אז הבת שנסעה לחילופים בחו"ל
מתקשרת מידי פעם בדרך כלל בצורה דרמטית ומודיעה שלא טוב לה לגור עם שותפה בחדר במעונות שם...
בפעם הקודמת שלא היה הפעם הראשונה אמרתי לה "את יודעת מה? תתמודדי או תחזרי. לנו אין כוונה/אפשרות/רצון להוסיף מעבר למה שכבר שולם". היא סוג של קיבלה את זה...עד כמה שניתן להבין בשיחה טלפונית.
ועכשיו זה שוב עולה. עניתי לה שכבר דיברנו על זה וזהו. היא שתקה. אני שתקתי והיא אמרת טוב לא משנה ובזה נגמר העניין.
את הטיסה והשהייה מימנה סבתה. אנחנו חשבנו שזה נכון שהיא תגור במעונות חצי שנה ולא תסתבך גם עם שכירות וחוזים ומיסים של מדינה שאת שפתה היא לא מכירה. סמוך להחלטה הזו גם נתקלתי בכצה פוסטים על אנשים שחיפשו שם דירות והרגישו שמרמים אותם ולא היה לי שום רצון להכנס לזה.
ברור שכל דבר שהיא עושה אנחנו כהורים מעורבים.
מי שיודע את תלאות גידולה יכול (אולי) להבין עד כמה אני לא מעוניינת יותר לעשות דברים שאני לא חייבת (כשלתוך זה עדיין נכנסים עניינים כמו תשלומים שונים עליה. אם זה ביטוחים, פנסיה, סלולרי, קופת חולים, רפואת שיניים וכד' וכמובן שאנחנו זמינים עבורה לעזור לה בכל אבל אני ממש לא רוצה להסתבך עד מעל הראש מעבר לזה. קשה לי גם ככה. רוב התיוקים(!) עדיין אצלי.... אני בגילה ניהלתי הכל לבד.
אז כן אני מבינה שלא בא לא מושלם המעונות האלה שמחליטים בשבילה להגביל פתיחת חלון בסלון כי אנשים בצעונות עולים לגג בניגוד לחוק וכו. אני מבינה... מבינה אבל למרות זאת עומדת על דעתי כאמור.
בנוסף היא מצאה שם חברה....שזה טוב. היא מחפשת עבודה (מה שמותר לה לפי חוק) היא רוצה להשאר שם מעבר ככל שתוכל מבחינה כלכלית ועד שתתחיל פה השנה. אז עוד חודשיים...מה הסיפור. החיים לא תמיד מסתדרים בנוחות מרבית. חודשיים.
הייתי חייבת לפרוק. בעלי מסכים איתי.
מתקשרת מידי פעם בדרך כלל בצורה דרמטית ומודיעה שלא טוב לה לגור עם שותפה בחדר במעונות שם...
בפעם הקודמת שלא היה הפעם הראשונה אמרתי לה "את יודעת מה? תתמודדי או תחזרי. לנו אין כוונה/אפשרות/רצון להוסיף מעבר למה שכבר שולם". היא סוג של קיבלה את זה...עד כמה שניתן להבין בשיחה טלפונית.
ועכשיו זה שוב עולה. עניתי לה שכבר דיברנו על זה וזהו. היא שתקה. אני שתקתי והיא אמרת טוב לא משנה ובזה נגמר העניין.
את הטיסה והשהייה מימנה סבתה. אנחנו חשבנו שזה נכון שהיא תגור במעונות חצי שנה ולא תסתבך גם עם שכירות וחוזים ומיסים של מדינה שאת שפתה היא לא מכירה. סמוך להחלטה הזו גם נתקלתי בכצה פוסטים על אנשים שחיפשו שם דירות והרגישו שמרמים אותם ולא היה לי שום רצון להכנס לזה.
ברור שכל דבר שהיא עושה אנחנו כהורים מעורבים.
מי שיודע את תלאות גידולה יכול (אולי) להבין עד כמה אני לא מעוניינת יותר לעשות דברים שאני לא חייבת (כשלתוך זה עדיין נכנסים עניינים כמו תשלומים שונים עליה. אם זה ביטוחים, פנסיה, סלולרי, קופת חולים, רפואת שיניים וכד' וכמובן שאנחנו זמינים עבורה לעזור לה בכל אבל אני ממש לא רוצה להסתבך עד מעל הראש מעבר לזה. קשה לי גם ככה. רוב התיוקים(!) עדיין אצלי.... אני בגילה ניהלתי הכל לבד.
אז כן אני מבינה שלא בא לא מושלם המעונות האלה שמחליטים בשבילה להגביל פתיחת חלון בסלון כי אנשים בצעונות עולים לגג בניגוד לחוק וכו. אני מבינה... מבינה אבל למרות זאת עומדת על דעתי כאמור.
בנוסף היא מצאה שם חברה....שזה טוב. היא מחפשת עבודה (מה שמותר לה לפי חוק) היא רוצה להשאר שם מעבר ככל שתוכל מבחינה כלכלית ועד שתתחיל פה השנה. אז עוד חודשיים...מה הסיפור. החיים לא תמיד מסתדרים בנוחות מרבית. חודשיים.
הייתי חייבת לפרוק. בעלי מסכים איתי.
