוצץ. זה לא הסוף אם להיות גלויה. לפני זמן מה הייתי במערכת יחסים רצינית. הרגשתי שאם אני לא מספרת לבחור שבחרתי שלא להביא ילדים אני ממש מתעתעת בו והחלטתי לספר. השארתי אותו בשוק מוחלט!הוא לא ידע איך "לאכול" את זה, וכמוהו גם אני. החלטנו שנפרדים אם כי היה קשה לשנינו. היום אני די מסתייגת לבנות מערכת יחסים משום שאני חוששת מתגובה דומה. אולי כעת אפשר באמת לשאול את אלו מכן שכן בנו מערכת יחסים והחליטו לא להביא ילדים. מה עושים? החלטתם יחד? סיפרתם מאוחר מדי כדי שאולי לא תשאר ברירה אחרת???
 

efroch99

New member
אל תתיאשי

אני יודעת שזה מספיק קשה למצוא בן זוג, ומה עוד אם מוסיפים חתיכת "תנאי" כזה. אבל אני בטוחה שיש גברים כאלה, ואני גם בטוחה שיש כאלה שאולי לא מודעים לאלטרנטיבה הזאת, ואולי יהיו פתוחים לרעיון. לפעמים הנושא גם דורש זמן. אצלנו הכרנו בגיל נורא צעיר (הייתי בת 19) כך שבכלל לא היה רלונטי לדון בנושא. לבן זוגי היה ברור שיהיו לו יום אחד ילדים. עם השנים וההתקרבות חל אצלו שינוי. זה לא שהטפתי לו. אבל ביחד עם הדרך שבה חיינו המשותפים התפתחו, הוא הגיע לבד למסקנה שלא מתאים לנו להוסיף ילדים למשוואה. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל אצלנו גם בעוד תחומים יש התאמה של הרצונות אחד לשני (לדוגמא מגורים בארץ או בחו"ל), מבלי שאחד מהצדדים מוותר, אלא פשוט נהיים דומים יותר. סדרי העדיפויות שלנו דומים, והרבה החלטות נגזרות מכך. אבל אני מסכימה שזה נושא שחייבים להסכים עליו, כי הויתור של כל צד זה ויתור גדול מדי.
 

XUXA141

New member
ואגב..

תתפלאי כמה גברים חובבי ילדים, פתאום משנים את דעתם אם תדרשי מהם לקחת חופשת לידה לגבר או להתחלק בטיפול בהם כולל ויתור על קידום בעבודה או שעות ארוכות בעבודה וקימה בלילה. משום מה לגברים קל יותר לאהוב ילדים ולרצות אותם כשהם לא צריכים לטפל בהם...
 

XUXA141

New member
חשוב ליידע מראש את בן הזוג!

היות וילדים זה לא משהו שאפשר להתפשר עליו - זה או שיש ילד או שאין, אז אסור להשלות בן זוג שרוצה ילדים, שיגלה רק אחרי החתונה שלא יהיו ילדים. זה לא הוגן. בן הזוג שלי ידע שהמקסימום יהיה ילד אחד. ושנינו הסכמנו על זה, לשנינו זה מתאים.
 
חיי כל אדם נוחים כאשר יש לו ...

כרטיס ביקור מושלם להציג את עצמו. נתאר לעצמנו מן אדם מושלם כזה המגיע למפגש חברתי ולכל שאלה אישית יש לו תשובה נהדרת. שואלים אותו על השכלתו. הוא עונה: יש לי תואר ראשון בפיסיקה ותואר שני במתמטיקה מאניברסיטת תל אביב ודוקטורט עשיתי ב XYZ בהרווארד. שואלים אותו על שרותו הצבאי והוא עונה: שירתתי בקומנדו הימי. השתחררתי בדרגת סגן. על מצבו המשפחתי לא שואלים אותו כיווון שאשתו, בנו ובתו נמצאים לידו. תנו לדמיון שלכם להשלים את שאר שיגו ושיחו של אדם שכזה. אבל כאשר בכרטיס ביקור האישי ישנם חורים או אף חור אחד כדוגמת, אני לא רוצה להוליד. מצב זה יוצר סיבוכים שצריך תבונה בכדי להתמודד איתם. אני עצמי, מרגע שהוברר לי שהחלטתי בעניין אי הרצון להוליד סופית, סיפרתי זאת לכל מי שקרוב אלי. הורים אחים וחברים קרובים. אנשים שפחות קרובים אלי אני נמנע מלשתף בזה. בכדי להמנע מהטררם הכרוך בשיחות כאלו. אלא אם כן יש סיבה מיוחדת שאז אני מדווח בדיוק את דעתי. אך גם במקרה שכזה אני נמנע ככל האפשר מלהכנס לדיון במניעים שלי. בעיני זהו *יון מוח מיותר.
 
למעלה