אז הנה ההחלטה החדשה
מי שמכירה אותי מפורום הנקה יודעת שחמותי באמת טיפוס עם יציאות באין כניסה... זה לא אומר שאין לה קטעים נפלאים בהם היא קונה מתנות לבת שלי, שולחת סירים עם אוכל, אומרת לכולם שאני אם נפלאה- היא אפילו שטפה לי את הבית כשהייתי בשמירת הריון, אבל היא מלווה זאת ב"עקיצות" מעצבנות שלא נותנות לי אפילו להיות אסירת תודה. האמת שאני שותקת ולא רבה איתה- מנסה להיות נחמדה, לחייך, לעזור לה עם הכלים של ארוחת יום שישי- אבל בפנים הכל נרשם... ואני מתעצבנת. לפני הנישואין היא הייתה נוראית. קרה כבר שהיא צרחה עליי שאני אעוף לה מהבית, נכנסה לנו לחיי המין, התנהגה בצביעות נוראית, ו... אני אחסוך מכן את הפירוט- רק אציין שכמעט ביטלתי את החתונה בגללה. היא תמיד מעליבה אותי. מאז החתונה היא התמתנה מאוד, ורק עוקצת אותי- ותמיד כשבעלי לא שומע... אחר כך הוא טוען שאני מגזימה (אבל בסוף תמיד אומר לאמא שלו שתפסיק... לצערי היא לא מקשיבה...). אני קוראת את הסיפורים ובעצם חושבת שהיא הייתה יכולה להיות הרבה יותר גרועה. אמנם נכון שאני ממש לא אוהבת לבלות איתה, ומאז הלידה חיה בהרגשה תמידית שהיא מנסה לנשל אותי מתפקידי כאמא (והיא ממש לא מסתירה זאת)- אבל לפחות יש נושאים בהם היא מפרגנת לי. החלטתי לנסות לשכוח לה את העבר (וזה יהיה לי קשה) ולהתלונן עליה פחות ביני לבין עצמי, ולראות מה יש בהווה. אז אם לא אכפת לכם אני אעדכן אותכם מדי פעם, ואנסה לא לתת למטען הכבד שיש לי בלב כלפיה להשפיע על מה שהיא אומרת לי.... לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אם זה יצליח אני בטוחה שזה ישפר לי את החיים. בתור התחלה - עקיצה ראשונה- היא לוקחת את נכדתה (בתי כמובן) מנשקת בכח ורעש . התינוקת מתחילה לבכות. חמותי אומרת "אין מה לעשות, תתרגלי, אצל סבתא מנשקים, כאן זה לא כמו בבית." כאילו מה? בבית לא מנשקים? מה אנחנו- לא סובלים אותה? רק סבתא היחידה בעולם שאוהבת את הילדה? משפט נורא מעצבן- לא?
מי שמכירה אותי מפורום הנקה יודעת שחמותי באמת טיפוס עם יציאות באין כניסה... זה לא אומר שאין לה קטעים נפלאים בהם היא קונה מתנות לבת שלי, שולחת סירים עם אוכל, אומרת לכולם שאני אם נפלאה- היא אפילו שטפה לי את הבית כשהייתי בשמירת הריון, אבל היא מלווה זאת ב"עקיצות" מעצבנות שלא נותנות לי אפילו להיות אסירת תודה. האמת שאני שותקת ולא רבה איתה- מנסה להיות נחמדה, לחייך, לעזור לה עם הכלים של ארוחת יום שישי- אבל בפנים הכל נרשם... ואני מתעצבנת. לפני הנישואין היא הייתה נוראית. קרה כבר שהיא צרחה עליי שאני אעוף לה מהבית, נכנסה לנו לחיי המין, התנהגה בצביעות נוראית, ו... אני אחסוך מכן את הפירוט- רק אציין שכמעט ביטלתי את החתונה בגללה. היא תמיד מעליבה אותי. מאז החתונה היא התמתנה מאוד, ורק עוקצת אותי- ותמיד כשבעלי לא שומע... אחר כך הוא טוען שאני מגזימה (אבל בסוף תמיד אומר לאמא שלו שתפסיק... לצערי היא לא מקשיבה...). אני קוראת את הסיפורים ובעצם חושבת שהיא הייתה יכולה להיות הרבה יותר גרועה. אמנם נכון שאני ממש לא אוהבת לבלות איתה, ומאז הלידה חיה בהרגשה תמידית שהיא מנסה לנשל אותי מתפקידי כאמא (והיא ממש לא מסתירה זאת)- אבל לפחות יש נושאים בהם היא מפרגנת לי. החלטתי לנסות לשכוח לה את העבר (וזה יהיה לי קשה) ולהתלונן עליה פחות ביני לבין עצמי, ולראות מה יש בהווה. אז אם לא אכפת לכם אני אעדכן אותכם מדי פעם, ואנסה לא לתת למטען הכבד שיש לי בלב כלפיה להשפיע על מה שהיא אומרת לי.... לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אם זה יצליח אני בטוחה שזה ישפר לי את החיים. בתור התחלה - עקיצה ראשונה- היא לוקחת את נכדתה (בתי כמובן) מנשקת בכח ורעש . התינוקת מתחילה לבכות. חמותי אומרת "אין מה לעשות, תתרגלי, אצל סבתא מנשקים, כאן זה לא כמו בבית." כאילו מה? בבית לא מנשקים? מה אנחנו- לא סובלים אותה? רק סבתא היחידה בעולם שאוהבת את הילדה? משפט נורא מעצבן- לא?
