אז ככה.. אתמול במבוא חמה
הגעתי לעמדה ב- 13.00. עומר ואורן כבר סיימו להרכיב וחיכו שתעלה הרוח. אורן החליט להמריא כאשר עוצמת הרוח הגיע ל- 16 קמ"ש (הוא לא השתכנע שזה לא מספיק לרכס), וירד מייד לנחיתה למטה. עומר חיכה לרוח קצת יותר חזקה, והצליח להחזיק כרבע שעה על הרכס, אבל אז יצא (כנראה לחפש תרמיקה) וירד גם הוא למטה. בינתיים הגיעו מצנח אחד ויותם שהתחיל להרכיב. בעזרתו של יותם (אגב, תודה יותם) המראתי ב- 14.30. עילוי הרכס החזיק אבל היה צורך בריכוז מצידי עמ"נ לא לרדת מתחת לעמדה. לאט אבל בטוח עליתי מעל לעמדה והתייצבתי על כ- 30-50 מטר מעל לעמדה. בינתיים המריא גם יותם (כמה מרגש זה לראות עוד גלשן באוויר), והיה נחמד להסתכל עליו מלמעלה, עד שהוא הוכיח לי כמה שהניסיון חשוב, ועלה מעלי...
יותם המשיך צפונה עד מעל לקיבוץ, ואני העדפתי להישאר באזור המוכר לי מעל לעמדה. בשלב זה העילוי העלה עד לגובה מקסימאלי של 90-100 מטר, והתחלתי לחשוב על נחיתה למטה כי לא הרגשתי שזה מספיק עמ"נ לנחות בעליון. תוך כדי הטיסה הצלחתי להבחין בתרמיקות שעברו אותי, ובאיזה שהו שלב ניסיתי להתברג לאחת.... זה התחיל הכנף ימין שעלתה לי, ואני תיקנתי והמשכתי ישר מערבה תוך כדי שאני מתחיל לטפס. כשעברתי את השיא, הפלתי כנף ימין והתחלתי להסתובב. איזו הצפה של רגשות קיבלתי כאשר שמעתי את הווריו מגיב בפעם הראשונה לסיבוב בתרמיקה. רוצה לעצור ולספוג את הרגע, אבל אי אפשר לאבד ריכוז. קצב הטיפוס משתנה ולא אחיד (עד כדי 0) ואני מנסה בכל כוחותיי להרגיש ולדמיין את אלינור (כך קראתי לתרמיקה- אל תשאלו אותי... פשוט התחלתי לדבר אליה
). לא ממש הצלחתי להתמרכז (יש לי עוד הרבה מה ללמוד) אבל לפחות לא יצאתי ממנה. היא לא הייתה ממש רחבה כמו מה שחוויתי בתבור, אלא כמו אחרי דיאטה.. דוגמנית למידות גדולות כזאת... נסחפתי בריקוד עם אלינור למנגינת הווריו בקצב +6 (!!!) עד מעל לכביש ו- 350 מטר מעל לעמדה. נטשתי אותה וחזרתי לעמדה בחזרה לגובה 100. אחרי חצי שעה של טיסה התחלתי להתעייף (לא בכושר), והתחלתי לחשוב על נחיתה. שוב התכוננתי לנחיתת גלגלים בשדה התחתון, אבל אמרתי לעצמי שאם אני מצליח לתפוס עוד אחת, אני יוצא איתה לנחיתה למעלה. בסוף הגיע המיוחלת. לא חזקה במיוחד, אבל אנורקסית בטירוף! זו הייתה ממש מלחמה להישאר בתוכה. לזאת קראתי סתם "מניאקית"
. תוך כדי מלחמה נסחפתי איתה עד לשדה הנחיתה, ונטשתי אותה ב 270 מטר לאיבוד גובה מעל לשדה. נגיעה עדינה בקרקע עם הגלשן עדיין בציפה, והורדת אף העדינות עד ש"הכחול הגדול" נח לו בבטחה על כתפיי סה"כ 45 דקות טיסה. איזה סיום מוצלח לטיסת בכורה (בחורה) מוצלחת. יותם נחת אחרי כמה דקות ליידי, וכך קיפלנו לנו בצוותא שמחים ומאושרים. ותודה לאורן שהספיק לעלות בטרמפים ולהביא לי את סוזי מעמדת ההמראה, פשוט פינוק!!
הגעתי לעמדה ב- 13.00. עומר ואורן כבר סיימו להרכיב וחיכו שתעלה הרוח. אורן החליט להמריא כאשר עוצמת הרוח הגיע ל- 16 קמ"ש (הוא לא השתכנע שזה לא מספיק לרכס), וירד מייד לנחיתה למטה. עומר חיכה לרוח קצת יותר חזקה, והצליח להחזיק כרבע שעה על הרכס, אבל אז יצא (כנראה לחפש תרמיקה) וירד גם הוא למטה. בינתיים הגיעו מצנח אחד ויותם שהתחיל להרכיב. בעזרתו של יותם (אגב, תודה יותם) המראתי ב- 14.30. עילוי הרכס החזיק אבל היה צורך בריכוז מצידי עמ"נ לא לרדת מתחת לעמדה. לאט אבל בטוח עליתי מעל לעמדה והתייצבתי על כ- 30-50 מטר מעל לעמדה. בינתיים המריא גם יותם (כמה מרגש זה לראות עוד גלשן באוויר), והיה נחמד להסתכל עליו מלמעלה, עד שהוא הוכיח לי כמה שהניסיון חשוב, ועלה מעלי...
