מתעוררת לחלום
New member
אז אני פותחת עוד הודעה.
רוצה שמישהוא יגיד לי זה בסדר, מנפילות אפשר לקום. ובעצם יודעת שאני זאת שצריכה להגיד את זה לעצמי. ונכון שאתמול כבר אמרתי את זה אבל עם צריך שוב היום אז אני יגיד. ורוצה ששוב יהיה יום שאני יוכל להגיד בו שהצלחתי, כדי שאני יוכל לשחרר אנחת רווחה כזאת ולהגיד, את בסדר. לא דפקת הכל. מפחיד אותי כמו הסיוטים שלי והמציאות שלי כ"כ קרובים. דברים שיכולים להיראות כ"כ רחוקים ממני, דברים שלא הגיוני שאני זאת שיעשה אותם ברגע נהפכים לשלי. עצוב לי שלפני שבוע הייתי במקום שהחזיק אותי, או לפחות ניסה, עד כמה שאפשר. ועכשיו, כשאני אמורה להחזיק את עצמי אני נכשלת. (ואין לי אפילו למי להגיד אמרתי לכם. זה לא שמישהוא רוצה לשמוע) כי אני אמרתי שאני לא מספיק חזקה. ונמאס לי כבר להיות צודקת. אז אני אומרת לעצמי- זה רק כמה שעות. מה זה כמה שעות לעומת יום שלם? ועובדה, אכלתי בבוקר, אכלתי בצהריים. הנה, זה לא כמו שזה היה פעם. ואיזה עצוב זה לחשוב שרק לפני יום הייתי יכולה להגיד שחודשיים לא הקאתי. מי היה מאמין שאני, אני יצליח יוכל להגיע לכזה מספר. ועכשיו אני יוצאת עם חברות. להרגיש קצת יומולדת ביום הזה (על תדאגו. זה תאריך שרק דוסים חוגגים) כשהדבר היחיד שאני מרגישה זה שאיך שבא לי שמכונית פשוט תדרוס אותי בטעות. בלי פואנטה אבל שולחת. זה אני. מי שכואב לו שלא יקרא.
רוצה שמישהוא יגיד לי זה בסדר, מנפילות אפשר לקום. ובעצם יודעת שאני זאת שצריכה להגיד את זה לעצמי. ונכון שאתמול כבר אמרתי את זה אבל עם צריך שוב היום אז אני יגיד. ורוצה ששוב יהיה יום שאני יוכל להגיד בו שהצלחתי, כדי שאני יוכל לשחרר אנחת רווחה כזאת ולהגיד, את בסדר. לא דפקת הכל. מפחיד אותי כמו הסיוטים שלי והמציאות שלי כ"כ קרובים. דברים שיכולים להיראות כ"כ רחוקים ממני, דברים שלא הגיוני שאני זאת שיעשה אותם ברגע נהפכים לשלי. עצוב לי שלפני שבוע הייתי במקום שהחזיק אותי, או לפחות ניסה, עד כמה שאפשר. ועכשיו, כשאני אמורה להחזיק את עצמי אני נכשלת. (ואין לי אפילו למי להגיד אמרתי לכם. זה לא שמישהוא רוצה לשמוע) כי אני אמרתי שאני לא מספיק חזקה. ונמאס לי כבר להיות צודקת. אז אני אומרת לעצמי- זה רק כמה שעות. מה זה כמה שעות לעומת יום שלם? ועובדה, אכלתי בבוקר, אכלתי בצהריים. הנה, זה לא כמו שזה היה פעם. ואיזה עצוב זה לחשוב שרק לפני יום הייתי יכולה להגיד שחודשיים לא הקאתי. מי היה מאמין שאני, אני יצליח יוכל להגיע לכזה מספר. ועכשיו אני יוצאת עם חברות. להרגיש קצת יומולדת ביום הזה (על תדאגו. זה תאריך שרק דוסים חוגגים) כשהדבר היחיד שאני מרגישה זה שאיך שבא לי שמכונית פשוט תדרוס אותי בטעות. בלי פואנטה אבל שולחת. זה אני. מי שכואב לו שלא יקרא.