אז באמת אי אפשר לסמוך על אף אחד?
קצת מוזר לי לכתוב בפורום משהו אישי אבל אני מרגישה צורך. לפני 5 חודשים הכרתי בחור, זה התחיל בחוסר התלהבות, אך המשיך בקליק הדדי חזק ובכך שהיינו ביחד. יחד עם זה עברתי איזשהו משבר משפחתי בחיים שלי. בהתחלה לא התכוונתי לשתף אותו כי אני לא חושבת שזה נכון בתחילת קשר אבל הוא הדגיש שהוא רוצה לשמוע, שאכפת לו ושהוא פה כדי להישאר. ואני הגזמתי.. שפחתי את הלב, נתתי לו לראות אותי במצבים הכי נמוכים, הרשתי לעצמי לבכות ואפילו להתמוטט לידו. כנראה היה איזשהו יום שכנראה הגזמתי, לאחריו הוא ניתק קשר. בקיצוניות. (לפני חודשיים) כבר לא בא. לא התקשר. סינן אותי לחלוטין. כתבתי לו מכתב, בו אמרתי שאני מצטערת אם העמסתי אליו יותר מדי.. והתחננתי שיצור קשר אפילו רק כדי שנגמור את זה יפה. הוא התעלם מהמכתב. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה! לא כי אני כל כך אוהבת אותו אלא כי ממש נפגעתי. בגלל שסמכתי עליו במאה אחוז, שיתפתי אותו בהכל, והוא פשוט "גמר" איתי בצורה הכי פוגעת שיש. אני לא מצליחה להתגבר על עוצמת העלבון והפגיעה. מה דעתכם? איך מצליחים לשכוח מזה ואיך אפשר להעלים את הכאב?
קצת מוזר לי לכתוב בפורום משהו אישי אבל אני מרגישה צורך. לפני 5 חודשים הכרתי בחור, זה התחיל בחוסר התלהבות, אך המשיך בקליק הדדי חזק ובכך שהיינו ביחד. יחד עם זה עברתי איזשהו משבר משפחתי בחיים שלי. בהתחלה לא התכוונתי לשתף אותו כי אני לא חושבת שזה נכון בתחילת קשר אבל הוא הדגיש שהוא רוצה לשמוע, שאכפת לו ושהוא פה כדי להישאר. ואני הגזמתי.. שפחתי את הלב, נתתי לו לראות אותי במצבים הכי נמוכים, הרשתי לעצמי לבכות ואפילו להתמוטט לידו. כנראה היה איזשהו יום שכנראה הגזמתי, לאחריו הוא ניתק קשר. בקיצוניות. (לפני חודשיים) כבר לא בא. לא התקשר. סינן אותי לחלוטין. כתבתי לו מכתב, בו אמרתי שאני מצטערת אם העמסתי אליו יותר מדי.. והתחננתי שיצור קשר אפילו רק כדי שנגמור את זה יפה. הוא התעלם מהמכתב. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה! לא כי אני כל כך אוהבת אותו אלא כי ממש נפגעתי. בגלל שסמכתי עליו במאה אחוז, שיתפתי אותו בהכל, והוא פשוט "גמר" איתי בצורה הכי פוגעת שיש. אני לא מצליחה להתגבר על עוצמת העלבון והפגיעה. מה דעתכם? איך מצליחים לשכוח מזה ואיך אפשר להעלים את הכאב?
