giraffeeeee
New member
אז חזרתי מפולין (1.4)
ובכן נחתתי בארץ לפני 17 ימים ואני בקושי מדברת על המסע, אם בכלל אני מספרת על הצחוקים של המשלחת ולא יותר. ביום שלישי האחרון נפגשנו חברי המשלחת למפגש מסכם עם המדריכים, כמובן שיש עוד מפגש בו ישתתפו גם ההורים, ובו נקרין סרט שילד אחד מהמשלחת ואני צילמנו, צמצמנו שמונה ימים לרבע שעה גג עשרים דקות. המחנכת שלי סיפרה לנו שביומיים הראשונים שלנו בארץ אחרי המסע, הורים רבים שלחו לה מיילים שהם מודאגים כי לא דיברנו ולא שיתפנו במה שחווינו. המדריך ביקש מאיתנו לספר איך תיארנו בפני משפחה וחברים את המסע, כולנו תיארנו באופנים שונים וכולנו אמרנו שדי קשה למצוא את המילים המדוייקות שמתארות בדיוק את מה שחווינו שם, אני מצאתי שלוש מילים שמתארות את המסע שלי, אם כי לא מתארות במידה מספקת, "היה מדהים, חזק וכייף." ובכן, מה כייף במסע לפולין? מסע במחנות השמדה?. כן זהו מסע במחנות השמדה ותמיד בתוך המחנות יש אוירה של עצב ובכי, ושקט, כל המשלחת הייתה בדממה, אך ברגע שעלינו אל האוטובוסים והשתחררנו קצת, פתחנו בשירה בציבור, כמובן בשירי ארץ ישראל כמו שלמה ארצי ושלום חנוך. וראינו את סרטי השואה הרבים שהקרינו לנו בטלוויזיה, היינו כל כך שקועים ב"בריחה מסוביבור" שפשוט סיימנו לראות את הסרט במחיאות כפיים נלהבות של כל האוטובוס. וצחקנו יחד, והיינו הכי מגובשים שאפשר ותמכנו אחד בשני ברגעים הקשים ביותר שהיו לנו בתוך המחנות ונהננו מהטיולים בערים, מהיופי של פולין ונדהמנו מהגודל של היונים. "ראיתם את היונים?" "זה לא יונים זה גונדזילההה". בסופו של המפגש המסכם הגענו למסקנה ביחד עם המדריך שצריך להיות שם כדי להבין. חזרנו לארץ מורעבים, כי האוכל הכשר לא היה לטעמנו כלל, "ואם אני לא אוכלת דגים?" שאלתי את הדיילת באנגלית, "אז אל תאכלי כלום כי זה מה שיש לי לתת לכם." וחזרנו עייפים, יצאתי מהקניון בוורשה כשאני בוכה כמו ילדה קטנה למחנכת שלי שאני רוצה גלידה. וחזרנו חולים, חצי מהמשלחת חזרה עם שפעת/סינוסיטיס/דלקת בגרון. וכמובן שחזרנו מרוצים. תמונות -
ובכן נחתתי בארץ לפני 17 ימים ואני בקושי מדברת על המסע, אם בכלל אני מספרת על הצחוקים של המשלחת ולא יותר. ביום שלישי האחרון נפגשנו חברי המשלחת למפגש מסכם עם המדריכים, כמובן שיש עוד מפגש בו ישתתפו גם ההורים, ובו נקרין סרט שילד אחד מהמשלחת ואני צילמנו, צמצמנו שמונה ימים לרבע שעה גג עשרים דקות. המחנכת שלי סיפרה לנו שביומיים הראשונים שלנו בארץ אחרי המסע, הורים רבים שלחו לה מיילים שהם מודאגים כי לא דיברנו ולא שיתפנו במה שחווינו. המדריך ביקש מאיתנו לספר איך תיארנו בפני משפחה וחברים את המסע, כולנו תיארנו באופנים שונים וכולנו אמרנו שדי קשה למצוא את המילים המדוייקות שמתארות בדיוק את מה שחווינו שם, אני מצאתי שלוש מילים שמתארות את המסע שלי, אם כי לא מתארות במידה מספקת, "היה מדהים, חזק וכייף." ובכן, מה כייף במסע לפולין? מסע במחנות השמדה?. כן זהו מסע במחנות השמדה ותמיד בתוך המחנות יש אוירה של עצב ובכי, ושקט, כל המשלחת הייתה בדממה, אך ברגע שעלינו אל האוטובוסים והשתחררנו קצת, פתחנו בשירה בציבור, כמובן בשירי ארץ ישראל כמו שלמה ארצי ושלום חנוך. וראינו את סרטי השואה הרבים שהקרינו לנו בטלוויזיה, היינו כל כך שקועים ב"בריחה מסוביבור" שפשוט סיימנו לראות את הסרט במחיאות כפיים נלהבות של כל האוטובוס. וצחקנו יחד, והיינו הכי מגובשים שאפשר ותמכנו אחד בשני ברגעים הקשים ביותר שהיו לנו בתוך המחנות ונהננו מהטיולים בערים, מהיופי של פולין ונדהמנו מהגודל של היונים. "ראיתם את היונים?" "זה לא יונים זה גונדזילההה". בסופו של המפגש המסכם הגענו למסקנה ביחד עם המדריך שצריך להיות שם כדי להבין. חזרנו לארץ מורעבים, כי האוכל הכשר לא היה לטעמנו כלל, "ואם אני לא אוכלת דגים?" שאלתי את הדיילת באנגלית, "אז אל תאכלי כלום כי זה מה שיש לי לתת לכם." וחזרנו עייפים, יצאתי מהקניון בוורשה כשאני בוכה כמו ילדה קטנה למחנכת שלי שאני רוצה גלידה. וחזרנו חולים, חצי מהמשלחת חזרה עם שפעת/סינוסיטיס/דלקת בגרון. וכמובן שחזרנו מרוצים. תמונות -
