אז אפרופו שירשור האין אבא... למי מכן נסיון

[זואילי]

אז אפרופו שירשור האין אבא... למי מכן נסיון

עם המצאת אבא, לתת לו שם ואז לספר על מותו הבומבסטי

(נחש הכיש אותו והוא מת!).
וזה כמובן כתשובה לחפירה - "איך קראו לאבא שלך?" (בדיוק ככה. קראו בעבר, כך שאל החבר מהגן).

מודה שזה הצחיק אותי בלב (ההסבר על מותו היה סופר דרמטי ומלא פאתוס)...אבל גם הפתיע אותי. הנה - לא משנה מה אני מלמדת אותה ומפמפמת לה ואיזו דוגמא היא מקבלת ממני כששומעת אותי מדברת על אין אב - והיא בחרה לעצמה מה לענות, כי?
היא טענה שהיא רוצה אבא כמו של חברתה הטובה. לכן אמרה מה שאמרה.

 

[ה-שונית]

לא מניסיון

אבל זה מקסים בעיני!
מאחר והאמת אינה סוד או חלל שהיא צריכה למלא (היא יודעת שהיא גדלה למשפחה בה אין דמות אב), מה שהיא עושה הוא פשוט להתמודד עם ה"אין" באיזה "יש" מומצא. דימיון הוא כלי מאד חזק ושימושי אצל ילדים ואני הייתי מעודדת אותו או לפחות לא מגבילה אותו בהערה או באימות עם המציאות, גם אם זה בנושא שפחות נוח לך בו.
בעיני זה בדיוק כמו שהבת שלי המציאה משפחה של דרקונים שגרה לנו בחריץ שבין המיטה לקיר, כדי להתמודד עם הפחד מפני מה שיכול להיות בחריץ הזה. לא הייתי חולמת להגיד לה שאין משפחה כזאת. להיפך, רק הקשבתי לה וזרמתי איתה. מקסימום שאלתי שאלות... עד שיום אחד הם עזבו אותנו

. זה היה כנראה כי היא כבר הפסיקה להיות זקוקה להם.

 

[זואילי]

אוקיי

בהחלט זוית קלילה.
אז אני אקשה

&nbsp
אם זה היה דבר ביני לבינה, כמו משפחת הדרקונים הנהדרת שלכן - אז אחלה. זורמת איתה כמו בכל מיני משחקי דמיון.
&nbsp
אבל פה היתה סיטואציה עם אדם מבחוץ.. חבר מהגן ששאל אותה שאלה. היא ענתה לו. (התחיל בלברר את שם האב והיא המציאה שם) והוא (שיש לו דמיון סופר מפותח בעצמו) היה סקפטי.. ופנה אלי... זה נכון מה שאמרה?
&nbsp
ופה מצאתי את עצמי בבעייה..
&nbsp
כי התבאסתי לשבור לה את המילה ליד חבר מהגן.
ומצד שני, רציתי פשוט לתת לו תשובה שתספק אותו ושירד מהעניין. (כשהיא בהקשבה)
והרי אם הייתי זורמת איתה כאן אז היינו אולי עושות מזה צחוקים (על חשבון הילד אולי) אבל אז זה היה פתח להמשך שאלות שלו ומן הסתם של עוד חברים (כי הוא אוהב לרוץ לספר חחח).
והוא לא טיפש הילדון. מן הסתם הוא יודע שאין אבא רק לא מבין הייתכן והכיצד. לכן כשהיא הביאה לו שם של אבא, הוא היה עוד יותר מופתע..ופנה אלי.
אז לא עניתי לו בכן ולא. פשוט אמרתי - אין לה אבא.
&nbsp
והוא המשיך... שאל אם האבא היה ביומולדת 4 שלה... חקר...
אז בעצם גם התשובה שלה לא סיפקה אותו וגם שלי.
&nbsp
ואז היא סיפרה על הנחש. ועל מותו הטראגי בטרם עת של האבא ממש לאחר שחגג איתה יומולדת

אז הוא רץ אלי ושאל אם נכון...
עניתי שוב - אין לה אבא.
&nbsp
ואז בפעם השלישית כשהוא אמר לה - באמת אין לך אבא? (חחח בכל זאת הוא תופס ממנה שלה המילה האחרונה) והיא לא הגיבה..
אמרתי לו - לא היה לה, אין לה ולא יהיה לה אבא.
וסוף סוף הוא הניח לנושא.
&nbsp
מה דעתך?

 

[ה-שונית]

איזה ילד קרציה

אולי באמת הגיע לו שתעשו (את והיא) צחוקים על חשבונו...
&nbsp
אבל עכשיו ברצינות:
בשאלה הראשונה שלו - "איך קראו לאבא שלך?" - יש הנחה מובלעת לכך שיש אחד כזה שרק צריך לנקוב בשמו.
אם הוא יודע שאין אבא - ובכל זאת בוחר לדחוק את הבת שלך לפינה שוב ושוב בעניין הזה - אולי צריך לעבוד על ההסבר מדוע אין אבא. גם באוזניו, אבל בעיקר באוזניה. זה מה שחסר פה. בסגנון של "אמא לא מצאה איש שהיא ממש אוהבת, והחליטה להקים משפחה בעצמה". מאחר ואת צריכה להתמודד גם עם סוגיית האימוץ, יכול להיות שאת צריכה לתפור תוספת פשוטה גם לזה בהזדמנות זו.
&nbsp
רק אוסיף כי מאחר ובפועל כן שברת לה את המילה בסוף, הייתי בודקת אתה איך היא הרגישה שאמרת את מה שאמרת.

 

[זואילי]

ממממ

קודם כל תודה על תגובותייך. זה בהחלט מאיר את עיניי.
&nbsp
תראי, בתי יודעת שהיא אומצה, והיא גם יודעת *מדוע* במשפחה שלנו אין לה אבא.
אלו הסברים שנתתי לה בכל פעם ששאלה.
&nbsp
אלו גם הסברים שנתתי לאנשים קצת יותר קרובים אליה (בנוכחותה תמיד) - כמו השכנים דלת לידינו, או חברים קרובים (לא מהגן).
אז לפחות לבתי - הסיבות ידועות לה.
&nbsp
כשהגיע הקרציון

לא ממש התחשק לי לתת לו דין וחשבון על הבחירה שלי.
יתכן וטעיתי בשיקול הזה של לא להגיד לו את זה (בדיוק מה שכתבת שלא מצאתי מישהו שממש אהבתי וכו). אני מניחה שאם הוא היה שואל פשוט - למה אין לה אבא אז כן הייתי אומרת לו למה. אבל בגלל אופי השאלות המעצבנות שהיו לו... גם אני עניתי באופן מעצבן משל עצמי..
הרי גם בתי וגם אני כבר ענינו למי ששאל למה אין והסברנו. (ובכל הפעמים שהיא נשאלה למה אין היא מעולם לא המציאה סיפורים כמו בסיטואציה הנוכחית).
דווקא עם הילד הזה - גם היא וגם אני בחרנו בלנפנף אותו כך או אחרת.
&nbsp
נראה לי שממילא זה לא ישנה כי אני מניחה שהוא עוד יחזור וישאל. אז בטוחה שתהיה לי הזדמנות "לתקן" ולתת גם לו את ההרצאה.
&nbsp
ואופס... כששוחחנו על זה בתי ואני לבד אחרי שהוא הלך, לא בדקתי איך היא הרגישה ששברתי לה את המילה

אבל גם זה בר תיקון.

 

[אד י]

יש ילדים ק-ר-צ-י-ו-ת !!!

יש ילדה אחת שעם הילדונת במסגרת מגיל 5, במשך 3 (!!!!) שנים היא לא וויתרה וכל פעם שראתה אותי שאלה משהו בנושא.
אחרי שניים-שלושה הסברים בגיל 5, הפסקתי לענות לה.
נצמדתי לתשובות בסגנון: "את כבר יודעת" או "זה לא מתאים עכשיו".
&nbsp
ילד אחר חירפן את הילדונת שנה שלמה, בדרישה לדעת את זהות האב, ולא הסכים בכלל לקבל את התשובה שאין לה אבא. הוא היה מאוד אובססיבי לעניין. ואפילו ההורים שלו לא הצליחו להרגיע את המצב והיו מאוד נבוכים, ובאו לבקש את סליחתי/עזרתי.
במקרה הזה ניסיתי לגייס את הגננת לעזרה, כדמות מבוגר אחראי אובייקטיבי, אבל היא לא הסכימה בכלל לדבר עם הילדים על זה

בסוף נגרמה השנה והוא עבר דירה...

 

[dbee70]

למשך תקופה קצרה גם הבן שלי היה ממציא מוות דרמטי

זה היה בסביבות גיל 4 בגן. למרות שגדל בידיעה הברורה שאין אבא, לעיתים כשהיה נדחק לפינה היה ממציא אבא שטבע בים. כשהייתי מדברת איתו על כך הוא היה מודה שהוא מודע שזה שקר. כנראה הצורך להיות כמו כולם או להוריד שאלות מיותרות ממנו היה חזק. אחר כך עבר לו וכאשר היו שואלים אותו היה אומר ישירות שאין אבא ולא היה.

 

[זואילי]

כן

גם לי נראה שהיא נדחקה לפינה עם החקירה שלו וענתה לו כאילו באותו מטבע.
אם הוא לא היה פונה אלי ומוודא איתי כל תשובה שלה - לא הייתי מגיבה בכלל ונותנת להם להתמודד עם השאלות והתשובות. (וכמובן שאיתה לבד הייתי מדברת על מה שענתה וכו).
היא לגמרי הביעה בפניי את הצורך להיות כמו כולם כששוחחנו על הענייין אחרי שהוא הלך - כשאמרה שהיא רוצה אבא כמו שיש ל XXX חברתה הטובה.
&nbsp
ובכל מקרה - היא גם הזמינה את עצמה אליו היום (אדושם, יומיים רצוף עם ה"בחור")
כי בסופו של דבר היא נהנית בחברתו. (לפעמים אני מה זה לא מבינה את הבחירות שלה

)

 

[jiminit2]

כן..

גיל ארבע, התחילו גן חדש. אחת הבנות שהיא באמת טיפוס חטטני הציקה לבת שלי כמה וכמה פעמים. בסוף היא אמרה לה שם (של סבא שלה..) ואמרה לה שהוא בעבודה.. אחיה (התאום) שיתף עם זה פעולה והם אמרו את זה כמה וכמה פעמים. כששאלתי אותם למה הם אומרים את זה, הרי אין אצלנו אבא הם אמרו "נו אמא. זה סתם צחוק". הבן (פטפטן לא קטן בפני עצמו) מעולם לא חשש להביע דעתו ואמר לא פעם שאין לו אבא והילדים ידעו על זה מהר מאוד. בנוסף היה ילד של יחידנית נוספת בגן ודאגנו להפגיש אותם ושיידעו זה על זו כך שמהר מאוד זה נעלם וכולם ידעו שאין להם אבא. כבר לא שאלו יותר מידי. לאחרונה כשעלו לכיתה אלף זה חזר בזוית אחרת. ילדה שאלה אותי אם זה נכון שאין להם אבא. אמרתי שנכון. היא שאלה אותי אם הוא נפטר... אמרתי שלא. שאף פעם לא היה אצלנו אבא. כששאלה למה אמרתי שככה רציתי. הבת שלי אימצה את זה.. שמעתי אותה עונה כבר כמה פעמים שאין לה אבא "כי ככה אמא רצתה". העבירו את האחריות אלי וזה בסדר גמור מבחינתי..

 

[אד י]

שלנו מת במלחמה

בהשראת יום הזכרון לחללי צה"ל ....
&nbsp
זה קרה בגיל שלוש וחצי, נראה לי שזה קרה בגלל שדובר בגן על כך שיש ילדים שאבא שלהם מת במלחמה ולכן אין להם אבא. וזה התחבר לבת שלי ל"אין אבא" שלה. וכך בתהליך קצר של הסקת מסקנות היא הגיעה למסקנה שאבא שלה מת במלחמה.
דיברתי איתה על זה והיא מייד הבינה וזה לא חזר על עצמו.

 

[אמסטרדם4]

ולמה לא לענות לילד בצורה שתעצור אותו מלהציק שוב? כשהילדון

היה בגן הוא נחקר והוצק על ידי קרצייה מהסוג הזה. אחרי כמה פעמים שקיבלה תשובה שאין אבא והמשיכה, כשנראה היה לי שזה הפך למין תחביב מהנה בשבילה להציק לו וגם לי, אמרתי לה בתקיפות: "כמה פעמים תשאלי אותי? הסברתי לך מספיק פעמים ואני לא רוצה לשמוע אותך יותר". מאז זה לא חזר על עצמו. מתברר שתשובה תקיפה והחלטית (ויש שיאמרו גסת רוח, אבל זה בסדר מבחינתי במקרה זה) מעמידה אנשים וילדים על מקומם. לא חייבים להיות מנומסים כל הזמן, במיוחד כשהזולת, גם אם הוא קטן, לא מנומס, חטטן, פולשני ומציק. ואגב, זה הרבה פעמים מגיע בעקיפין מהאם, שמציע לילד הסקרן לשאול את האמא (כלומר אותי), במקום לחנך אותו לכבד את פרטיות הזולת. אז כשלא מכבדים את פרטיותי אין לי שום סנטימנטים לגיל צעיר או לאמא חטטנית.

 

[אד י]

זה מורכב

בגיל 5 אני לא יכולה לצפות מה תהייה ההשפעה של תגובה חריפה שלי על מערכות היחסים שיתפתחו בין הילדים לבין עצמם וביני לבין ההורים. במיוחד שהיה מדובר בשנה הראשונה של הילדים וההורים בתחילתו של מסלול שעתיד להמשך לפחות 7 שנים. כשעדיין לא הכרתי מספיק טוב את כל הנפשות הפועלות. ולא רציתי "לשרוף" גשרים לפני שבכלל בניתי אותם.
&nbsp
מצד שני, אני גם לא חושבת שנכון "להאכיל את המפלצת", ולכן לא חושבת שצריך לענות לעניין יותר מפעם-פעמיים. ואחר כך לענות בצורה אסרטיבית. כמו בדוגמאות שנתתי למעלה ("זה לא מתאים עכשיו", "כבר דיברנו על זה").
&nbsp
ובכל מקרה כתבתי פה פעם, שמגיל מסויים (לדעתי 6-7), זה כבר הופך להיות נושא פרטי של הילדה, וההחלטה את מי מחבריה לכיתה היא משתפת ובמה, עוברת אליה.
לזה הגעתי בעקבות כמה אירועים מאוד לא נעימים שבהם חברות טובות של הילדונת עשו לי תחקירי עומק בנושא שהגיעו לשאלות שאפילו הילדונת מעולם לא שאלה. ואלו ילדות שאני לא יכולה לנפנף כי הן חברות טובות ועושות את התחקיר בנוכחות הילדה.
&nbsp
ואז התחלתי לענות לשאלות: "זה פרטי, אם הילדונת תרצה היא תספר לך".
וזה היה הסוף לתחקירי העומק.
&nbsp

 

[זואילי]

תודה לכל מי שהגיבה ושיתפה

אתמול בדקתי עם הגוזל איך היא הרגישה כששברתי לה את המילה.
"שמחתי!!"
(מה??? לא ציפיתי לשמוע שהיא שמחה מההתערבות שלי )
היא אמרה שהיא רק רצתה לשחק ושרצתה שהוא יפסיק לדבר.
&nbsp
יענו.. כל הסרטים שאני אכלתי - הילדה פשוט ניסתה לנפנף את שאלותיו.
כרגיל - אני לקחתי את זה לכיוון הכבד והיא לקל.
אוסיף עוד ואומר - היא בהחלט מכירה את אותו ילד היטב כדי גם לדעת לענות לו באמת באותו מטבע. הדמיון שלו סופר מפותח. הוא ממציא שלל סיפורים. וזה בדיוק מה שמדליק אותו, והיא... המציאה גם סיפורים כתשובות לשאלותיו.
&nbsp
מה שכן, היא אמרה לי (מיוזמתה!) שאם ישאל אותה שוב, אז בפעם הבאה היא תגיד לו שלא רציתי להתחתן חחחח (מה שנקרא גירסת ההארד קור של לא מצאתי מישהו שאהבתי).
אין ספק שהעובדות יושבות לה טוב.
&nbsp
נרגעתי

 

[אמאנחל]

אחלה ילדה

 

[yarden43211]

הכי טוב למצוא דרכים לנפנף.

הבת שלי שמאד גאה במשפחה שלה מכתה א שהיתחילו החפירות בהתחלה שלחה אותם אלי, ואני שתקתי ,או שלא פירטתי יותר מידי,(אלו החברות שלה והיא צרכה להתמודד) והיא למדה למדה לנפנף.
ובארוחת ערב האחרונה עצל אמא שלי שבן דוד שאל אותה "אם יש לך עוד סבא וסבתא?" והיא מכירה אותו הוא חופר ,היא אמרה לו "תשאל את אמא שלך".
והאמת שאימא שלו קצט נילחצה, היא באה אלי להתיעץ איתי איך לענות לו.

 

[ה-שונית]

מעולה!

 

[s p r i n g1]

השירשור הזה העלה בסופו חיוך ענקי על פני- איזה ילדונת חכמה

ומתוקה יש לך.....
בסוף מי שמסבך את הדברים זה אנחנו, חושבות מיליוני מחשבות מסובכות ומעלות המון השערות והילדים החכמים והנבונים יודעים לא פעם לפתור מצבים בצורה הכי נכונה ובלי הסברים מסובכים שלנו ההורים.....