What if God was One
New member
אז ככה- הדעה שלי
אני יחסית צעירה אבל בכל"ז נראה לי שהרבה אנשים לא מבינים כאן כמה דברים. ראשית בשל גילי הצעיר עוד לא החלטתי אם אני רוצה להביא ילדים או לא אבל הנטייה העיקרית שלי היא לא להביא. ולא כי אני לא חושבת שהחוויה הכי עצומה שיכולה להיות לאישה זה להרגיש איך יצור, בנאדם קטן גדל בתוכה ובכל"ז אני לא רוצה ילדים. כי אחרי הכל ילדים זה הרבה עבודה, זה הרבה טרדה. כי לכל הורה יש את השאיפה שהילד שלו יגדל ויהיה ילד טוב ומאושר. אבל בואו נודה שברוב המקרים זה לא מה שקורה. ילד קטן אוהב לשחק ולקבל הרבה מתנות והוא לא יודע להחליט ושוב בואו נודה הוא קרצייה! ואז הוא גדל ומתחילות כל הבעיות, הוא רב עם חברים הוא רב עם ההורים הוא שונא את העולם הוא שונא את עצמו הוא רוצה להתאבד- ואני בגילי לא מכירה אף אחד שלא נכנס לדיכאון בייחוד בגיל ההתבגרות ולא פעם ולא פעמיים חשב ברצינות לשים סוף לחייו,כל אחד עובר את השלב הזה חלק באמת עוברים אותו וחלק מגיעים להחלטה השגוייה בעייני והיא תהאבד בסופו של דבר כי הרי כל כך הרבה בעיות מקיפות אותנו ואת העולם בייחוד בימים האלה שפחדים לסוע באוטובוס וגם באוטו בגלל תאונות כשמפחדים ללכת ברחוב לבד כשמפחדים שמחר לא נהיה פה יותר. זה מלא דאגה לילד אחד(שלא נדבר על שניים או יותר..) דאגה וטרחה וכסף וגם בדרך זה תמיד מכשול, זה תמיד מפריע, לקרירה- כי צריך לחזור לילדים ואי אפשר לעבוד תמיד, אם סתם בא לך לעשות משו ספונטני ואתה לא יכול כי יש עוד אנשים שצריך להתחשב בהם. ואני לא אומרת שאני לא מתחשבת אני פשוט אומרת שאיזה מן חיים אלה חיים שאתה חי בשבילך אבל גם בשביל מישו אחר ושאתה לא צריך להתחשב רק בעצמך אלא בעוד מישו, ואולי זה להיות אגואיסטית אבל זה נראה לי יותר אגואיסטי להביא ילד לעולם הזה שלנו, עולם שבו כל מה שהילד הזה יכיר וידע יהיה סבל. מכל בחינה אפשרית לחיות פה זה סבל. אני יודעת שאני בגילי המאוד לא מבוגר ידעתי כבר הרבה סבל. הרבה יותר ממה שבאנדם בגילי אמור להכיר. אז למה לי להביא ילד לעולם? כי אני רוצה שהוא יהיה מאושר אבל הרי הוא לא באמת יהיה מאושר. הוא יסבול. וכמה שנאי לא ינסה לגונן עליו ולשמור עליו תמיד יהיה קיים הסבל הזה שלו אפילו בדברים קטנים כמו זה שהוא רוצה סוכרייה ואני אל מסכימה לקנות לו. אני מאכזבת אותו ובזה אני פוגעת בו. ילד עולה כסף והרבה וילד זאת טרחה ומעמסה כמובן שיש גם את הכייף אבל יותר מכל זה באמת נראה לי מיותר ממש. אולי אני עוד יספיק לשנות את דעתי אבל לא נראה. ושוב אני לא חושבת שאני אגואיסטית אני חושבת שאני עושה לילד שאני לא הולכת להביא טובה ענקית ואם אני יביא אחד זה יהיה אגואיסטי כי זה יהיה רק כדי שאני יוכל להיות מאושרת, כי הרי הוא הטח לא יהיה...
אני יחסית צעירה אבל בכל"ז נראה לי שהרבה אנשים לא מבינים כאן כמה דברים. ראשית בשל גילי הצעיר עוד לא החלטתי אם אני רוצה להביא ילדים או לא אבל הנטייה העיקרית שלי היא לא להביא. ולא כי אני לא חושבת שהחוויה הכי עצומה שיכולה להיות לאישה זה להרגיש איך יצור, בנאדם קטן גדל בתוכה ובכל"ז אני לא רוצה ילדים. כי אחרי הכל ילדים זה הרבה עבודה, זה הרבה טרדה. כי לכל הורה יש את השאיפה שהילד שלו יגדל ויהיה ילד טוב ומאושר. אבל בואו נודה שברוב המקרים זה לא מה שקורה. ילד קטן אוהב לשחק ולקבל הרבה מתנות והוא לא יודע להחליט ושוב בואו נודה הוא קרצייה! ואז הוא גדל ומתחילות כל הבעיות, הוא רב עם חברים הוא רב עם ההורים הוא שונא את העולם הוא שונא את עצמו הוא רוצה להתאבד- ואני בגילי לא מכירה אף אחד שלא נכנס לדיכאון בייחוד בגיל ההתבגרות ולא פעם ולא פעמיים חשב ברצינות לשים סוף לחייו,כל אחד עובר את השלב הזה חלק באמת עוברים אותו וחלק מגיעים להחלטה השגוייה בעייני והיא תהאבד בסופו של דבר כי הרי כל כך הרבה בעיות מקיפות אותנו ואת העולם בייחוד בימים האלה שפחדים לסוע באוטובוס וגם באוטו בגלל תאונות כשמפחדים ללכת ברחוב לבד כשמפחדים שמחר לא נהיה פה יותר. זה מלא דאגה לילד אחד(שלא נדבר על שניים או יותר..) דאגה וטרחה וכסף וגם בדרך זה תמיד מכשול, זה תמיד מפריע, לקרירה- כי צריך לחזור לילדים ואי אפשר לעבוד תמיד, אם סתם בא לך לעשות משו ספונטני ואתה לא יכול כי יש עוד אנשים שצריך להתחשב בהם. ואני לא אומרת שאני לא מתחשבת אני פשוט אומרת שאיזה מן חיים אלה חיים שאתה חי בשבילך אבל גם בשביל מישו אחר ושאתה לא צריך להתחשב רק בעצמך אלא בעוד מישו, ואולי זה להיות אגואיסטית אבל זה נראה לי יותר אגואיסטי להביא ילד לעולם הזה שלנו, עולם שבו כל מה שהילד הזה יכיר וידע יהיה סבל. מכל בחינה אפשרית לחיות פה זה סבל. אני יודעת שאני בגילי המאוד לא מבוגר ידעתי כבר הרבה סבל. הרבה יותר ממה שבאנדם בגילי אמור להכיר. אז למה לי להביא ילד לעולם? כי אני רוצה שהוא יהיה מאושר אבל הרי הוא לא באמת יהיה מאושר. הוא יסבול. וכמה שנאי לא ינסה לגונן עליו ולשמור עליו תמיד יהיה קיים הסבל הזה שלו אפילו בדברים קטנים כמו זה שהוא רוצה סוכרייה ואני אל מסכימה לקנות לו. אני מאכזבת אותו ובזה אני פוגעת בו. ילד עולה כסף והרבה וילד זאת טרחה ומעמסה כמובן שיש גם את הכייף אבל יותר מכל זה באמת נראה לי מיותר ממש. אולי אני עוד יספיק לשנות את דעתי אבל לא נראה. ושוב אני לא חושבת שאני אגואיסטית אני חושבת שאני עושה לילד שאני לא הולכת להביא טובה ענקית ואם אני יביא אחד זה יהיה אגואיסטי כי זה יהיה רק כדי שאני יוכל להיות מאושרת, כי הרי הוא הטח לא יהיה...
