אז זהו שהשבוע היה לי יומולדת ו...

[יהלום מצוי]

אז זהו שהשבוע היה לי יומולדת ו...

התלבטתי מה יהיה. סתם כזה חשבתי האם אבא שלי יזכור מה התאריך.. ישלח הודעה או יתקשר.?? ו על הבוקר הוא שלח לי "לשירלי היקרה שלי מזל-טוב ליום הולדתך ממני אבא שאוהב אותך" אז זהו... כמובן שלא עניתי. מצד אחד חרא, למה הוא שולח לי את זה אתה במילא כבר שום חלק מהחיים שלי כבר הרבה מאוד זמן מצד שני אם הוא לא היה שולח זה היה טיפה צורם... למרות שאני שונאת אותו ואין לי שום קשר איתו. כמובן שאין מה לדבר על להתראות... כי הוא לא יעיז להראות את הפרצוף שלו. מצד אחד אני כ"כ מתעבת אותו שהוא לא שם עלינו והוא עם החברה השרמוטה שלו מצד שני כמה אני כבר יכולה לשפוט אותו על מה שהוא עשה. הוא חרא בנאדם, לא יציב מבחינה נפשית לא ישר ולא אדם צדיק גדול... אבל זה באמת כמו לשפוט עכשיו הורה מסומם שיעשה הכל ע"מ להשיג את הסם גם אם זה לפגוע בדברים היקרים לו. קשה לשפוט אנשים במצב כזה. מצד שני איך אתה יכול לפגוע בילדים שלך. איך אתה יכול לסכן הכל אבל כמובן החשיבה היא לא שפויה ולא צלולה. טוב זה דוג' קצת קיצונית. יש בי כעס רב כלפיו. לסלוח לא אסלח לפגוש אותו איני מעוניינת. אבל ככה אולי שעוברות השנים ואני מתבגרת עם השנים וגדלה משנה לשנה. אני רק מנסה להבין ופחות לשפוט לחשוב בצורה בוגרת. אבל זה קשה... קשה וכואב.. כי הפצע בלב לא מתרפא לעולם מה שהיה לא נשכח ולא נעלם. זה שם רק בחדר צדדי וקטן. ממני יהלום ותודה למי שהגיע עד הלום. יצא חרוז חח

 

[הדסו^ש]

זה לא עובר לגמרי, גם כשמתבגרים

אני לא חושבת בוודאות כמוך שתמיד יישאר לך פצע בלב, כי לדעתי במשך השנים זה כן יתקהה ולא יהיה נושא כל כך רגיש אצלך. לפחות הוא זכר...

 

[ענת אדרת]

אני שמחה בשבילך שאבא שלך זכר את יום ההולדת

שלך, ומעבר לכך, יש שברים שאי אפשר לאחות. בשביל זה אנחנו פה מתוקה

תתחזקי

.