קדימה- הסוף?
במלאות חצי שנה לממשלתו של אהוד אולמרט, כמה נקודות נוקבות. ב28 למרץ 2006, נראה היה כי מדינה ישראל הולכת לקראת משהוא חדש, שלא היה כמותו לפני כן, מנהיגות חברתית-אזרחית שמידת השחיתות הייתה אחת מאלו שלא דבקו בהם, היה נדמה כי הפעם אנשי מקצוע עומדים להנהיג את המדינה קדימה (תרתי משמע). אולמרט סיים את הבחירות במקום שהוא לא רצה וחשב להיות בו לפניהן, הוא מצא את עצמו עם 29 מנדטים בלבד, אבל גרוע מכל הוא מצא את עצמו כבול לידיהן של מפלגת העבודה והמפלגות הדתיות. קדימה מצאה את עצמה נטולת כח כמעט כאשר נתחה של מפלגת קדימה בכנסת היה השני הנמוך ביותר מאז קום המדינה, מס' מנדטים נמוך יותר למפלגת שלטון היה רק לאהוד ברק עם מפלגתו ישראל אחת (26).אני במקום אולמרט, הייתי מחזיר את המפתחות לקצב ופורש מהממשלה, כנראה שלא קיימת לאג'נדה שלו וכישוריו מספיק קונצנזוס בעם, וזו בדיוק הסיבה שהוא מתקשה לנהל עכשיו את ממשלתו ואת המדינה כולה, אולמרט מנסה למתוח את החבל ולתת לעצמו סמכויות רחבות היקף כשלמעשה ספק אם יש לו תמיכה בעם להיות ראש ממשלה. לדעת רבים, אולמרט עשה כמעט את כל השגיאות האפשריות בהרכבת הקואליציה הנוכחית. הטעות הגדולה מכולן היא הפרת האמונים בין קדימה לאוריאל רייכמן, הויתור על תיק החינוך הראה על מנהיגות חלשה, שאינה מסוגלת להתמודד עם הקואליציה שבנתה ואת זאת גילינו היטב בהצבעה על התקציב. יש כאלו שיגידו שרק לאחר מעשה ניתן להסיק זאת, אבל הפקדת תיק הביטחון בידי עמיר פרץ,היא מגוחכת לכשעצמה, עדיפים הנזקים שהיה עושה פרץ באוצר מאשר בביטחון. אפשר לומר שלא כ"כ באשמתה של קדימה, אבל הרכבת ממשלה מעין זו שהרכיב אולמרט היא חסרת כל הגיון. יהיו כאלו שיגידו שמלחמת לבנון השנייה הייתה הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות לאולמרט, אני טוען את ההיפך בדיוק. לדעתי הייתה לאולמרט הזדמנות פז, להראות את כושר המנהיגות שלו בתקופה כ"כ קריטית בה העם מאוחד והסולידאריות החברתית ואפילו הפוליטית חזקה כמו שלא הייתה הרבה זמן. בזמנו, כששרון עלה לשלטון לקדנציה הראשונה, המצב היה גרוע, אנשים פחדו לצאת מהבית והעם זעק לביטחוניסט. אמנם שרון התעכב בטיפול בטרור, אבל כשהוא החליט על מבצע חומת מגן, נראה היה כי הדברים מתחילים לזוז, היו יותר מעשים ופחות דיבורים. במלחמת לבנון השנייה, שהייתה, אגב אחרית חטיפתו של גלעד שליט, כשמורל העם היה שפוף, היו יותר מידי הבטחות, דיבורים על מזרח תיכון חדש, דיבורים על כך ששחרור אסירים לא עומד על סדר היום, והעם ציפה, ובצדק , למבצע עוצמתי, בעיקר לאחר הקונצנזוס הבינ"ל הנרחב בעולם. לא, העם לא ציפה, וזה ע"פ סקרים, להתכתשות מהאויר, העם ציפה לתקיפה קרקעית, אוגדות שלמות ולא גדודים בודדים שינסו לכבוש את בינת ג'בל. נכון היו כשלים מבצעיים, ולגיטימי לחלוטין יהיה לומר שהממשלה לא אשמה בכל תוצאותיה של המלחמה, אבל ברובן המכריע היא אשמה. בעובדה שהזניחו את דעותיו של מופז להזכירכם, רמטכ"ל ושר ביטחון בשמונה השנים האחרונות, בעובדה שפרץ מתיימר להיות טקטיקן צבאי, ובעיקר בעובדה שלא מתייעצים עם כל הדרג הצבאי של צה"ל אלא רק עם חלוץ. גם בתחום החוץ נחלה לבני כישלונות צורמים. כיצד ייתכן שלא ניהלנו מגעים דיפלומטיים עם צרפת לגבי הסכם הפסקת האש, כשהיא אחת היוזמת החשבות שלו, אם לא העיקרית? ואחרי כל המחדלים הללו, אדון אולמרט מתנגד לועדת חקירה ממלכתית, הייתכן? אפשר עוד להמשיך ולעסוק במחדליה של מלחמת לבנון, אבל את זאת נשאיר ללינדנשטרואס אני חושב שהוא יעשה את עבודתו נאמנה יותר ממני. לסיום עולה סוגיית הגרעין האידיאולוגי של קדימה. קדימה,להזכירכם, עוד לא קיימת שנה (הוקמה ב21 בנובמבר 2005), וכבר הספיקה להחליף את האג'נדה הפוליטית שלה מס' פעמים. החל ממורשת שרון שלא כללה בתוכה כלל נסיגה משטחי מולדת נוספים, אל ההתכנסות של אולמרט, דרך הנסיגה מרמת הגולן של דיכטר, ועכשיו רוצים לחזור לשולחן המו"מ עם אבו מאזן. כמפלגה בהתגבשות אי אפשר לשוב על משהו יותר גרוע בשביל קדימה, אני חושב שהיא עוד עלולה להידבק בתסמונת שינוי ולהימחק מהמפה הפוליטית, מפלגה בדרך שכזו לא תצליח לגבש גרעין אידיאולוגי . יש אנשים ראויים בקדימה, מופז בין היתר הוא אחד מהם, אני מקווה שאנשים בקדימה ישכילו להעלות את אותם אנשים לשלטון, אחרת, עתידה של המפלגה הצעירה הזאת עשוי להיות בכי רע.
