אז הכתיבה נהייתה שיגרה מוחלטת
כי בחודש האחרון אני כותבת שיר כל בוקר, צהריים, ולילה.. את הטובים יותר, בעיני (בוקר ולילה בדרך כלל) אני מפרסמת.... זה קצת מפחיד, כי גם כשאני מסיימת לכתוב שיר אני ממשיכה לחשוב עליו 3שעות, ואני חושבת על זה רק כי אני כבר מרגישה צורך חדש לכתוב עוד שיר, זה כאילו בלתי נשלט, המילים פשוט נכתבות מעצמן.... ואני לא צריכה לחשוב באמת על אני אכתוב כי.... זה קורה לבד, בלי לחשוב, זאת אומרת עם לחשוב, אבל בלי לתכנן... טוב, חפרתי.. להלן השיר- חסר שם בינתיים- יש לי תחושה רועדת ב-3 אצבעות שימושיות פחות (למטרות שיגרתיות ספציפיות) אני סופרת איתן את השניות הראשונות של הבוקר כחלק מהתוכנית גמילה- אני ממושמעת להוראות רובוטיות אחת ל15 דקות ומדקלמת את מונחים הפילוסופיים והמוסריות החברתית של חיי בפרט (לקידום רעיונות אידיאולגיות עתידיות) כך הצטרפתי לקונצנזוס. אני מדלגת על נשימות ריאה צלולות עשן חיוניות פחות (לעניין האישי שלי בעצמי) אני מנמיכה קולות רקע בהתיישבות רבה של גברים בגלימות שחורות וציטוטים מזדקנים כחלק מאפיון שיגרת חיי. כך הצטרפתי לארגוני גמילה.
כי בחודש האחרון אני כותבת שיר כל בוקר, צהריים, ולילה.. את הטובים יותר, בעיני (בוקר ולילה בדרך כלל) אני מפרסמת.... זה קצת מפחיד, כי גם כשאני מסיימת לכתוב שיר אני ממשיכה לחשוב עליו 3שעות, ואני חושבת על זה רק כי אני כבר מרגישה צורך חדש לכתוב עוד שיר, זה כאילו בלתי נשלט, המילים פשוט נכתבות מעצמן.... ואני לא צריכה לחשוב באמת על אני אכתוב כי.... זה קורה לבד, בלי לחשוב, זאת אומרת עם לחשוב, אבל בלי לתכנן... טוב, חפרתי.. להלן השיר- חסר שם בינתיים- יש לי תחושה רועדת ב-3 אצבעות שימושיות פחות (למטרות שיגרתיות ספציפיות) אני סופרת איתן את השניות הראשונות של הבוקר כחלק מהתוכנית גמילה- אני ממושמעת להוראות רובוטיות אחת ל15 דקות ומדקלמת את מונחים הפילוסופיים והמוסריות החברתית של חיי בפרט (לקידום רעיונות אידיאולגיות עתידיות) כך הצטרפתי לקונצנזוס. אני מדלגת על נשימות ריאה צלולות עשן חיוניות פחות (לעניין האישי שלי בעצמי) אני מנמיכה קולות רקע בהתיישבות רבה של גברים בגלימות שחורות וציטוטים מזדקנים כחלק מאפיון שיגרת חיי. כך הצטרפתי לארגוני גמילה.
זה פשוט כיף והשיר אגב נחמד ממש..