אז זהו?

[טובי אור נטובי]

אז זהו?

נו מור אנדי ריכטר פור אס? אנשים, להתעורר! שלושים קטנות ואני רוצה לראות כאן הודעה, בפקודה!

 

[ביבלברוקס]

טובי דארלינג!

כבר עברו שלושים קטנות (אם קטנות זה מה שאני חושבת, עברי הצבאי אינו מרטיט), אבל הנה הודעה. ספר לכולנו דברים חדשים ומרגשים. ואם אין כאלה ספר בדיחה.

 

[טובי אור נטובי]

הנה בדיחה..

איך קוראים לילד חצי מרוקאי שגר בניו זילנד?

 

[אמא של שרא]

נו, איך?

 

[גנבת הטרפים]

בטלפון כמובן

כי אם נצעק לא ישמעו עד ניו זילנד

 

[טובי אור נטובי]

זהו

שיערתי שיש בדיחה כזו ואני פשוט לא מכיר אותה..

 

[אמא של שרא]

תחזור לשותי"ם שלך...

 

[טובי אור נטובי]

עד כדי כך, הא?

 

[לורוצה]

בהרבה מובנים גמני כאן

אבל אני לא בטוח שאלו המובנים שישעשעו אותך. ובכל זאת.

 

[טובי אור נטובי]

שלטגי!

רק הידיעה שאתה כאן.. warms me blood filled heart i tell yea. (irish accent out-track)

 

[טובי אור נטובי]

שלטגי!

רק הידיעה שאתה כאן.. warms me blood filled heart i tell yea. (irish accent out-track)

 

[לורוצה]

צ'ארלי / גיתית

לקח לי שנים להבין שאלוהים שייך למאפיה. זאת אומרת: אין לו שפם בצבע שחור ואפילו לא קוראים לו צ'ארלי. את זה שאלוהים כבר מזמן נגמל מסיגריות בגלל שהן גורמות נזק בלתי הפיך לריאות, כולם יודעים וזה ברור. ובמזוודות מרובעות עם כיסים נסתרים בצבע אפור, כבר אף אחד לא מתעניין. אך בכל זאת אלוהים שוחר צדק בדרכים שאף אחד לא מכיר.

 

[לורוצה]

ועוד מאותה מחברת : "חי צומח דומם"

אחרי שעזבתי, יד נשלחה. מבט הסתכל עליי. וזה כאב לי בגב. לא ייתכן שזה אתה,חשבתי. זה מן הסתם אלוהים,הוא הבטיח לי פעם שיקפוץ, כשיהיה לי עצוב. אז הסתובבתי ורציתי שישרפו לי העיניים, מזיו הקדושה הצפוי, רציתי למות מטוהר וקדושה,כי כמו שהבטיח אלוהים, לא יראני כל אדם או חי או צומח,דומם.ניצחתי. הסתובבתי. הבטתם בי,אתה במבט מוזר,כאילו לא ממש התכוונת לחזור ולאהוב אותי אחרי שהלכתי כבר. והרי לא אהבת אותי גם אז,אז עכשיו,כשאלך? אלוהים לא הביט בי ממש,או שלא רצה שאסתכל לו בעיניים ואמות,ואז יצטרך להיתקע איתי בגן עדן,כי לגיהינום לא אלך,לעולם. וחוץ מזה התערבנו על גן עדן כששיחקנו ארץ עיר.ואני הרי ניצחתי,ואלוהים הפסיד והוא סתם פחד ללכת לגיהנום,ולא היה לי כוח להתווכח,ולא רציתי לשחק איתו עוד משחק.כי גם אם הוא ירמה,וגם אם יפחד שאנצח ויעשה שאני לא,אז זה לא שווה. אמרתי לאלוהים שלום,באמת תודה שקפץ סופסוף,דווקא חשבתי שאוכל להתמודד עם זה לבד. הרי עשיתי את זה כ"כ הרבה פעמים,אני כבר מאומנת,סיבוב אחורה בלי לומר שלום,ללכת החוצה,ואז הביתה ואז לבכות.ואז זה נגמר,כמו תמיד,לא? אליך כבר לא היה לי חשק להתייחס וגם לא שלחת יותר לא ידיים ולא מבטים. אז חשבתי שהייתה זו ידה של אלוהים,גם הסתכלת עליו כזה מלמטה,בהערכה,אז הייתי בטוחה שזה הוא. אבל לא נתת לי ללכת,או שאולי לא נתתי לעצמי,או שאלוהים שלח לי מלאך מלוכלך מאקונומיקה שחסם את הדרך שלי בקיר. קירות? אלוהים,עם זה אתה לא נותן לי להתמודד??? צחקתי.

 

[לורוצה]

משו שזרקתי לטובת חיילי הישיבה

בעלון שאולי יגיע לידך בהמשך. זה תקציר של משו אחר (שלא הרבה יותר טוב), אבל שיהיה: "עשה רצונך כרצונו"/ גדעון דוקוב פעמים רבות עומד האדם הדתי אל מול מצב בו רצונו והרצון הא-לוקי (המיוצג, ע"פ רוב, ע"י עולם ההלכה) מתנגשים אחד בשני. הפיתרון הקלאסי והמוכר הוא הכפפת הרצון האנושי אל מול הרצון הא-לוקי ברובד המעשה. נדמה לי שע"פ המשנה במסכת אבות (פ"ב משנה ד') "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו ", ניתן להציע פיתרון טוב יותר. מוכרת לנו הסיטואציה בה אנו עומדים מול אדם חזק מאיתנו המחייב אותנו לעשות דבר שאיננו רוצים. הצבא הינו דוגמא טובה לכך. ע"פ רוב, דווקא אותו ציות לכל דבריו של המפקד ולכאורה מילוי של כל גחמה ורצון שלו, הוא הגורם והמלבה את רגש הניתוק/הריחוק, ופעמים אף השנאה כלפיו. בחסידות נהוג לדבר על ביטול עצמי הנתפס גם הוא כאותו כיפוף הרצון האנושי. לדעתי מדובר בטעות. כיפוף איננו ביטול! למעשה, כמו בעולם הפיזיקה, כיווץ של כמות החומר – במקרה הזה הרצון האנושי – רק מחזקת אותו ובכך יוצרת את השניות, את הריחוק, את ההבדלה. היא יוצרת מצב בו באופן ברור קיימים שני דברים - אני והקב"ה – כשני צדדים שונים. זה איננו ביטול, ואולי אפילו להיפך, בזה אנו מחזקים את קיומנו הנפרד (גם אם הנכנע). אם נדייק בדברי המשנה, העניין איננו "עשה מעשיך כרצונו" אלא עוסקת דווקא ברצון עצמו. בעל 'מי השילוח' מסביר שבבית המקדש התקבלו כל תפילותיהם של עם ישראל. זהו מצב בו אין חילוק בין הרצון הא-לוקי לרצון האנושי, והדבר נעשה בשתי צורות. היה מצב בו היתה התאמה בין הרצונות ואז התמלאה הבקשה, היה מצב בו הרצונות לא התאימו אחד לשני ואז הקב"ה הסיר את רצונו של האדם בכך שלא ירצה את אותו הדבר. בניגוד לכמה תפיסות רווחות, יש קירבה וענין גדול דווקא במצוות אותן האדם רוצה לעשות ונהנה מהן. זהו מצב של קירבה גדולה ביותר לקב"ה, מצב בו ההוויה איננה מחולקת, אין בה שניות, קיים רק דבר אחד, ומכיוון שברור שהקב"ה קיים, כנראה שהדבר האחד הזה הוא רצונו, וב"ה שרצוני הוא כרצונו. הבעיה מתעוררת בעוצמה גדולה יותר במצב בו יש סתירה בין שני הרצונות. הפיתרון, לדעתי, נמצא במישור הנפשי-פסיכולוגי, בשאלה כיצד אני מתייחס אל הדברים. המציאות מציבה בפנינו לעיתים מזומנות מצבים שבמבט ראשון אינם נוחים לנו. חשוב, בשלב ראשון, להבין שהמצב באמת איננו נוח, אך בשלב השני להבין שכל מצב כזה יכול להציב בפנינו אפשרות לגדול ולצמוח דווקא מתוך ההתמודדות. אם נוכל להבין מה יתאפשר לנו להרוויח מתוך ההתמודדות נוכל באיזשהו רובד לקבל גם את הקושי במצב שלפנינו. נדמה לי שמודל זה ניתן לאימוץ גם ביחס לעולם המצוות. להבין שלפעמים במבט ראשוני אין בי שום רצון לעשות את המצווה. בשלב השני צריך לשבת ולחשוב מה כן אוכל להרוויח (גם אם זה רווח צדדי) מקיום המצווה (מעבר ל"קיום הרצון הא-לוקי" או "שבירת הרצון"). לדוגמא, גם אם אני לא נהנה מתפילת שחרית כקירבה לקב"ה, אולי אני יכול להנות ממנה בצורה אחרת. אולי אני יכול להשתמש בזה כפתיחת הבוקר במשהו יותר רגוע, אולי כתמריץ לתחילת היום בשעה מסויימת או כל פיתרון אחר. זוהי רק דוגמא מאוד ראשונית אך נדמה לי שזה יכול להיות מודל איתו ניתן לעבוד כדי באמת לעשות את רצונו כרצוננו.

 

[לורוצה]

יש לי לפעמים הרגשה של דה-ז'ה-אופס..

למה אין כאן איזה מנהל שאפשר לבקש ממנו מחיקונת...

 

[לורוצה]

טוב, בחור, אז ככה

"יצירה אקראית" בצורה לא עובד, ובזמן האחרון האתר מתחיל להתמלא בדברים (ויוצרים) שאני פחות מוצא את עצמי מתחבר אליהם. אפילו המעבר על "יתירות אחרונות" ו"מעבר לרשימה ארוכה יותר של יצירות אחרונות" כבר לא טומן בחובו את אותם דברים שפעם היו בו. כנכן, ככה זה , ועכשיו אפשר לזעוק בקול "הישיבה נהרסת!" (זעקה שאהובה על כל הסדרניק באשר הוא. תתרגל).

 

[לורוצה]

*יצירות

ובזה אני אקטע סופית את ההתכתבות העצמית הזו (תודה על היחס...). מחר יום שלם לפני, אולי גם בו אזכה להשתזף (הפנים שלי אדומות) ואולי גם אזכה לכתוב עוד עבודה למכון. יוהוווווו. אהה, ובכלל, מחר צפויה כאן התכנסות בנושא "אבילות". נו טוב, יותר עצוב מהכינוס (מלעליל, כמובן) על "השמחה" לא יכול להיות...

 

[טובי אור נטובי]

`צטער אחשלי

הייתי במהלך המשמרת שלי במארב.. אה, ומחר (היום) אנחנו אי"ה חוזרים לרמה! גוד ביי סאות` ווילג`

 

[אדנית]

רגע, זה אומר שהשגתי?

בואנה, אני יותר טובה ממה שחשבתי.

 

[טובי אור נטובי]

אל תשוויצי

וקדימה, פרסמי גם את כמה יצירות