אז זה נגמר...

[orrin]

אז זה נגמר...

וכמו שכתבתם לי פה בעבר- זה נגמר כשכבר לא היו יותר ספקות. כשכבר לא היה יותר כוח להבין ולהתמודד ולריב ולכעוס ולדעת שפעם היה לנו את כל העולם- והיום, היום כבר אין לנו כלום חוץ ממשקעים שהפכו לבוץ טובעני ותובעני שגומר את כל האנרגיות.הייתה אהבה גדולה. הייתה ונמוגה איפשהו בין טרדות יומיום, מריבות וחוסר במשהו שאי אפשר להניח עליו את האצבע. לכאורה היה פה הכל- אהבה ענקית, חברות, הבנה וכל אותן מילים גדולות של רגשות גדולים עוד יותר. כמו חור שחור שבולע הכל, התפוגגו החלומות שלי לתוך מריבות, פרידות ושוב חוזרים להיות יחד כאילו לא קרה כלום. ושבוע אחר כך הכל מחדש. ונגמר. נגמר הכוח...אהבתי אותו יותר ממה שחשבתי שאפשר, הוא היה עבורי כמעט הכל בתקופות מסויימות ועכשיו... עכשיו אני יודעת שנסיתי, ונתתי את כל מה שהיה לתת וצריך להמשיך הלאה, לדבר הטוב או הפחות טוב הבא. ואחרי שהכל נאמר, וכל הבכי נבכה עד תום, יש בי הקלה עצומה כל כך. רוצה משהו נקי, בלי מטענים וחגורות נפץ. לא זוגיות אידיאלית, לא אוטופיה שמימית, אלא משהו שהוא כמו שלג- נקי אבל מתלכלך, שלא שוקעים בו מעל לברכיים בלי יכולת לצאת. אני עוזבת לפני שאתפרק אמרתי לו, וזה כל כך נכון כי כרגע אין לי כוחות אפילו לעצמי...

 

[רגע אמדוד לי]

המממ -

אומרים שלכל מערכת יחסים יש אנרגיה - אחת כזו שמחזיקה מעמד שבוע, חודש, שנתיים, חיים שלמים - תלוי בסוג הסוללה שלה... הכלבה שלי היתה בת 17 פודל חמודה העונה לשם "חומי" - לקראת הסוף היא איבדה כבר כמעט את כל השיער, לא ראתה כלום, צלעה... ידענו שזה הסוף - והעצב היה עצום - לא היו מילים שיכלו לתאר אותו. ובמחשבה הכי לא אגואיסטית - לקחנו אותה לוטרינר כדי שירדים אותה - ויש משהו מוזר כשמישהו מצמיד תאריך ושעה חרגע שאתה מאבד משהו - זה הופך את זה למוזר... אחרי שקברנו אותה - היתה תחושה של אבן במשקל העולם שירדה מהלב, קצת קשה להסביר - הנה הכלבה שלה קבורה כאן - ואתה מרגיש טוב יותר... לא ברור... אבל ידענו שעשינו את הדבר הנכון. אני כל כך מבין אותך.

 

[orrin]

היי

כשהתנדבתי במד"א בתיכון, ראיתי מקרוב כמה לגסוס יותר כואב וקשה מלמות- לך ולסובבים אותך. גם אם המטאפורה בוטה מעט ככה אני מרגישה- המאמצים להחיות את זה, לנסות להציל אודים עשנים כאילו הם עולם ומלואו, להתמודד בלי כוחות היו הרבה יותר סוחטים וקשים מההחלטה לסיים את זה. מחאחלת לו שיהיה לו את כל הטוב שבעולם ושימצא את כל מה שהוא מחפש. הוא נתן לי המון תקופה ארוכה, אחר כך הייתה גסיסה איטית וכואבת ועכשיו- בעיקר הקלה.

 

[shaniza]

אין לי הרבה מה לומר

רק ...

 

[magenta73]

הייתי במקום הזה, שאת נמצאת בו

אני מבינה את כל הרגשות המעורבים. תהני מכך שאהבת, שאת יודעת שיש לך את היכולת להעניק, לתת, לקבל. תהני ממה שהיה. תהני ממה שהפכת להיות אחרי הקשר הזה, כי מכל אדם שנגע בך, את משתנה. תקבלי את החיים. את מי שאת, מה שאת, מה שהיה, אל תצטערי לרגע. אני בטוחה שהולכת לעבור עליך תקופה לא קלה, ואני מחבקת אותך, ויודעת, ואומרת לך, שתצאי מזה רק יותר מחוזקת, יותר יפה ויותר מדהימה לעולם. ואיזה כיף לך... שאת בתהליך של למידה וקבלה עצמית. ללמוד לאהוב את עצמך בתור מי שאת ולא בתור ההוא שמסתכל עליך מאחורי כל המסכים שלו... הכל לטובה! באמת!

 

[orrin]

....

ביום אני ממש מסכימה עם מה שכתבת. הפקירב הזו באה ממקום חושב, לא מכאס או משנאה אלא מההבנה הכי אמיתית שזה כבר לא. אבל בלילה.... בלילה כל הזכרונות באים ואני שוכבת כמו ילדה ובוכה ורוצה לדבר איתו ויודעת שלא אתקשר כי אין מה לחפש איתו. לא כרגע. לא בכלל. אבל הלילות קשים. נראה לי שבלילה הרציונל הולך לישון וכל ההגנות יורדות. ככה זה לפחות כרגע אצלי. ולרגע שלא ישתמע פה שאני מתחרטת. ממש לא. עשיתי את הדבר הכי נכון בשביל לשמור על השפיות שלי. רק שכל כך הרבה דברים מזכירים לי אותו שהפרידה קשה. יעבור... באיזשהו שלב.

 

[orrin]

כמה שגיאות כתיב... מצטערת

הרגע התעוררתי (יום חופש).... אז רק שתדעו שיש לי יותר שכל מזה ואני יודעת ש"כאס" כותבים עם ע'....

 

[magenta73]

זה טבעי, את יודעת...

זו תקופת אבל... וזה לא יהיה קל... אבל זה יעבור! תהיה חזקה!

 

[נושי אחת]

לא יודעת אם זה המקום אבל...

היתי ממליצה לך לקרוא את הספר "שינוי ידידותי" של רפי יעקובי. ספר מעולה שאני עכשיו קוראת שמלמד אותך להמשיך הלאה, לעשות שינויים בצורה טובה ולא דרסטית ולא לתת לעצמך לשקוע. והכאב... רק הזמן ירפא אותו. תנסי לעשות לעצמך קצת דברים נחמדים בתקופה הקרובה ולהקיף את עצמך בכמה שיותר אנשים שאת אוהבת ושקרובים אלייך כמו משפחה, חברות קרובות ולעסוק בדברים שיעזרו לך להסיח את דעתך. והאהבה לפעמים מפילה אותנו אבל בתווך הארוך היא מחזקת אותנו אז תני לעצמך גם להיות שם בכאב ובעצב ועם המחשבות כי מתוך כל זה יבואו גם תובנות חדשות.