Daniel4567
New member
אז איך משפרים את ההרגשה?
מרגישה קצת מתוסכלת בזמן האחרון,אני בת 19 ועוד לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית ואני בתקופה כזאת שפשוט אני צריכה מישהו, נמאס לי להיות לבד, כשאני חוזרת הביתה מהצבא (שזה פעם בשבועיים) הקשר עם החברות הוא כבר לא אותו דבר, כולן עם חבר וזה יוצר מצב שלפעמים אני ממש משתעממת ואין לי תעסוקה ואני מוצאת את עצמי תלויה בחברות שלי כדי לצאת ולבלות.
בזמן האחרון זה חסר לי ממש, ההרגשה הזאת של הלבד מעיקה ומבאסת.
יוצא לי לדבר מידיי פעם עם אנשים פה ושם אבל לפעמים זה לא זה ואני מתאכזבת וקצת לוקחת את זה קשה והביטחון העצמי יורד.
אין לי מסגרת להכיר בה אנשים חדשים (אני נמצאת במקום ממש קטן ומכירה את כולם) ואני לא רואה שום דבר באופק, כרגע המצב הוא פשוט לחכות שיגיע מישהו (שאני ממש לא מאמינה בזה) וזה מרגיש קצת חוסר אונים.
יצא לי לא מזמן להיות בחברה אחרת, שונה משלי והרגשתי ממש מוזרה שעוד לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית, זה מביך ויוצא לי לחשוב על זה המון שאין לי ניסיון בכלום, והיום זה כבר פחות מקובל. אני מנסה לא לחשוב על זה שאולי החבר לעתיד שלי יתסכל על זה ממש מוזר.
זה לא שאני לא נראת טוב או לא יודעת להתחבר אל אנשים, אני קצת בוגרת מאנשים בגיל שלי בגלל שעברתי דבר או שניים בחיים והנקודת מבט שלי שונה לגמרי , משחקים ופוזות ממש לא עושים לי את זה ואני באמת רוצה משהו רציני וכייפי.
אני באמת מנסה להיות אופטימית ולהסתכל גם על הדברים החיוביים, שאני יודעת להיות
עצמאית ולא תלויה בבן זוג. אבל זאת סתם תקופה כזאת, שהלב והראש צועקים וצריכים את זה
מרגישה קצת מתוסכלת בזמן האחרון,אני בת 19 ועוד לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית ואני בתקופה כזאת שפשוט אני צריכה מישהו, נמאס לי להיות לבד, כשאני חוזרת הביתה מהצבא (שזה פעם בשבועיים) הקשר עם החברות הוא כבר לא אותו דבר, כולן עם חבר וזה יוצר מצב שלפעמים אני ממש משתעממת ואין לי תעסוקה ואני מוצאת את עצמי תלויה בחברות שלי כדי לצאת ולבלות.
בזמן האחרון זה חסר לי ממש, ההרגשה הזאת של הלבד מעיקה ומבאסת.
יוצא לי לדבר מידיי פעם עם אנשים פה ושם אבל לפעמים זה לא זה ואני מתאכזבת וקצת לוקחת את זה קשה והביטחון העצמי יורד.
אין לי מסגרת להכיר בה אנשים חדשים (אני נמצאת במקום ממש קטן ומכירה את כולם) ואני לא רואה שום דבר באופק, כרגע המצב הוא פשוט לחכות שיגיע מישהו (שאני ממש לא מאמינה בזה) וזה מרגיש קצת חוסר אונים.
יצא לי לא מזמן להיות בחברה אחרת, שונה משלי והרגשתי ממש מוזרה שעוד לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית, זה מביך ויוצא לי לחשוב על זה המון שאין לי ניסיון בכלום, והיום זה כבר פחות מקובל. אני מנסה לא לחשוב על זה שאולי החבר לעתיד שלי יתסכל על זה ממש מוזר.
זה לא שאני לא נראת טוב או לא יודעת להתחבר אל אנשים, אני קצת בוגרת מאנשים בגיל שלי בגלל שעברתי דבר או שניים בחיים והנקודת מבט שלי שונה לגמרי , משחקים ופוזות ממש לא עושים לי את זה ואני באמת רוצה משהו רציני וכייפי.
אני באמת מנסה להיות אופטימית ולהסתכל גם על הדברים החיוביים, שאני יודעת להיות
עצמאית ולא תלויה בבן זוג. אבל זאת סתם תקופה כזאת, שהלב והראש צועקים וצריכים את זה
