אז בואו נדבר על מוסר, תזרמו?
עלי להזהיר מי מכם כי מרבית הפוסט יהא פילוסופי-פלצני מטבע הדברים.
ישנן שתי אסכולות עיקריות: האסכולה הגורסת כי המוסר הוא יחסי.
וזו המנוגדת, הגורסת כי המוסר הוא אבסולוטי. (מוחלט)
אקדים ואציין כי לכל חברה מדרג ומערכת כללים מוסריים שונה,
וזו כמובן, יכולה להיות מנוגדת לחלוטין למערכת כללים מוסריים
בחברה אחרת. יען, כללי ההתנהגות המוסריים תלויים בהקשר החברתי.
כמו גם כללי ההתנהגות המוסריים משתנים בהתאם לנסיבות השונות
בהם הם מיושמים.
עקרי אסכולת המוסר היחסי -
אין קוד מוסרי אחד, אומר בעל התפיסה היחסית, יש קודים מוסריים רבים. מה שנחשב מוסרי ותקף בחברה אחת, יכול להיחשב בלתי-מוסרי ובלתי-תקף בחברה אחרת. הקוד המוסרי של הסיני שונה לחלוטין מן הקוד המוסרי של האירופאי, והקוד המוסרי של האפריקני שונה אף משניהם.
אוסיף ואציין כי לכל אדם יכולה להיות תפיסה מוסרית שלו, עמדה המתקראת "סובייקטיבזם
מוסרי". או העדר תפיסה מוסרית כליל. (אכן זה קיים)
אסכולה זו נסמכת על מחקרים רבים ותצפיות רבות על חברות שונות לחלוטין זו מזו.
כדי להבהיר זאת אצטט קטע מדברי האנתרופולוג הגרמני פון פורר היימנדורף, המעלה בספרו "מוסר ומידות", את הדבר הבא: לחובבי האופרה האיטלקית מוכרת הסצינה שבה דון קרלוס מתוודה בפני המרקיז מפוזה, הנרעש לשמוע שדון קרלוס מאוהב במלכה, כלומר באישתו הצעירה של אביו, המלך פיליפ ה-2.
מנקודת מבטו של קהל מערבי, סיטואציה שיש בה בן המאוהב בלהט באמו החורגת, נראית סיטואציה שטראגדיה מאיימת עליה. קהל טיבטי, לעומת זאת, לא יבין כלל על מה כל ההתרגשות, שכן, הטיבטים אינם רואים כל נזק בכך שאב ובנו יהיו שותפים באותה אישה. הסדר שחברה אחת תראה אותו כשיאה של אי-מוסריות ייחשב, אפוא, בחברה אחרת, כטבעי ולא מזיק.
גם שפינוזה, פילוסוף שקדם ליום, אמר : "בשם טוב הריני מבחין כל סוגי שמחה וגם כל המביא שמחה, וביחוד מה שמביא סיפוק למשאלה מאיזה מין שהוא. ובשם רע הריני מבחין להיפך כל סוג של עצבות, וביחוד מה שמתנגד לסיפוקה של איזו משאלה. אנו מתאווים לדבר לא מתוך שאנו חושבים אותו לטוב, אלא, להיפך, אנו מעלים עליו את השם טוב מתוך שאנו מתאווים אליו. ואם כן אנו קוראים: רע- את מה "שאנו מואסים".
דברים דומים אומר מונטין במסתו "על ההרגל ועל זכות קיומו של המנהג": "משפטי המצפון וחוקיו", הוא כותב, "שאנו סבורים כי מן הטבע הם נובעים, לידתם מן ההרגל ומוצאם - המנהג : שום אדם, כיוון שהוא מעריץ בלבבו את הדעות ואת המנהגים שסביבתו קיבלה וקיימה, אינו יכול לנער אותם מעליו בלי אשר ייסרוהו כליותיו, וכן לא יימלט שלא יזכה להודאה ולשבח אם ישקוד עליהם לשמרם".
עיקרי אסכולת המוסר המוחלט -
קיים קוד מוסרי אחד לכל. לא די להראות שהתנהגות האדם הולמת את הנורמות של חברתו. כדי להראות את מוסריותו של אדם יש להצביע על כך שהתנהגותו תואמת את הנורמות המוסריות האוניברסליות.
כך למשל, אם נגיע למסקנה שהריגת אדם שלא לצורך הגנה עצמית היא פעולה בלתי מוסרית ולכן אסורה, יהיה עלינו להגיע למסקנה זאת ביחס לכל אדם, מבלי להתייחס לשאלה, באיזו חברה הוא חי ; יהיה עלינו לומר שכל אדם, אם הרג שלא לצורך הגנה עצמית, אלא למשל, כדי לממש את זכויות ההגדרה העצמית שלו מבחינה לאומית, פעל באופן בלתי-מוסרי. הרג כזה הוא רצח מגונה, בין אם ההורג הוא בן לחברה אשר מתירה הרג בתנאים של נקמת דם או על רקע "חילול כבוד המשפחה", ובין אם הוא בן לחברה שאינה מתירה הרג כזה. אין הבדל בדבר אם אתה מוסלמי, נוצרי או יהודי. אם אסור להרוג שלא לצורך הגנה עצמית, כי אז אסור הדבר על כולם : גם על יהודי, גם על מוסלמי וגם על נוצרי. אותה אמת-מידה במדויק, כך יאמר האבסולוטיסט, חייבת לחול על כל בני-אדם, ללא יוצא מן הכלל.
*
אז על איזו אסכולה אתם נמנים?
מהו המעשה הלא מוסרי (לכאורה או שלא) הגדול ביותר שעשיתם?
איזה מעשה הנחשב כלא מוסרי בעיניי החברה כולה, אינו נחשב כזה בעינכם?
(מקווה ששרדתם את הפוסט הזה. דברי הובאו מכמה וכמה ספרי מוסר שונים)
עלי להזהיר מי מכם כי מרבית הפוסט יהא פילוסופי-פלצני מטבע הדברים.
ישנן שתי אסכולות עיקריות: האסכולה הגורסת כי המוסר הוא יחסי.
וזו המנוגדת, הגורסת כי המוסר הוא אבסולוטי. (מוחלט)
אקדים ואציין כי לכל חברה מדרג ומערכת כללים מוסריים שונה,
וזו כמובן, יכולה להיות מנוגדת לחלוטין למערכת כללים מוסריים
בחברה אחרת. יען, כללי ההתנהגות המוסריים תלויים בהקשר החברתי.
כמו גם כללי ההתנהגות המוסריים משתנים בהתאם לנסיבות השונות
בהם הם מיושמים.
עקרי אסכולת המוסר היחסי -
אין קוד מוסרי אחד, אומר בעל התפיסה היחסית, יש קודים מוסריים רבים. מה שנחשב מוסרי ותקף בחברה אחת, יכול להיחשב בלתי-מוסרי ובלתי-תקף בחברה אחרת. הקוד המוסרי של הסיני שונה לחלוטין מן הקוד המוסרי של האירופאי, והקוד המוסרי של האפריקני שונה אף משניהם.
אוסיף ואציין כי לכל אדם יכולה להיות תפיסה מוסרית שלו, עמדה המתקראת "סובייקטיבזם
מוסרי". או העדר תפיסה מוסרית כליל. (אכן זה קיים)
אסכולה זו נסמכת על מחקרים רבים ותצפיות רבות על חברות שונות לחלוטין זו מזו.
כדי להבהיר זאת אצטט קטע מדברי האנתרופולוג הגרמני פון פורר היימנדורף, המעלה בספרו "מוסר ומידות", את הדבר הבא: לחובבי האופרה האיטלקית מוכרת הסצינה שבה דון קרלוס מתוודה בפני המרקיז מפוזה, הנרעש לשמוע שדון קרלוס מאוהב במלכה, כלומר באישתו הצעירה של אביו, המלך פיליפ ה-2.
מנקודת מבטו של קהל מערבי, סיטואציה שיש בה בן המאוהב בלהט באמו החורגת, נראית סיטואציה שטראגדיה מאיימת עליה. קהל טיבטי, לעומת זאת, לא יבין כלל על מה כל ההתרגשות, שכן, הטיבטים אינם רואים כל נזק בכך שאב ובנו יהיו שותפים באותה אישה. הסדר שחברה אחת תראה אותו כשיאה של אי-מוסריות ייחשב, אפוא, בחברה אחרת, כטבעי ולא מזיק.
גם שפינוזה, פילוסוף שקדם ליום, אמר : "בשם טוב הריני מבחין כל סוגי שמחה וגם כל המביא שמחה, וביחוד מה שמביא סיפוק למשאלה מאיזה מין שהוא. ובשם רע הריני מבחין להיפך כל סוג של עצבות, וביחוד מה שמתנגד לסיפוקה של איזו משאלה. אנו מתאווים לדבר לא מתוך שאנו חושבים אותו לטוב, אלא, להיפך, אנו מעלים עליו את השם טוב מתוך שאנו מתאווים אליו. ואם כן אנו קוראים: רע- את מה "שאנו מואסים".
דברים דומים אומר מונטין במסתו "על ההרגל ועל זכות קיומו של המנהג": "משפטי המצפון וחוקיו", הוא כותב, "שאנו סבורים כי מן הטבע הם נובעים, לידתם מן ההרגל ומוצאם - המנהג : שום אדם, כיוון שהוא מעריץ בלבבו את הדעות ואת המנהגים שסביבתו קיבלה וקיימה, אינו יכול לנער אותם מעליו בלי אשר ייסרוהו כליותיו, וכן לא יימלט שלא יזכה להודאה ולשבח אם ישקוד עליהם לשמרם".
עיקרי אסכולת המוסר המוחלט -
קיים קוד מוסרי אחד לכל. לא די להראות שהתנהגות האדם הולמת את הנורמות של חברתו. כדי להראות את מוסריותו של אדם יש להצביע על כך שהתנהגותו תואמת את הנורמות המוסריות האוניברסליות.
כך למשל, אם נגיע למסקנה שהריגת אדם שלא לצורך הגנה עצמית היא פעולה בלתי מוסרית ולכן אסורה, יהיה עלינו להגיע למסקנה זאת ביחס לכל אדם, מבלי להתייחס לשאלה, באיזו חברה הוא חי ; יהיה עלינו לומר שכל אדם, אם הרג שלא לצורך הגנה עצמית, אלא למשל, כדי לממש את זכויות ההגדרה העצמית שלו מבחינה לאומית, פעל באופן בלתי-מוסרי. הרג כזה הוא רצח מגונה, בין אם ההורג הוא בן לחברה אשר מתירה הרג בתנאים של נקמת דם או על רקע "חילול כבוד המשפחה", ובין אם הוא בן לחברה שאינה מתירה הרג כזה. אין הבדל בדבר אם אתה מוסלמי, נוצרי או יהודי. אם אסור להרוג שלא לצורך הגנה עצמית, כי אז אסור הדבר על כולם : גם על יהודי, גם על מוסלמי וגם על נוצרי. אותה אמת-מידה במדויק, כך יאמר האבסולוטיסט, חייבת לחול על כל בני-אדם, ללא יוצא מן הכלל.
*
אז על איזו אסכולה אתם נמנים?
מהו המעשה הלא מוסרי (לכאורה או שלא) הגדול ביותר שעשיתם?
איזה מעשה הנחשב כלא מוסרי בעיניי החברה כולה, אינו נחשב כזה בעינכם?
(מקווה ששרדתם את הפוסט הזה. דברי הובאו מכמה וכמה ספרי מוסר שונים)