קייזר סוזי
New member
אז חברים יש רק באגד? האמנם?
זה מתחיל מחברים שמנצלים חולשות , ודורכים עליך.
ממשיך בחברים הכי טובים שבסופה של תקופה הם אומרים לך שהם מתביישים בך ולהסתובב איתך.
אנשים אינטרסנטים, צרי עין, קנאים (אבל ברע) עם אפס מודעות עצמית, לא יודעים איך נראית הדבשת שלהם.
מזבלה עירונית.
ואז אתה מתחיל להבין דבר או שניים.
בדיעבד אתה מגלה שזה הכל השלכה של החרא שלהם עליך.
אתה משחזר דברים וקולט כמה הרס האדם הזה זרע לך בחיים לעומת הטוב שהיה.
וכמה שהוא בודד אותך מאחרים ולא בחל באמצעים.
ההתפכחות מגיעה סופית.
אתה מכיר אנשים חדשים, הם מרימים אותך למעלה אבל הם כ"כ נדירים ומהפחד ,גם בהם אתה לא בוטח בהתחלה.
(ואולי לא לגמרי אף פעם)
דרכם אתה רואה עולם אחר של חברות אמיתית.
ולצערי,דרכם אתה רואה ומכיר עוד סוגי רוע בעולם, כי גם בהם פגעו.
ומה אנחנו למדים?
תמיד לשמור את הקלפים לעצמינו, לטפטף טיפה טיפה פריטי מידע, להפתח לאט לאט לאט...
אין אמונה, אף פעם אתה לא יודע מאיפה הסכין תגיע, על מה ומתי ועם איזה פסיכופת התעסקת.
ואז שוב כמובן תמיד יהיו שוב מקרים שבהם נרדמת בשמירה ואיכשהו התחברת עם אנשים,
שבעתיד (אתמול) תגלה שאין להם בעיה למכור אותך בשניה,
שהם חושבים אתה חלש ועל כן מרשים לעצמם.
מתעצבנים כשאתה הודף אותם חזרה ומחייך להם מול הפרצוף,
ובגלל זה לא מרפים ומתעקשים לחפור עד שתכנע ותגיד "אתם צודקים".
אתה לא נכנע, עם חיוך על הפנים ובקלילות מעיף אותם מעליך.
כי אתה כבר מבין, אתה יודע איך להתמודד.
אתה לא כמו פעם, סמרטוט בקרשים ששונא את עצמו.
(אפילו שבפנים עדיין קצת נצבט הלב, ועדיין נפגעת.. זה לא שאין לך רגשות יותר, בכל זאת
).
בסוף מבינים שעדיף לספור חברים על יד אחת,
ולא להתעטף בהרבה זבל מצחין מסביב.
--------------------------
אז לכל אותם אנשים שאני סופרת, תודה.
ולכל השאר תמותו !
לחיים
זה מתחיל מחברים שמנצלים חולשות , ודורכים עליך.
ממשיך בחברים הכי טובים שבסופה של תקופה הם אומרים לך שהם מתביישים בך ולהסתובב איתך.
אנשים אינטרסנטים, צרי עין, קנאים (אבל ברע) עם אפס מודעות עצמית, לא יודעים איך נראית הדבשת שלהם.
מזבלה עירונית.
ואז אתה מתחיל להבין דבר או שניים.
בדיעבד אתה מגלה שזה הכל השלכה של החרא שלהם עליך.
אתה משחזר דברים וקולט כמה הרס האדם הזה זרע לך בחיים לעומת הטוב שהיה.
וכמה שהוא בודד אותך מאחרים ולא בחל באמצעים.
ההתפכחות מגיעה סופית.
אתה מכיר אנשים חדשים, הם מרימים אותך למעלה אבל הם כ"כ נדירים ומהפחד ,גם בהם אתה לא בוטח בהתחלה.
(ואולי לא לגמרי אף פעם)
דרכם אתה רואה עולם אחר של חברות אמיתית.
ולצערי,דרכם אתה רואה ומכיר עוד סוגי רוע בעולם, כי גם בהם פגעו.
ומה אנחנו למדים?
תמיד לשמור את הקלפים לעצמינו, לטפטף טיפה טיפה פריטי מידע, להפתח לאט לאט לאט...
אין אמונה, אף פעם אתה לא יודע מאיפה הסכין תגיע, על מה ומתי ועם איזה פסיכופת התעסקת.
ואז שוב כמובן תמיד יהיו שוב מקרים שבהם נרדמת בשמירה ואיכשהו התחברת עם אנשים,
שבעתיד (אתמול) תגלה שאין להם בעיה למכור אותך בשניה,
שהם חושבים אתה חלש ועל כן מרשים לעצמם.
מתעצבנים כשאתה הודף אותם חזרה ומחייך להם מול הפרצוף,
ובגלל זה לא מרפים ומתעקשים לחפור עד שתכנע ותגיד "אתם צודקים".
אתה לא נכנע, עם חיוך על הפנים ובקלילות מעיף אותם מעליך.
כי אתה כבר מבין, אתה יודע איך להתמודד.
אתה לא כמו פעם, סמרטוט בקרשים ששונא את עצמו.
(אפילו שבפנים עדיין קצת נצבט הלב, ועדיין נפגעת.. זה לא שאין לך רגשות יותר, בכל זאת
בסוף מבינים שעדיף לספור חברים על יד אחת,
ולא להתעטף בהרבה זבל מצחין מסביב.
--------------------------
אז לכל אותם אנשים שאני סופרת, תודה.
ולכל השאר תמותו !
לחיים
