אז היום הודיתי בזה...
כבר סיפרתי פה שאחת מהחרדות שממנה אני סובלת היא חרדה חברתית. היום סוף כל סוף סיפרתי לחברה שלא קורבה אלי (למעשה אנחנו מדברות רק במחשב) כי אני מרגישה שבגלל שאין לנו קשר קרוב ורק וירטואלי אני יכולה לספר לה דברים. פתאום היום זה היכה בי, כשחברה שלי סיפרה שהיא פגשה אותם.. איזה חבורה של בנים מהכיתה שלי שאני פוחדת מהם... אני לא חרדה שהם יעשו לי משהו אלא פשוט חרדה מלדבר איתם, מזה שהם כל כך בעלי ביטחון או לפחות מראים כך מזה שהם "מקובלים". אז היום החלטתי שאני לא רוצה יותר לחשוב ככה, אני לא רוצה להרגיש ככה, לא מגיע לי המועקה הזאת בחזה כל פעם שאני רואה אותם. כי בסך הכל... מי הם בכלל?
כבר סיפרתי פה שאחת מהחרדות שממנה אני סובלת היא חרדה חברתית. היום סוף כל סוף סיפרתי לחברה שלא קורבה אלי (למעשה אנחנו מדברות רק במחשב) כי אני מרגישה שבגלל שאין לנו קשר קרוב ורק וירטואלי אני יכולה לספר לה דברים. פתאום היום זה היכה בי, כשחברה שלי סיפרה שהיא פגשה אותם.. איזה חבורה של בנים מהכיתה שלי שאני פוחדת מהם... אני לא חרדה שהם יעשו לי משהו אלא פשוט חרדה מלדבר איתם, מזה שהם כל כך בעלי ביטחון או לפחות מראים כך מזה שהם "מקובלים". אז היום החלטתי שאני לא רוצה יותר לחשוב ככה, אני לא רוצה להרגיש ככה, לא מגיע לי המועקה הזאת בחזה כל פעם שאני רואה אותם. כי בסך הכל... מי הם בכלל?