0בוחרת בחיים0
New member
אז איך מרגישים? שיתוף../images/Emo23.gif
לא מזמן חזרתי ממרכז יום, מה שהפך להיות הבית השני שלי, ואני מניחה של כל חברי הקבוצה. הייתה לנו קבוצה די חזקה היום, כשהנושא בעצם היה הפחד שלנו משינוי, אותו שינוי שאנו מבקשים להכניס לחיינו, ובעקבותיו בעצם הגענו למרכז יום. לפחות חלק מאיתנו
זה הזכיר לי את הפתיח של הצעדים, את הצורך בכניעה בטרם אנו פונים לקראת שינוי. ואני, מצד אחד כבר די מזמן כנועה, ומאידך עדיין מחזיקה ראש. כאילו מצד אחד ברור לי שאני זקוקה למרכז, זקוקה לטיפול, חייבת להיכנע טוטאלית על מנת להצליח לשנות משהו באמת, ומהצד השני, אני עדיין בונה לעצמי קומבינות שאחרי הטיפול אבחר את הדרך בה אני רוצה ללכת. נאמרו הרבה מאד דברים שעוד יעלו בי בהמשך, אבל אני זוכרת את ההרגשה שהיתה לי כששמעתי חלק מהם. זה היה כמו כימותרפיה, שאלוהים ישמור, ולהבדיל כמובן. זה הרגיש כאילו אני אמורה לחסל את כל מה שחשבתי שאני מכירה ויודעת על עצמי, ולשנות לחלוטין את תעודת הזהות איתה הסתובבתי כל השנים. פחד אלוהים!!! אני כזו ואני כזו, אני כזו וכזו, ובעצם, הגעתי לטיפול משום שכל מה שידעתי על עצמי, או חשבתי שאני יודעת, לא עזר לי לנהל את החיים שלי כמו שבאמת רציתי. קחו לי את כל המסכות, ואין לי מושג מה יש שם, מה זה בעצם אותו "אני". אז כן, זה מפחיד לאללה. חוסר הוודאות וחוסר הביטחון הזה משגע. כאילו, גם עם כל החרא, הרי לפחות ידעתי עם מה אני מתמודדת. כרגע, שום דבר לא ברור, לא כל שכן התוצאות.. האם אצליח.. מה יהיה אם לא.. כל מיני כאלה. עם כל החרא, היתה לי תחושה שאיפה שהוא אני שייכת לאן שהוא בעוד כרגע, אני לא מרגישה שייכת לשומקום, כי איך אוכל להיות שייכת מבלי שאדע באמת מה אני מכילה? אז כן, זה מתסכל ומפחיד.. אבל יחד עם זה, אני מזכירה לעצמי שנתתי לעצמי לפחות שנה שבה אני לא מחליטה כלום, רק מקשיבה ומפנימה, ואולי זו בעצם הדרך.. אולי אלה הם היסודות של הצלחה? עוד יוסיף ויתגלה
אוהבת
תודה שהגעתם עד כאן.
לא מזמן חזרתי ממרכז יום, מה שהפך להיות הבית השני שלי, ואני מניחה של כל חברי הקבוצה. הייתה לנו קבוצה די חזקה היום, כשהנושא בעצם היה הפחד שלנו משינוי, אותו שינוי שאנו מבקשים להכניס לחיינו, ובעקבותיו בעצם הגענו למרכז יום. לפחות חלק מאיתנו
![](https://timg.co.il/f/Emo8.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo8.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo24.gif)