יום כיפור..
אני אוהב את יום כיפור איפשהו. יודעים? לא ברור לי למה. זה לא באמת שאני צם, או שומר מבחינה כזו או אחרת ועדיין.. יש משהו מרגיע ביום הזה. גם מעצבן, אבל מרגיע. מהבחינה ההוויתית שלו, לפחות. נתחיל בעובדה שאני חושב שכל היום של יום כיפור הוא עקום. לא רואה סיבה למה אנשים שכל השנה לא יכלו לבקש ממני סליחה באים דווקא ביום אחד ולא בגלל שהם באמת רוצים שאכפר על מעשיהם, אלא בשביל לנקות את המצפון שלהם. אם אתם מתחבטים בזה כ"כ, למה שלא תגיעו יום לפני, או יום אחרי? שזה יהיה "סתם" יום. מה גם, יש את קלות הדעת שבבקשת סליחה ואנשים מבקשים סליחה על כל שטות או כוס קפה שנשפכה עלייך בטעות מתישהו בפסח שעבר - ממש הורדה לזנות של הקודש בבקשת סליחה (דבר שאני מאוד מעריך אישית). אני חושב שהייתי צריך לנסוע למקום אחר ביומיים האלה. אני אשתגע בבית. זאת אומרת, ברור שאשב על המחשב, אשמע מוזיקה (עם אוזניות), אוכל (אבל לא מול ההורים שלי, כי הם צמים) ואתנהל כרגיל. ועדיין. ממש לא מתחשק לי להיות "כאן". ממי אני מבקש סליחה? למען האמת, אני לא חושב שיש אדם שאני צריך לבקש ממנו סליחה. בין אם לא עשיתי מאומה, או בין אם עשיתי דברים שאני לא מתחרט עליהם - אם מישהו נפגע בתהליך אני נוטה לבקש סליחה בלי שום קשר לאיזה צו עליון המכתיב עליי לעשות זאת, אלא מבחינה מצפונית נטו.