אז איך תחילת השנה הלימודית בגן ובבית הספר לילדים שלכם?

[חייכנית2]

אז איך תחילת השנה הלימודית בגן ובבית הספר לילדים שלכם?

זמני מעבר-זמנים רגישים לילדים שלנו. הייתי מאד שמחה לשמוע חוויות.
ואני אספר משהו על הילד שלי. עבר מבית ספר קטנטן,חממתי,ליד הבית לבית ספר גדול מ-ז ועד תיכון,בעיר הגדולה. נסיעה עם שני אוטובוסים- אבל ממש חלקה מהירה וקצרה.כנראה ממש לוקח את השינוי הגורף כעדות לכך שהוא גדל.תענוג לראות אותו מסתדר.שמח מאד בכך ששלושה ילדים מהכתה הקודמת שלו לומדים איתו בכתה החדשה בבית הספר החדש.ומתחיל להכיר את האחרים.אני שמחה מאד שבכתה שלו רק 24 תלמידים- אפשרות לתשומת לב יחידנית במידה טובה.
ואתמול....סיפרתי לו שנודע לי שמחנכת כתות א-ב שלו,מביה"ס הקודם כמובן,שחיבבה אותו מאד ,פרשה מוקדם לגימלאות.
ותגובתו אחרי שניית תדהמה "טוב,היא לא יכלה להתמודד עם זה שעזבתי..."

 

[חייכנית2]

האמת

שתגובתו מעניינת.
כי מאד קשה לילדים מאומצים כשהם נעזבים,והבן שלי הגיב קשה ביותר ,הרבה יותר משאר תלמידי כיתתו,כשהמורה הזאת הפסיקה ללמד אותו בשנתיים הראשונות.
לפתור קושי בעזיבת האחר בהומור...ובהיפוך [אעלק זה הוא שעזב אותה]זו דרך התמודדות פסיכולוגית מבורכת.
&nbsp
יהיה מעניין לקרוא דברים נוספים.

 

[fatfat]

אצלינו היה שונה בין השתיים

הגדולה שעלתה לכיתה ג ממשיכה אם אותה מחנכת שהיא מאוד אוהבת ושמאוד אוהבת אותה. בנוסף החברה הכי טובה שלה שלפני ארבע שנים עזבה את הישוב לישוב אחר חזרה להתגורר לידינו ושובצה בכיתתה. כך שהיא ממש בעננים. ישר סידרה לחברה לשבת לידה ולקחה על עצמה להכניס אותה לעניינים.

הקטנה עלתה לכיתה ג'. המחנכת אליה היתה מאוד קשורה התחלפה, היא חזרה רק יומיים קודם ליישוב לאחר "בילוי" של שבועיים בבית חולים, חברה טובה שלה עמה שמרה על קשר מהפעוטון עברה להתגורר קרוב אלינו ווהועברה לבית ספרה, אבל בניגוד לציפיות של שתיהן היא שובצה בכיתה המקבילה ובנוסף לכל כשנכנסה לכיתה גילתה שהקבוצה בה התיישבו שתי חברותיה הטובות כבר מלאות והיה עליה לבחור מקום בקבוצה אחרת. זה הספיק לפרץ דמעות ועצבים והכרזה שהיא שונאת את בית ספר ואת הכיתה ולא רוצה לשבת באף קבוצה. אבל יש לציין שחזרה הביתה מהלימודים במצב רוח מצויין ואפילו קבעה להיפגש אחר הצהריים עם חברה.

 

[דניאלהI11111]

לא קל בכלל

המתוק החליף מסגרת השנה. המסגרת הקודמת היתה גן עדן.
גם המסגרת החדשה אמורה להיות מאד טובה ואיכותית אך היומיים הראשונים לא היו קלים.
הוא לא מכיר אף אחד, בוכה שלא אלך, והלב נשבר לי.
אני יודעת שתוך שבוע שבועיים יסתגל, יכיר ילדים חדשים ויסתדר, אך כמובן שמנגד עולות חרדות שבגלל האימוץ יש לו יותר חרדות נטישה מאשר לילד רגיל וכולי ואולי הוא מפחד באופן לא מודע ששוב ינטש.
לא פשוט...

 

[חייכנית2]

הי דניאלה

אולי אפשר להקל על החרדה בהדרגת שעות הביקור שלו בגן? להמעיט ובהדרגה להעלות עד לנורמה?
בנוסף....ממש לא זוכרת איך קראו לספר שהקראתי פעם לבני.- דובר שם על אותם קשיים שאת מדברת עליהם[ללא נושא אימוץ].
אני מניחה שהספר ההוא אינו היחיד בנושא. אולי כדאי שתלכי לחנות של ספרי ילדים ותחפשי שם 'ספרות ייעודית' בהקשר להתערות בגן חדש/הסכמה לעזוב את אמא-אבא?
בהצלחה לו ולכם!

 

[דניאלהI11111]

תודה על ההמלצה, אנסה להשיג את הספר

 

[Noga Lavie]

רגיל

זיו הולכת לאותו ביה"ס עם אותם התלמידים זו השנה השישית. טוב, אלו לא אותם התלמידים, את יום הלימודים הראשון בכיתת הגן התחילו 17 ילדים, ואילו עכשיו, לאחר הצטרפויות ועזיבות, הם בשתי כיתות שבכל אחת מהם 17 ילדים. אבל המערכת מוכרת, וחבריה איתה (שנה שעברה הייתה קשה יותר, כי חברה הישראלי חזר לישראל, ולהתחיל את השנה בלעדיו היה עצוב).

רק אחרי שנפרדנו ממנה, הצלחנו לראות את רשימת הילדים בכל כיתה, וראינו שהיא עברה מכיתה A לכיתה B, אבל מכיוון שגם אַרְנֶה עבר איתה לא דאגנו. בסופו של היום הראשון היא שמחה על המורה חדשה , ולא התעצבה מדי על כך שלוסי נשארה בכיתה A. אבל כל שנה מניידים ילדים בין הכיתות, כדי לשמור על היכרות בין כל ילדי השיכבה, כך שאני מניחה שזה הגיע אליה בהפתעה פחותה מאשר אלינו.

ביליתי את כל אחר הצהריים של יום שני בעטיפת ספרים לביה"ס. זה סיפק לי הצצה לתכנית הלימודים לשנה הקרובה. הנושא הראשון הוא הילד עצמו. הנושא מתחיל עם כך שהורים בוחרים לילד שם בתשומת לב, לרוב עוד לפני שהילד נולד. השם יכול להיות שם בעל צליל יפה, או משמעות מעניינת, או על שם מישהו המשפחה. אין לי מושג כיצד זיו תגיב דווקא לתיאור הזה, אך איני צופה בעיות. לילדה יש שם בו היא רשומה בכיתה, שיש לו צליל יפה עבור הפלמים ומשמעות יפה בעברית (וגם בערבית, למען האמת, למרות ששונה לחלוטין). ובנוסף יש לה שם מקזחסטן המשמש כשם חיבה, ולו יש משמעות יפה והוא מתחיל באותה הברה ששם אמה הביולוגית מתחיל. בקיצור, אם לכל אחד מהילדים יהיה הסבר אחד מתוך השלושה, לה יש את כל השלושה, ובהתבסס על הכרותי איתה, אני בהחלט צופה מרוצות.
ליתר בטחון, בזמן השיחה לפני השינה, דיברנו על שמות ומשמעויות. הדגמתי לה מדוע לא יכולנו לקרוא לה נגה למשל, למרות שהשם אהוב עלינו (כפי שניתן להבין) - בפלנדריה G נהגית כאות ח' בעברית, וגם זיו אי אפשר היה לקרוא לה - ו' ו-ב' לא דגושה בסוף מילה לעולם יבוטאו כ-ף בפלמית, וזיף כבר פחות מוצלח מזיו. זיו ציחקקה לדוגמאות, ומאוד שמחה לשמוע על מילון שמות פרטיים שיש לי בפלמית, ספר שממנו יצאתי לחיפוש שמות שיהיו מקובלים בישראל ובבלגיה בה במידה. בסוף הסיפור הספר עבר לשכון ליד כריתה, והיא הולכת לברר כל משמעות שם שרק תצליח להניח עליו יד בקרוב. (עכשיו רק נותר לי לראות איך אני מסבירה לה מדוע הפלמים חושבים שפירוש השם שרה הוא מלכה, כפי שראתי כדוגמא לפירושי שמות בספר, אבל אפשר לדחות זאת עד שהיא תשים לב, אם בכלל).

 

[een ogenblik]

וביום האחרון בשבוע

אתמול ארוחת הערב התחילה בצורה כיפית. זיו קיבלה את הפְרִיטְיֶ'ס (צ'יפס) החביבים עליה, ואוריאל והיא שבו מן הפריטור לבית עם נרות דלוקים. זיו התלהבה מרעיון ארוחת שישי עם נרות על השולחן. במהלך הארוחה דיברנו שוב על שמות, והפעם היינו צריכים להתייחס גם לשמות משפחה, פירושיהם ופרושיהם בצורה בה הפלמים הוגים זאת. משם השיחה נדדה בתמימות למשפחות, וזיו התלוננה שרק אין לה אחים ואחיות בעוד אנו מונים באזניה את המשפחות אותן היא מכירה בהן יש ילד יחיד. ואז, ללא התרעה, היא התחילה לבכות. ניסינו לברר איתה מדוע היא בוכה, וחוץ מלומר שהיא עצובה היא לא הצליחה לומר דבר. אוריאל יושב לצידה בזמן הארוחה, אך במקום לשלוח יד ולחבק (מה שהוא באמת עושה בכל הזדמנות אחרת) הוא ניסה לברר מה העציב אותה על ידי העלאת נושאים שונים. לפני שהוא יכניס לה רעיונות טובים לבכי נוסף, מיהרתי לקום ממקומי, להקיף את השולחן ולחבק את זיו, תוך סימון לאוריאל שיפסיק. הוא קלט מה הוא עושה, וניסה לשלוח יד לחיבוק, אבל זיו כבר הייתה מחובקת, אז היא פשוט הצמידה את ראשה אלי וחיבקה בידיה את ידי. לאחר שהיא הץאפסה מעט על עצמה, היא הצליחה לומר שהיא בוכה כי אינה מכירה את אחיה הגדול, ושהיא מתגעגעת אליו, ושהוא גדול מאוד. את זה אנו כבר מכירים, אז חזרנו על הידוע לנו עליו (מעט מאוד מעבר לעצם עובדת קיומו) ונתנו לה מרחב להתגעגע אליו ולהיות עצובה.

לא, זה לא קל להתחיל את שנת הלימודים דווקא בהתקלות חזיתית עם מה שעושה אותה שונה.

 

[fannyd]

זיו זוכרת את אחיה הגדול?

 

[Noga Lavie]

היא לא הכירה אותו מעולם

היא נולדה בבית חולים, ומשם עברה ישירות לבית ילדים. בבית חיכ(ת)ה לאם היולדת ילד/ה בסביבות גיל שבע. זה כל מה שאנחנו יודעים, וכלו, כולל התהיות, ידוע לזיו. עם זאת, הבעת הגעגועים לאח גדול מופיעה מפעם לפעם.

היא צעירה מדי מכדי להבין את ההבדל בין געגוע לכמיהה, ממש כפי שהיא לא תמיד מבחינה בין התרגשות לפחד, ולכן היא מתגעגעת למי שמעולם לא הכירה. למען האמת, זה אפילו לא ילדותי יותר מדי, זה פשוט רגש, וככזה, מותר לו להיות לא-הגיוני.

 

[fannyd]

אתם סיפרתם לה או שסיפרו לה בבית ילדים?

 

[een ogenblik]

אמממ,

היא יצאה מבית הילדים בהיותה בת שלוש ושלושה שבועות. קשה לי להאמין שזכור לה משהו ממה שסופר לה שם, וכשהיה עדין זכור לה, היא לא ידעה לספר לנו בשפה שכולנו הבנו.

יש מטרה לשאלות?
אני יודעת שזה נראה כאילו אני מוכנה לשתף בכל דבר ודבר ואין לי גבולות פרטיות, אך אין זה ממש כך. אם זו סתם סקרנות על חיינו, אני מעדיפה להפסיק זאת כאן ועכשיו.

 

[fannyd]

דווקא חושבת שיש לך גבולות מאד ברורים

אענה לך במסר.

 

[Noga Lavie]

טוב, מנהלות, נהיה די ברור

שאיני מצליחה לשלוט בשמות המשתמש שלי. אם אתן יכולות לחסום שוב את een ogenblik מכתיבה בפורום זה יהיה נחמד, אם לא, אז נראה לי שהבלבול ימשיך לחגוג.
סליחה עם כל מי שמתבלבל בגללי.

 

[משתפרת]

לאורך השנים בהן אני חיה אימוץ ראיתי

שהאחים (או אחים למחצה) נוגעים לילדים שאומצו עוד יותר מהוריהם הביולוגיים. נכון שכמעט תמיד השאלות הראשונות הן בנוגע לאם הביולוגית, רק אחרי כן שואלים על האב. לא תמיד ידוע על אחים, אך אם ידוע להם על כך ההתיחסות שלהם אל האחאים עמוקה עוד יותר. יש איזו אחווה: המסירה לאימוץ שנעשתה בידי ההורים הביולוגיים הפרידה את הילד מהאחים הביולוגיים, אך באותה מידה הפרידה אותם ממנו. כלומר יש שותפות גורל.
נוגה, בשלב הבא תגיע התיחסות רגשית לכך שהאם היולדת נהגה כלפי זיו אחרת בהשוואה לאח/ות שלא מסרה לאימוץ. תוכלו להכין תשובות שתתיחסנה לקושי הגדול יותר לגדל עוד ילד, או להרעה במצבה של האם היולדת, או אולי תשובה אחרת על סמך מה שידוע לכם. אולי זה יעזור ואולי לא. ככל שהילדה גדלה השאלות קשות יותר.

 

[KallaGLP]

האמת - אין משהו מיוחד לספר.

אצלי דווקא זו שאומצה מסתגלת תמיד במהירות שיא וכך גם הפעם. כיתות קבועת, אגב, אין בחטיבה, אלא יותר כמו אוניברסיטה, ולכן החברויות הן יותר כלל בית ספריות מאשר כיתתיות.

 

[liאת1]

ואצלנו -

שנת גן שנייה, בגן חדש אך כזה שנמצא באותו בניין כמו הגן הקודם שלו. מכיר קצת את הגן מביקורים בשנה הקודמת, חלק מהילדים. בבוקרנפרד די בקלות..
שונהמאוד מהשנה הקודמת, שאליה הגיע ממשפחתון והכל היה חדש לגמרי. בכלל רואה על כל ילדי הטרום חובה שקל יותר מלקטנים בני השלוש.
מצד שני, אנחנו מאוד בתחילת השנה. ומניסיון העבר, לפעמים נעשה לו יותר קשה אחרי שבוע בערך. בשנה שעברה כל יציאה גדולה מהשגרה גררה אחרה תקופת הסתגלות, חופשת חנוכה ופסח, מחלה של שבוע, קייטנת הקייץ. ומשני י מי הגן שהיו היה עייף וביקש לחזור הבייתה לשחק
טוב שהשנה יש חודש מלא לפני החגים,שיאפשר איזשהי שגרה

 

[עכשיותורי]

טפו טפו שימשיך כך

בטרום טרום היה בגן של 23 ילדים והיו קשיים הקשורים למיסגרת, דחיפות, מלחמות על צעצועים, קושי לשבת במיפגשים ובארוחות ותיקשורת קבועה עם הגננת בנושא

השנה - גן של 35 ילדים באותו המיתחם אך כיתה שונה, גננת אחרת (למרות שניתקלו מדי פעם במיתחם המשותף) ו5 ילדים מהכיתה הקודמת. הייתה התרגשות מאוד גדולה מהמעבר לטרום חובה ואני הקפדתי לא "לחפור" הנחיות והוראות כדי לא להגביר את ההתרגשות שמיפלסה גבה בימים האחרונים לחופש. אני חששתי משום ששינויים מלווים אצלו בהתרגשות בלתי ניתנת להכלה ביחד עם הקבוצה הגדולה...

יום יום בצאתו מהגן מדווח לי שכיף ושישב ולא הפריע (אולי יום יבוא ואצליח לקבל מידע לגבי מה שיחק ועם מי - לאט לאט), צוות הגן ןהצהרונית מגבים את דיווחיו . הוא יוצא מאושר ושמח .
כאילו זיהה בעצמו את הפוטנציאל של פתיחת דף חדש
אז נכון שהוא בוגר בשנה
אז נכון שייתכן ומדובר בהשתדלות של התחלה
כל אלה עם ההרושם שהגננת החדשה בעלת גישה מתאימה יותר, או כפי שתוארה על ידי הורים שמכירים אותה משנה קודמת (עיקבית, מקפידה על מיסגרת וכל זאת בנעימות אין סופית) עושה פשוט הבדל ענק.

ולציין שלא מתפרק אחר כך בבית כפי שאני מכירה מילדים שנורא משתדלים במיסגרת החינוכית ומתפרקים בבית

אז כאמור - טפו טפו טפו ושנמשיך כך
ובהצלחה לכל הילדים

 

[עכשיותורי]

ואחרי שבוע...

ירח הדבש ניגמר ושוב ישנם "כיפכופים" בגן. לא מצליחים לשים אצבע על גורם ספציפי או ילד ספציפי. לשאלתי - אינו יודע מדוע הרביץ (יש מקרים שיודע לומר שלא שותף במישחקים והרגיש לבד או שלקחו צעצוע - אך כעת לא יודע לומר מדוע מכה)
יש צוות משתדל שמכביר בפידבקים חיוביים וחיפוש נקודות חוזקה אז אני אופטימית
נחזיק אצבעות