אז זה הסוף? טריגר
רציתי לכתוב המון דברים וסוף זאת גם התחלה חדשה וחושבת כבר כמה ימים על לעזוב את הפורומים והפעם העזתי ודיברתי על זה עם המטפלת... מעולם לא דיברתי איתה על הפורומים וסיפרתי לה שחושבת לעזוב להיפרד ובעצם היא עזרה לי להבין שמה שאני עושה זה דפוס קבוע עוזבת מציבה עובדה לפני שמעזיבים אותי לפני שאתם תשכחו אותי אני אפרד רשמית וכאילו הכל היה יוזמה שלי אני לא רוצה לעזוב אתם חלק ממני וחלק חשוב אבל מפחדת שתשכחו שתמשיכו ואני מצד אחד רוצה לשים את הפגיעה מאחורי להשאיר את זה שם בעבר הרחוק וזה כל כך קשה וכבר לא יודעת מבולבלת מהבוקר מנסחת מכתבי פרידה ולא מוצאת את המילים כי עמוק בלב לא רוצה להיפרד באמת לא רוצה לסגור את הדלת הזאת... וכל כך מנסה להישאר בפוקוס ולדבר על מה שתכננתי כל היום לכתוב לכם אבל אני אחרי פגישה אצל הדיאטנית ואיכזבתי אותה וכל כך השתדלתי שלא והיא לא צעקה כמו הקודמת אבל היא דיברה וכעסה וראיתי שהיא מאוכזבת היא כעסה על זה שאני מצמצמת את התפריט הקטן שהיא נתנה לי היא אומרת שבמצבים כמו שלי זה לא בחירה אם לאכול או לא היא פשוט מציבה עובדה וזהו שבוע הבא פגישה אחרונה איתה ואני ינסה לברר איתה אם אפשר בדרך פרטית להמשיך איתה אבלללללל בראש כל הזמן מרגישה שאיכזבתי אותה אוף אם רק היו מבינים כמה קשה לי לאכול.... ואתמול נורא רציתי לחתוך חטפתי קריזה של רצון להרגיש את הסכין על העור כי מרגישה כל כך ריקה ורוצה להקיא את הפחד שבי כבר שבוע וחצי שלא מקיאה וזה כל כך חסר.... והמטפלת שאלה מה הציפיות שלי מהטירונות והציפיה היחידה שיש לי זה לרדת במשקל.... אוף סטיתי מהנושא כל כך רציתי להסביר לכם את הפחד מלעזוב ולהיעזב אבל בלאגן לי בראש רוצה לבכות רוצה חיבוק רוצה הבנה רוצה ורוצה ורוצה והכי רוצה שלווה העודעה הזאת מיועדת לפורום שלא עובד פשוט חייבת לרשוום ובטח אני יעביר אותה לשם.... ואילנה את תאלצי למחוק אותה שלא ישאר זכר ממני בפתוח
רציתי לכתוב המון דברים וסוף זאת גם התחלה חדשה וחושבת כבר כמה ימים על לעזוב את הפורומים והפעם העזתי ודיברתי על זה עם המטפלת... מעולם לא דיברתי איתה על הפורומים וסיפרתי לה שחושבת לעזוב להיפרד ובעצם היא עזרה לי להבין שמה שאני עושה זה דפוס קבוע עוזבת מציבה עובדה לפני שמעזיבים אותי לפני שאתם תשכחו אותי אני אפרד רשמית וכאילו הכל היה יוזמה שלי אני לא רוצה לעזוב אתם חלק ממני וחלק חשוב אבל מפחדת שתשכחו שתמשיכו ואני מצד אחד רוצה לשים את הפגיעה מאחורי להשאיר את זה שם בעבר הרחוק וזה כל כך קשה וכבר לא יודעת מבולבלת מהבוקר מנסחת מכתבי פרידה ולא מוצאת את המילים כי עמוק בלב לא רוצה להיפרד באמת לא רוצה לסגור את הדלת הזאת... וכל כך מנסה להישאר בפוקוס ולדבר על מה שתכננתי כל היום לכתוב לכם אבל אני אחרי פגישה אצל הדיאטנית ואיכזבתי אותה וכל כך השתדלתי שלא והיא לא צעקה כמו הקודמת אבל היא דיברה וכעסה וראיתי שהיא מאוכזבת היא כעסה על זה שאני מצמצמת את התפריט הקטן שהיא נתנה לי היא אומרת שבמצבים כמו שלי זה לא בחירה אם לאכול או לא היא פשוט מציבה עובדה וזהו שבוע הבא פגישה אחרונה איתה ואני ינסה לברר איתה אם אפשר בדרך פרטית להמשיך איתה אבלללללל בראש כל הזמן מרגישה שאיכזבתי אותה אוף אם רק היו מבינים כמה קשה לי לאכול.... ואתמול נורא רציתי לחתוך חטפתי קריזה של רצון להרגיש את הסכין על העור כי מרגישה כל כך ריקה ורוצה להקיא את הפחד שבי כבר שבוע וחצי שלא מקיאה וזה כל כך חסר.... והמטפלת שאלה מה הציפיות שלי מהטירונות והציפיה היחידה שיש לי זה לרדת במשקל.... אוף סטיתי מהנושא כל כך רציתי להסביר לכם את הפחד מלעזוב ולהיעזב אבל בלאגן לי בראש רוצה לבכות רוצה חיבוק רוצה הבנה רוצה ורוצה ורוצה והכי רוצה שלווה העודעה הזאת מיועדת לפורום שלא עובד פשוט חייבת לרשוום ובטח אני יעביר אותה לשם.... ואילנה את תאלצי למחוק אותה שלא ישאר זכר ממני בפתוח
