אז איך נכון וראוי להתכונן לזיקנה ?
- פותח הנושא חתוליקה
- פורסם בתאריך
פחדים
היה ממש לפני שבוע שירשור בדיוק בנושא הזה מי יטפל בך? והנושא נדון בהרחבה. אולי זה היעדר יכולת דמיון מצידי (לדמיין את הבדידות הזאת), אבל אני רואה את עצמי בזיקנתי חוזרת לתחביבים ישנים, קוראת הרבה ספרים, מטפלת בגינתי ומקיפה את עצמי בהרבה חיות בית. הלוואי הלוואי שבן זוגי יחלוק זאת איתי, ונוכל לבלות את זקנתנו ביחד. אבל אני לא רואה ילדים ממלאים את החלל במקרה שזה לא יקרה. אני מקווה שתמיד יהיו לי חברים טובים או אנשים שנעים לי להיות איתם, ולהם כיף להיות איתי. המודל שליזה סבא וסבתא שלי, פעילים ובריאים בגיל 80, שלפעמים אני פשוט לא מאמינה כמה הם צלולים ופיקחים, יותר מהרבה אנשים בני גילי. חייהם מלאים עיסוקים וכדי להיפגש איתם אני צריכה לקבוע איתם מראש... כי יש להם כל כך הרבה עיסוקים שצריך לשריין מקום... כמובן שבמצב של מחלה, האידיליה הזאת תתנפץ. לזה אין לי תשובה, זה באמת מפחיד.
היה ממש לפני שבוע שירשור בדיוק בנושא הזה מי יטפל בך? והנושא נדון בהרחבה. אולי זה היעדר יכולת דמיון מצידי (לדמיין את הבדידות הזאת), אבל אני רואה את עצמי בזיקנתי חוזרת לתחביבים ישנים, קוראת הרבה ספרים, מטפלת בגינתי ומקיפה את עצמי בהרבה חיות בית. הלוואי הלוואי שבן זוגי יחלוק זאת איתי, ונוכל לבלות את זקנתנו ביחד. אבל אני לא רואה ילדים ממלאים את החלל במקרה שזה לא יקרה. אני מקווה שתמיד יהיו לי חברים טובים או אנשים שנעים לי להיות איתם, ולהם כיף להיות איתי. המודל שליזה סבא וסבתא שלי, פעילים ובריאים בגיל 80, שלפעמים אני פשוט לא מאמינה כמה הם צלולים ופיקחים, יותר מהרבה אנשים בני גילי. חייהם מלאים עיסוקים וכדי להיפגש איתם אני צריכה לקבוע איתם מראש... כי יש להם כל כך הרבה עיסוקים שצריך לשריין מקום... כמובן שבמצב של מחלה, האידיליה הזאת תתנפץ. לזה אין לי תשובה, זה באמת מפחיד.
אני חושבת על זה לפעמים
אני לא אטומה למציאות. אני אדם שזקוק לחברה, ותמיד משהו יכול לקרות לבנזוגי (טפו טפו טפו, חמסה חמסה, לא עלינו, מלח מים מלח מים). ואני לא רוצה להיות לבד, למרות שאני בטח אהיה מוקפת בגן חיות מסביבי. איך מתמודדים? קודם כל, אני מטפחת את הקשר שלי עם בן הזוג שלי ועם עצמי. משתדלת עם המשפחה כמה שאפשר, למרות שזה לא הכי פשוט איתם. ודואגת לא להתנוון (מוחית) כדי שתמיד אוכל להתמודד עם כל דבר בראש צלול. בסופו של דבר יש כל כך הרבה אנשים שחיים לבד בזקנתם, אפילו כאלה שהביאו ילדים, ורואים אותם רק פעם ב... ילדים הם לא הקשר היחיד לבני אדם שיש לנו. זה לא מתחיל ונגמר ביוצאי חלציך. אז בסופו של דבר, לדעתי את פשוט צריכה לזכור שאת לא באמת תהיי לבד. זה פשוט לא נכון. יהיה לך בן זוג, חברים, אחים, בני דודים ומשפחה רחוקה יותר. תוכלי לקחת קורסים לגיל הזהב, לטפח תחביבים, לגדל בע"ח, לאמץ חייל בודד...לא חסרות אפשרויות. החיים שלך יראו כפי שאת תבחרי ליצור אותם, אז אל תפחדי...
אני לא אטומה למציאות. אני אדם שזקוק לחברה, ותמיד משהו יכול לקרות לבנזוגי (טפו טפו טפו, חמסה חמסה, לא עלינו, מלח מים מלח מים). ואני לא רוצה להיות לבד, למרות שאני בטח אהיה מוקפת בגן חיות מסביבי. איך מתמודדים? קודם כל, אני מטפחת את הקשר שלי עם בן הזוג שלי ועם עצמי. משתדלת עם המשפחה כמה שאפשר, למרות שזה לא הכי פשוט איתם. ודואגת לא להתנוון (מוחית) כדי שתמיד אוכל להתמודד עם כל דבר בראש צלול. בסופו של דבר יש כל כך הרבה אנשים שחיים לבד בזקנתם, אפילו כאלה שהביאו ילדים, ורואים אותם רק פעם ב... ילדים הם לא הקשר היחיד לבני אדם שיש לנו. זה לא מתחיל ונגמר ביוצאי חלציך. אז בסופו של דבר, לדעתי את פשוט צריכה לזכור שאת לא באמת תהיי לבד. זה פשוט לא נכון. יהיה לך בן זוג, חברים, אחים, בני דודים ומשפחה רחוקה יותר. תוכלי לקחת קורסים לגיל הזהב, לטפח תחביבים, לגדל בע"ח, לאמץ חייל בודד...לא חסרות אפשרויות. החיים שלך יראו כפי שאת תבחרי ליצור אותם, אז אל תפחדי...
גם מי שיש לו ילדים פוחד
אני פוחדת שבנותי לא יבקרו אותי כשאהיה זקנה, שלא ידאגו לי. שאולי אני עושה עכשיו טעויות בגידולן והן אחר כך "ינקמו" בי. כמו שאני עכשיו מרוחקת מאמא שלי. לא מסוגלת להשקיע בה. אני לא מצפה מהן שיטפלו בי, אבל אני בהחלט חוששת מכך שלא יהיו קרובות אלי (בנפש). אמא שלי סובלת עכשיו כי אח שלי לא מתנהג אליה הכי יפה (הוא גר קרוב אליה). ועם אחותי הקשר בעייתי. ואני - שתמיד הייתי ה"פוצי מוצי" שלה עד שמרדתי - פשוט מתקשה להיות במחיצתה. כולנו סובלים ממנה. היא אשה קשה, כפייתית ושתלטנית.
אני פוחדת שבנותי לא יבקרו אותי כשאהיה זקנה, שלא ידאגו לי. שאולי אני עושה עכשיו טעויות בגידולן והן אחר כך "ינקמו" בי. כמו שאני עכשיו מרוחקת מאמא שלי. לא מסוגלת להשקיע בה. אני לא מצפה מהן שיטפלו בי, אבל אני בהחלט חוששת מכך שלא יהיו קרובות אלי (בנפש). אמא שלי סובלת עכשיו כי אח שלי לא מתנהג אליה הכי יפה (הוא גר קרוב אליה). ועם אחותי הקשר בעייתי. ואני - שתמיד הייתי ה"פוצי מוצי" שלה עד שמרדתי - פשוט מתקשה להיות במחיצתה. כולנו סובלים ממנה. היא אשה קשה, כפייתית ושתלטנית.
מחשבות על הזיקנה ../images/Emo129.gif
בזמן האחרון מחשבות על הזיקנה מעסיקות אותי יותר ויותר. תמיד הסתכלתי על סבי וסבותי בתקווה שגם אני בגילם אזכה לבריאות פיזית ונפשית כמו שהם זכו לה. חוץ מסבא אחד שלי, שהלך לעולמו בגיל צעיר יחסית (חמישים ומשהו), ומת מיתה מהירה מהתקף לב, השלושה האחרים (2 סבתות וסבא) חצו את גיל ה-80 כשכל כוחם במתניהם, והם מטיילים להנאתם בארץ ובעולם, ומנהלים אורח חיים פעיל, חיים באופן עצמאי בבתיהם ולא זקוקים כמעט לעזרה. אך היום, כשאני מסתכלת עליהם - מתקרבים כבר לגיל 90 - אני רואה אותם מאבדים מיומנויות אחת אחרי השניה, ואני חושבת לעצמי שבמצב כזה טוב לי מותי מחיי. איך מתמודדים עם זה? לא לי הפתרונים. אני עדיין מנסה להתמודד עם זה בעצמי. לגבי הבדידות - זו לא קשורה לזיקנה. אם תהיה לי בעיה כזו, היא תגיע הרבה לפני הזיקנה. דווקא לזקנים יש פיתרון פשוט לבדידות - בית אבות. אם אין ילדים להוריש להם את הדירה והחסכונות, אפשר להשקיע אותם במקום נחמד להזדקן בו.
בזמן האחרון מחשבות על הזיקנה מעסיקות אותי יותר ויותר. תמיד הסתכלתי על סבי וסבותי בתקווה שגם אני בגילם אזכה לבריאות פיזית ונפשית כמו שהם זכו לה. חוץ מסבא אחד שלי, שהלך לעולמו בגיל צעיר יחסית (חמישים ומשהו), ומת מיתה מהירה מהתקף לב, השלושה האחרים (2 סבתות וסבא) חצו את גיל ה-80 כשכל כוחם במתניהם, והם מטיילים להנאתם בארץ ובעולם, ומנהלים אורח חיים פעיל, חיים באופן עצמאי בבתיהם ולא זקוקים כמעט לעזרה. אך היום, כשאני מסתכלת עליהם - מתקרבים כבר לגיל 90 - אני רואה אותם מאבדים מיומנויות אחת אחרי השניה, ואני חושבת לעצמי שבמצב כזה טוב לי מותי מחיי. איך מתמודדים עם זה? לא לי הפתרונים. אני עדיין מנסה להתמודד עם זה בעצמי. לגבי הבדידות - זו לא קשורה לזיקנה. אם תהיה לי בעיה כזו, היא תגיע הרבה לפני הזיקנה. דווקא לזקנים יש פיתרון פשוט לבדידות - בית אבות. אם אין ילדים להוריש להם את הדירה והחסכונות, אפשר להשקיע אותם במקום נחמד להזדקן בו.
../images/Emo24.gif תחבקי אותי גם בשבילי
מיד כשהם יורדים מה
!! סבתא שלי ז"ל סבלה ממש רק בשנה האחרונה לחייה, והיה לי קשה לראות אותה כך. האבסורד הוא שלמרות שקיויתי שהיא לא תיאלץ לחיות ככה עוד הרבה זמן, לא באמת הבנתי שלמעשה זה הסוף (אף אחד במשפחה לא הבין! רק היא בחוכמתה ידעה שזמנה קרב, והתחילה את ההכנות. רק לאחר מותה 'נפל לנו האסימון' והבנו שהיא ידעה כל הזמן). כשהיא הלכה לעולמה הצתערתי נורא על זה שלא הקדשתי לה יותר בחייה, על זה שלא חיבקתי אותה יותר כל עוד היה אפשר. על זה שאף פעם לא אמרתי לה בצורה מפורשת שאני אוהבת אותה. אהבתי אותה מאד. אני מקווה שגם הזקנים שלך לא יסבלו הרבה בימיהם האחרונים, אבל זה גם אומר שזה יבוא בהפתעה גם לך ולמשפחתך! לכי עכשיו, חבקי אותם ותגידי להם שאת אוהבת אותם. אח"כ, כשיגיע הרגע להפרד, אל תנסי למשוך את הרגע - תני להם ללכת בלי לסבול הרבה. הקטע הזה נכתב בהמון אהבה
מיד כשהם יורדים מה
תודה...
כל כך נכון וכל כך עצוב. מזה שהחתול שלי נדרס, פתאום הבנתי באמת, עד כמה שזה טריוויאלי, אבל ממש נפל לי האסימון - מה זה אומר המוות הזה, שלמזלי לא חוויתי אותו בכלל במעגל הקרוב שלי. גם כשראיתי אותו מת על הכביש בראש אמרתי - זה לא הוא, בטח עוד אפשר לקחת אותו לוטרינר, ברור שהוא עוד יחזור הביתה עוד מעט! עם כל הסתירות של המחשבות האלה בראש, האמת לא נקלטה ועדיין תמיד יש תחושה שזה לא יכול להיות. וגם הם, יש את התחושה שהם תמיד שם, זמינים בשבילי, אז אני לא אראה אותם השבת, אז שבת הבאה, לא נורא! בדיוק היום נודע לי שהגיס של סבא שלי נפטר... בן 90 פלוס שסבל כמה שנים מאלצהיימר.
כל כך נכון וכל כך עצוב. מזה שהחתול שלי נדרס, פתאום הבנתי באמת, עד כמה שזה טריוויאלי, אבל ממש נפל לי האסימון - מה זה אומר המוות הזה, שלמזלי לא חוויתי אותו בכלל במעגל הקרוב שלי. גם כשראיתי אותו מת על הכביש בראש אמרתי - זה לא הוא, בטח עוד אפשר לקחת אותו לוטרינר, ברור שהוא עוד יחזור הביתה עוד מעט! עם כל הסתירות של המחשבות האלה בראש, האמת לא נקלטה ועדיין תמיד יש תחושה שזה לא יכול להיות. וגם הם, יש את התחושה שהם תמיד שם, זמינים בשבילי, אז אני לא אראה אותם השבת, אז שבת הבאה, לא נורא! בדיוק היום נודע לי שהגיס של סבא שלי נפטר... בן 90 פלוס שסבל כמה שנים מאלצהיימר.
זו אחת הסיבות
מיני רבות האמת, שגרמו לי לתהות לשם מה באמת אנחנו קיימים, וגם אם יש סיבה מספיק טובה, למה החיים בד"כ צריכים להסתיים באופן עגום. מהבחינה הזו אני לא חושבת שהחיים פאיירים כלל. לרב אני רואה אנשים מבוגרים המגיעים לשלב בו הם תלויים באחרים, זקוקים לחסדי הסובבים והופכים להיות נטל עליהם,ולא משום שבחרו זאת. אם את שואלת אותי - לא עובר כמעט יום מבלי לתהות ולחפש תשובה. אני החלטתי להמנע מלהביא ילדים כי אני לא מאמינה בסיבות להבאתם מלבד דאגה עצמית- ערובה לכך שיהיה מי שידאג לנו בעתיד הרחוק. באשר להתמודדות עם זה, אנחנו כבר כאן ולכן צריך להשתדל שזה יהיה כמה שיותר נחמד. כדאי לחסוך כסף כדי להבטיח לעצמך הנאה גם בשלב בו לא תוכלי לעבוד.... ואולי זה המקום והזמן להודות לכל כותבי הפורום על התמיכה ההדדית.
מיני רבות האמת, שגרמו לי לתהות לשם מה באמת אנחנו קיימים, וגם אם יש סיבה מספיק טובה, למה החיים בד"כ צריכים להסתיים באופן עגום. מהבחינה הזו אני לא חושבת שהחיים פאיירים כלל. לרב אני רואה אנשים מבוגרים המגיעים לשלב בו הם תלויים באחרים, זקוקים לחסדי הסובבים והופכים להיות נטל עליהם,ולא משום שבחרו זאת. אם את שואלת אותי - לא עובר כמעט יום מבלי לתהות ולחפש תשובה. אני החלטתי להמנע מלהביא ילדים כי אני לא מאמינה בסיבות להבאתם מלבד דאגה עצמית- ערובה לכך שיהיה מי שידאג לנו בעתיד הרחוק. באשר להתמודדות עם זה, אנחנו כבר כאן ולכן צריך להשתדל שזה יהיה כמה שיותר נחמד. כדאי לחסוך כסף כדי להבטיח לעצמך הנאה גם בשלב בו לא תוכלי לעבוד.... ואולי זה המקום והזמן להודות לכל כותבי הפורום על התמיכה ההדדית.
פחד מזיקנה
אישית, אני פוחדת פחד-מוות מהזיקנה... מסוג מסוים של זיקנה; זיקנה עלובה, מסכנה, ראויה לרחמים, עזובה, סנילית, לא מטופלת, ענייה, מצפה למוות, חולנית, עייפה, מקומטת, בודדה... אני לא חושבת שיש דבר בעולם, כולל ילדים אוהבים, שיכול להציל אותי מהפחד הזה...פרט לתקווה שגופי ומוחי לא יבגדו בי, שחיי יהיו בעלי תוכן, אהובי וחברי יהיו לצידי ואהיה מאושרת...
אישית, אני פוחדת פחד-מוות מהזיקנה... מסוג מסוים של זיקנה; זיקנה עלובה, מסכנה, ראויה לרחמים, עזובה, סנילית, לא מטופלת, ענייה, מצפה למוות, חולנית, עייפה, מקומטת, בודדה... אני לא חושבת שיש דבר בעולם, כולל ילדים אוהבים, שיכול להציל אותי מהפחד הזה...פרט לתקווה שגופי ומוחי לא יבגדו בי, שחיי יהיו בעלי תוכן, אהובי וחברי יהיו לצידי ואהיה מאושרת...
אז איך נכון וראוי להתכונן לזיקנה ?
הנושאים העיקריים שהועלו כאן בפורום הם העניין הבריאותי והעניין הכלכלי בגיל הזהב. האם יש עוד עניינים להם כדאי להתכונן ? רגע... גם העניין החברתי הועלה. האם בכלל יש טעם להתכונן ? ואיך להתכונן ? אני באופן אישי עדיין (בגיל 32) לא עשיתי שום צעד בכיוון. האם יש כאן מישהו שכן פעל משהו ? האמת קצת מדכא אותי לחשוב על זה. מן תחושת חוסר אונים. כאילו שזה גדול עלי.
למרות שכמו שאני מכיר ת'צמי, אני מניח שבבוא הזמן אתמודד 'כמו גדול'
הנושאים העיקריים שהועלו כאן בפורום הם העניין הבריאותי והעניין הכלכלי בגיל הזהב. האם יש עוד עניינים להם כדאי להתכונן ? רגע... גם העניין החברתי הועלה. האם בכלל יש טעם להתכונן ? ואיך להתכונן ? אני באופן אישי עדיין (בגיל 32) לא עשיתי שום צעד בכיוון. האם יש כאן מישהו שכן פעל משהו ? האמת קצת מדכא אותי לחשוב על זה. מן תחושת חוסר אונים. כאילו שזה גדול עלי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.