Halfwaythere
New member
אז הנה הוא עבר התלמ שלי שהיה
ואני, כבר בחצי הדרך בהריון שני אך מזמן לא אותו בן-אדם.
ההפלה ההיא, השניה בחיי, שברה וריסקה אותי לרסיסים. החל מההודעה הקרה של הרופאה במוקד, כשהבעל בחול, דרך סיוט של ציטוטק ולילה של דימומים והתעלפויות כשמצאתי את עצמי לבד על הרצפה, ואז אשפוז והוצאת השק, ולקינוח בביקורות אחרי חודש וחצי שאריות, וכדורים ובסוף היסטרוסקופיה ניתוחית.
כל כך רציתי את ההריון ההוא, כל כך חיכיתי לו, לילד האביב שלי, פרשתי מקבוצת הריצה שכל כך אהבתי, ויתרתי על הצעת עבודה חלופית ונשארתי בעבודה שלא אהבתי (בעצם עד היום).
ועכשיו? מיד נכנסתי להריון נוסף. ברגע שאפשר היה. ואני כל כך מודה על כל בדיקה שיוצאת תקינה, על כל בעיטונת ומתפללת שרק ימשיך ככה. אני לא אותו בן אדם. איבדתי את האמון שלי שהכל בסוף יהיה בסדר, ושהחששות הן רק בראש. הפכתי עצבנית ומוטרדת. אך מקווה שבסוף ההריון, ארגע קצת ואוכל סוף סוף לקבל קצת ביטחון ושקט.
ואני, כבר בחצי הדרך בהריון שני אך מזמן לא אותו בן-אדם.
ההפלה ההיא, השניה בחיי, שברה וריסקה אותי לרסיסים. החל מההודעה הקרה של הרופאה במוקד, כשהבעל בחול, דרך סיוט של ציטוטק ולילה של דימומים והתעלפויות כשמצאתי את עצמי לבד על הרצפה, ואז אשפוז והוצאת השק, ולקינוח בביקורות אחרי חודש וחצי שאריות, וכדורים ובסוף היסטרוסקופיה ניתוחית.
כל כך רציתי את ההריון ההוא, כל כך חיכיתי לו, לילד האביב שלי, פרשתי מקבוצת הריצה שכל כך אהבתי, ויתרתי על הצעת עבודה חלופית ונשארתי בעבודה שלא אהבתי (בעצם עד היום).
ועכשיו? מיד נכנסתי להריון נוסף. ברגע שאפשר היה. ואני כל כך מודה על כל בדיקה שיוצאת תקינה, על כל בעיטונת ומתפללת שרק ימשיך ככה. אני לא אותו בן אדם. איבדתי את האמון שלי שהכל בסוף יהיה בסדר, ושהחששות הן רק בראש. הפכתי עצבנית ומוטרדת. אך מקווה שבסוף ההריון, ארגע קצת ואוכל סוף סוף לקבל קצת ביטחון ושקט.
