אז זהו. אנחנו נפרדים.
היום בצהריים התקשר אליי מנהל האשכול שלי, יוני, והודיע לי משהו שניסיתי להמנע ממנו במהלך כל אורך השיחה. ניסיתי למרוח את זה, אולי הוא בכלל רוצה לדבר על משהו אחר ואני סתם מדמיינת לעצמי. אבל בשלב מסויים כבר לא יכולתי להשלות את עצמי, והבנתי ש... זהו, מקפלים את הכל. סוגרים את החבילה, ויחד איתה גם את הפורום הזה. כבר שבועיים שהפורום לא בפעילות, ותקופה ארוכה שהפורום ביובש. והרגע המכריע הגיע. במשך שעות ישבתי מול המסך, מנסה למצוא מילים. הייתי כ"כ מתוסכלת, כ"כ מיואשת. אחרי כל התקופה הארוכה הזאת שאני כאן... זהו? לא יהיה פורום? רציתי להיות הראשונה שאומרת את את זה ומשתפת אתכם בדברים האלו, אבל לקח לי גם זמן לעכל. הגעתי לכאן בערך לפני 4 שנים. בסביבות 2007. ילדה קטנה, קצת פקאצה (...קצת הרבה) ועם הרבה "אומייגד" וקוצים בתחת. לאט לאט התבגרתי, והפורום הזה הפך להיות בין המקומות המשמעותיים ביותר של החיים שלי. וזה לא משנה איפה אני נמצאת עכשיו, כיום, ברגע זה. אני כ"כ שמחה שזכיתי לעבור את ההתבגרות שלי בפורום הזה, שזכיתי להכיר אתכם. עברנו כאן גילגול שלם. באנו לכאן קטנים ויצאנו גדולים, כל אחד בתקופה דומה אבל תקופה אחרת, ואין מה לעשות - יש תקופות ויש תקופות, וזה לא תמיד בשליטתנו. גם לנו יש אחריות אישית, במובן מסויים, ואולי יכולנו למנוע את זה. אבל אי אפשר להכריח את עצמנו לדבר על ואל אוויר, ואולי מיצינו שלב מסויים בחיים. הפורום הזה כבר הפך להיות פחות הנושא שלשמו התכנסנו כאן היום, והפך להיות יותר פורום שמדבר עלינו - על הגולשים, על הקהילה השוקקת כאן. אסור לנו לשכוח את זה. בין אם אני שומרת איתכם קשר ובין אם כבר לא, כל פעם כשאני מסתכלת על המתנת יומולדת המדהימה שקיבלתי מכם לפני כשנתיים - אני מתרגשת כל פעם מחדש. עברנו משברים, עברנו סרטים, ובכל זאת. צברתי כאן חברים לחיים. חברים ששיפרו לי באופן משמעותי את המוזיקה שאני שומעת, שמהם אני מושפעת. שלימדו אותי כ"כ הרבה דברים חדשים. אני מקווה שלא נתפרק. שאולי יקרה משהו, לא יודעת... נס? ונחזור להיות כולנו קבוצה כמו שהיינו פעם. קבוצה שעושה מפגשי פורום בפארק שליד סבידור מרכז ומתנחלת בעזריאלי ומאכילה אותי בצ'יז בורגר. אולי אני הוזה, אבל אני באמת מקווה שזה יקרה. מתגעגעת לכולכם כבר מעכשיו, וזה לא נגמר. מבטיחה לכם. אני אפתח קומונה חברתית, ועם כמה שזה יהיה מוזר לעבור לשם פתאום, אם נצליח לתפעל את הקומונה - נראה לתפוז שהפורום שווה את הפתיחה המחודשת. וכשיוני יוציא אלבום חדש, נפציץ ונדבר. אתם החברים הכי טובים שלי. וגם אם השתנתי, אתם תמיד החברים הכי טובים שלי.
. בזמנו, רגע לפני שעזבתי, היה פה פיצוץ גדול, ומחבורה שנפגשת כל חג ומשקיעה, לאנשים קצת נמאס אחד מהשני. גבי נכנסה לתפקיד ותיחזקה פה את העסק לאורך זמן, אך הפורום לא היה מבחינה חברתית אותו הדבר. נכנסו חבר'ה חדשים והגרעין הנוקשה והמאוחד התמסמס וכל אחד הלך לדרכו. עם חלק מכם נשארתי בקשר טוב, ועם חלק ניתקתי כמעט לחלוטין. כולם פה בני נוער שגיבשו לעצמם זהות ודעות, ופתאום יוני בלוך כבר פחות איחד את העסק, אולי מכיוון שהכיוון שהוא הלך אליו היה הסטראטאפ הנהדר ולאו דווקא המוזיקה, שם יש הרבה פחות כסף, לדאבוננו. גם הציפייה לאלבום רביעי שהיה אמור לצאת בספטמבר - התמסמסה לה ונחלה פה אכזבה. ברגע שהפורום יסגר, אתם מוזמנים להיכנס לפורום רוק ישראלי ולדסקס גם על יוני בלוך
