אז התחלתי לתקשר עם דבורים

[עטרת1]

אז התחלתי לתקשר עם דבורים

ואם אין דבורה אז תמיד יהיה זבוב גדול. למה אני מפחדת מהם? כשאני רוצה שהם יצאו לי מהחדר הם פתאום נעלמים. כנראה מישהו רוצה להראות לי שהפחד הזה שיש לי מהמעופפים בעצם סימן לזה שאני עוד לא מוכנה להחשף לגמרי. אני עוד מפחדת לראות.

 

[דוד גילאור1 המקורי]

פעם ראיתי דבור

עקיצתו לא הייתה קלה עלי...ועוד נלחמתי בשלושה מהם מי זה המישהו הזה שרוצה להראות לך? לדעתך

 

[עטרת1]

ללא שליטה מלאה

המישהו..... יפה. האמת שלא יצא לי להתעמק במי זה....אולי ההוא שלוקח אחריות על צעדי-כי אני לפעמים בורחת מאחריות מלאה. הוא האני המלא. כי אולי אני לא ארגיש לעולם שלמה. הוא שיודע מה נכון. כי ה' עדי , אני לא מפסיקה לעשות טעויות, ואולי איןם בכלל טעויות, אולי יש הרבה דרכים. ההוא שתמיד קיים במישור הפיזי כי לפעמים אני לא בטוחה שאני נמצאת פה... אולי הוא זה אני. האידיאל של עצמי?

 

[דוד גילאור1 המקורי]

לא יפה

להגיד על עצמך המלא...מישו ההוא לא לוקח על צעדיך אחריות כלשהי, הוא פשוט מוליך אותך ואת הולכת...כי הדרך היא שלך ועליך ללכת בה

 

[עטרת1]

הדבור זה המלך הגדול של הדבורים והמעופפים.

הוא הכי מפחיד אותי. אני מסוגלת לקפוץ מהחלון אם אהיה בחדר סגור עם דבור. מעולם לא נעקצתי, אגב.. כך שאין לי שום חוויה טראומתית. לפני שנה כל פעם שהרגשתי שדברים נאמרים מעומק נשמתי, לא מהשכל אז חיכיתי לדבורה שתסמל לי שדברי נכונים. שהמחשבות באות מהמקום שאני קוראת לו תקשור, עוד לא מספיק מפותח אצלי אך כך זה היה כשהייתי צריכה סימנים שזה נכון. וכך נשלחו אליי. עד שזילזלתי וכבר אחרי כל דבר קטן רציתי לבדוק את הכוח וביקשתי סימן. אז זה הפסיק להגיע.. היום אני לא מבקשת סימן הם באים אליי. אני לא עושה הקשר בין הסיטואציה למתי הם בוחרים להגיע.כי אז אני עלולה להיתפס לסיטואציה הספציפית ולא לחדול מלנסות להגיע אלייה בשביל המניע השליטתי. להרגיש את הכוח. הקשר החזק שיש גם לי לקיום. אז מאז שהתחלתי לפחד מהדבורים מגיעים זבובים ענקיים. בגודל של דבורה רק שהם פחות מסוכנים. ודבור? עם דבור אני בכלל לא מדברת. מוטב לקפוץ מהחלון .

 

[דוד גילאור1 המקורי]

ולא קפצתי מהחלון

נעקצתי על ידי שלושה מהם בעורף ועוד אני חי שהייתי אז ילד עול ימים וחוש הסכנה עוד לא היה מפותח כל כך...בן 16 בערך ומשוגע לא קטן. שיחקנו מטקות במגרש ליד שפת הים שם גדלתי, ומהקיר המצולק שליד יצאו ובאו דבורים מאיזה חור שהיה שם, כמובן שהעיניין עורר את סקרנותי ומזוית העין השגחתי עליהם תוך שאני משחק עם חבר ומכה בכדור במרץ. פתאום יצא אחד מהם כזה גדול ושחור ודומה לכדור שבו היינו מכים מכות נמרצות והוא עף לעברי, לא חשבתי פעמיים ושלחתיו למקום ממנו בא במכת מחץ...משם החל סיפור הרפתקה כואב למופת

 

[אריה טימור]

עכשיו הכל ברור ../images/Emo177.gif

משם התחיל הסיפור.......

 

[Shar0ni]

אולי הפחד הוא מהלא נודע

ודווקא מהדברים הקטנים. ההוא זה המראה שלך. המלצתי - תסתכלי לו (לפחד) בעיניים ותעשי לו "Boo" אז נראה אותו.. באהבה ושלום אני (קטעים איתי) משתעשעת - את לא חייבת לקחת אותי ברצינות, אני רק עוד דמות בסרט שלך...

 

[עטרת1]

האמת אחלה סרט, חבל שלא במציאות

נדמה שיש פה אנשים מיוחדים. כל אחד מכיל ים...פשוט! תקפצו בהזדמנות לאנגליה, נעשה מפגש פורום על "קאפ אוף תי" שבוע טוב לכם יש לי מבחן ביום שבת שאני חייבת לעבור אחרת לא יקבלו אותי לאונ' פה. אני לא ממש לומדצ ברצינות כי יש לי רק 2 כדורי רטלין שהשגתי . אחד ליום לפני ואד למבחן. זה ממש עוזר אבל בערב,אחרי כמה שעות אני נהיית טיפה עצבנית. אז אולי זה המקום לבקש עזרה באיזושהי מדיטציה להתמקד ולהתרכז. יש לי כל הזמן הסחות. נראה לי שביום המבחן ההלאכים שלי יעזרו לי ...מעין אופוריה.

 

[Shar0ni]

היי מתוקה

מאחלת לך המון בהצלחה. אין לי ספק שתצליחי גם בלי הריטלין. מדיטציה פשוטה - דמייני שאת מצליחה ותצליחי. האמת היא פשוטה כמו הנשימה.

 

[דוד גילאור1 המקורי]

אחלה סרט

עליך לדמיין את עצמך מצליחה ובנחת עצמי את העיניים ועשי לך סרט של מציאות בה את מצליחה וזורמת, וכך היא תהיה הריטלין משבש אותך ומיותר

 

[גיטה המקורית]

כתבת כאן דבר מעניין

"אני רק עוד דמות בסרט שלך". הדבר הזה נכון לגבי כל בן אדם שאנחנו פוגשים במשך החיים, גם בני משפחה וגם עוברי אורח מזדמנים. החיים שלנו הם סרט ואנחנו התסריטאים. החיים מזמנים לנו שחקנים ואנחנו בוחרים את טיב היחסים שלנו איתם וכו'.

 

[Shar0ni]

תודה לך שהתעניית במה שכתבתי

אשרי ואשריך. מסכימה עם כל מילה שכתבת. ואם תרשי י לחזק את הנושא אז קיבלתי היום עוד תובנה קטנה ואשמח לשתף: חשבתי על כל אותם מילים "ביקורתיות" שקיבלתי בחיי מאבי ואימי חבריי וכל אותם דמויות בסרט שלי. על כל אותן ביקורות שליליות שאני נתתי לאחרים. וזה מה שקיבלתי: אנחנו נפלאים כמו שאנחנו ועלינו לא לשנות דבר בנו. ביקורתיות כלפי אחרים היא למעשה ביקורתיות כלפי עצמנו. היא למעשה כל מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו להיות כי ככה הסביבה מכתיבה לנו. אז אני מקבלת את עצמי בטוב וברע (אין רע למעשה כי זו רק השתקפות) אגב, לא החיים מזמנים לנו שחקנים אלא אנחנו מזמנים אותם. מאיזו סיבה? כדי לרפא אותם? לתקן אותם? שהם יתקנו אותנו? שיחזקו אותנו איפה שאנחנו חלשים? אם אני בשלום עם עצמי אין לי צורך באישורים - לא בחיזוקים ולא בביקורת כי אני יודעת מי אני. מכאן - אני יכולה לתת. למי שמוכן לקבל כמובן. טוב, התקשקשתי והתפזרתי ואני כאן רק לצורך אימון יש לי עוד הרבה כאלה... אולי אני אכתוב לי בלוג למי שיתחשק לקרוא. בכל אופן תודה לך על ההקשבה נעמת לי מאוד שרון

 

[דוד גילאור1 המקורי]

יש רע

כל עוד אנחנו יוצרים אותו בעולמנו שבחוץ שם יש כלום, והוא מצע לחלומותנו וליצירת מציאות פרטית מהכלום הזה שנמצא שם (היכן שהוא - היהודים מצביעים למעלה והסינים למטה), רוח האדם שואבת אנרגיה טהורה ומתמירה אותה ליצירה כלשהי כיד הדמיון הטובה. רע וטוב הן נקודות השקפה ותפיסות עולם אישיות וזמניות הנצחיות אינה סובלת מהבעיה הזו, היא גם לא נהנית, היא שם בוקר טוב עולם

 

[גיטה המקורית]

בלוג זה כמו סאונה פינית

בלוג או פורום? זאת שאלה שרבים מאיתנו מתחבטים בה. בסיכומו של דבר, לכתוב בבלוג זה כמו להתבשל במיץ של עצמך בסאונה פינית ביתית, שבה רק את ועוד קומץ אנשים חולקים את החוויה. ואלו כתיבה בפורום היא כמו הפלגה באוקיינוס, כאשר אין לדעת לאן הדוגית תיקח אותך.

 

[Shar0ni]

לא הייתי בפינלנד

כך שאני לא ממש יודעת מה זה סאונה פינית. אבל, הבנתי את הכוונה ואהבתי את השנינות שבה. לגבי הבלוג, זה לא ממש בשביל שאנשים יקראו אותו. זה יותר בשבילי - מחשבות והגיגים. ועוד דרך להתמודד עם הפחד במה שיש לי. כי הרי פשוט גם לכתוב יומן אבל האתגר בשבילי כאן הוא דווקא האנרגיה שמושלכת אל הרשת ושבכל זאת מישהו יכול לקרוא אותה. יכול להיות שזה לא יעניין אף אחד, אבל זה בסדר מבחינתי. לגבי הפורום, אהבתי את רעיון האוקיינוס והנה אני כאן וכותבת את הגיגי ליבי. ותודה למי שקורא ומתעניין. יום קסום במיוחד.

 

[גיטה המקורית]

../images/Emo13.gif