אז ככה:
אז בדומה לאחרים, גם אני בן 24 וקצת, גר, ועובד בת"א, אבל דבר אחד חריג: אני לא יוצר קשרים (מיניים\רומנטיים) עם בחורות. למען האמת, מעולם לא הייתה מישהי שהגדרתי אותה כ"בת זוג" שלי. מה שבעייתי עוד יותר, הוא שמעולם לא נגעתי באישה בצורה מינית. אפילו לא נשיקה. [רק כדי להבהיר: אני נמשך לנשים 100%, נהנה לראות נשים סקסיות והכול. פשוט עוד לא קרה שאהיה עם מישהי במערכת יחסים (ולו סטוץ) שבה מגע כזה מתרחש. (בגלל שגרנו בקיבוץ דתי למדתי במערכת החינוך הדתית ועד לפני שנתיים גם הקפדתי על הימנעות מנגיעה בנשים כלל, אם כי היום אני לא ממש שומר מצוות)] קשרי ידידות אין לי בעיה ליצור. אני נחשב לאדם חברותי למדי,ויוצר קשרים מאוד מהר ובקלות. הבעיה היא שזה תמיד נשאר ברמת הידידות\צחוקים (למרות שאחרים בסיטואציות האלו כן מתקדמים). הבעיה מודגשת בעיקר בגלל הפער בין ההצלחה המקצועית שלי לבין האי הצלחה המשוועת בתחום האישי. חברים שלי (מספיק קרובים כדי להעביר עלי ביקורת כנה) טוענים שאני משדר הצלחה וביטחון עצמי, ואני גם מסוגל להכיר בערך עצמי מבחינה מקצועית, אבל בתחום האישי\רומנטי, הביטחון העצמי כמעט ולא קיים. לגבי מראה: בינוני (גם ע"פ התרשמות אחרים). נמוך (בגובה הממוצע של נשים בישראל), אבל רזה (לא מגיע ל60 קילו), פנים בסדר+, עיניים לא רעות (ע"ס התרשמות הבוסית...), שיער סביר (עם התספורת המתאימה). לאחרונה, יחד עם עוד כמה תובנות שהפנמתי, התחלתי לעבוד בחדר כושר- והתוצאות מתחילות להיראות. הנקודה היא שאני רואה אנשים שנראים לא יותר טוב ממני, ואף על פי כן מצליחים לקיים מערכות יחסים, כך שאני מניח שהבעיה קצת יותר עמוקה מהמראה. בד"כ אני נחשב לבחור charming- איש שיחה מעניין, מצחיק למדי, שנון. הבעיה היא שתמיד אני איך שהוא גולש לעמדת ה"בחור המצחיק\נחמד", שבה יש המון כיף אבל לא ממש משהו מעבר לזה. הנקודה היא שהדבר חוזר על עצמו שוב ושוב בסיטואציות חברתיות שונות (כולל עם אנשים שלא יודעים כלום עלי מראש), כך שכנראה הבעיה היא בדפוסי ההתנהגות שלי. לחובתי אני צריך לציין שאני אדם די קר- עוד מהתיכון זה היה ככה. מצד אחד זה טוב (חברים שלי טוענים שבחיים לא ראו אותי כועס באמת), מצד שני זה מביא לכך שאני קצת נרתע מרגשות (פרט להנאה והומור)- גם בתחום הלא-מיני למשל, אני די סולד ממשפחתיות. רוב התחושות שלי כלפי נשים שאני רואה נעות בין משיכה מינית לבין עניין ותחושה של כיפיות- מעולם לא אמרתי למישהי משפט כמו "אני אוהב אותך". כמו כל דבר בפסיכיאטריה, גם כאן "הכל בגלל אמא"-שילוב של ילדות קצת חריגה עם אובדן גרם לרתיעה מפיתוח קשר רגשי והתנתקות (על גבול הבריחה) ממערכות רגשיות קודמות.(אני מניח שעל חלק מהדברים כאן אני אצטרך לעבוד עם מישהו מקצועי, אבל כרגע אין לי את האפשרות הטכנית לבצע את זה) פרט לבחורה אחת ש"נגעה" בי (רק חבל שהיא 10000 קילומטר מכאן...), בשנים האחרונות לא ממש חשתי רגש (שוב, מעבר למשיכה לגוף) כלפי מישהי. מצד שני, הרי היעדר רגש לא מונע מסצינת היזיזות לפרוח בעיר הזו . על זה מצטרפת העובדה שאני אדם די מנומס (עד כמה שאדם יכול להעיד על עצמו), מכבד בני אדם (גם אם הן נשים שאני מעוניין לצאת איתן), כך שבד"כ אני לא משדר את הטיפוס ה"מניאק". מאוד פוליטקלי קורקט, מחושב וועצור למדי במה שאני אומר (ידידה שלי צוחקת שאף פעם אי אפשר לדעת מה אני באמת חושב). לא נוטה להביע רגשות בפומבי, ולאור הרקע הדתי שלי גם שפת הגוף שלי די עצורה (כנראה- לא נוגע בבן השיחה, לא יוזם לעולם kiss hello וכאלו). כל אלו מביאים לכך שהאינטרקציה במהלך השיחה (הן התוכן והן המסרים הלא מילוליים) מאוד "קורקטיים", ולכן יכולים להביא לשיחות מרתקות אך לא לשום דבר מעבר לזה. אמנם רשימת החסרונות שלי ארוכה מאוד, אבל כמו שאמרתי קודם- נראה שאחרים מצליחים בתחום הזה למרות חסרונות דומים או קשים יותר- מגיעים ולו לדייט. אפילו לשלב הזה אני לא מגיע. אז מה אני מפספס? ואיך אני יכול לשנות את זה?
אז בדומה לאחרים, גם אני בן 24 וקצת, גר, ועובד בת"א, אבל דבר אחד חריג: אני לא יוצר קשרים (מיניים\רומנטיים) עם בחורות. למען האמת, מעולם לא הייתה מישהי שהגדרתי אותה כ"בת זוג" שלי. מה שבעייתי עוד יותר, הוא שמעולם לא נגעתי באישה בצורה מינית. אפילו לא נשיקה. [רק כדי להבהיר: אני נמשך לנשים 100%, נהנה לראות נשים סקסיות והכול. פשוט עוד לא קרה שאהיה עם מישהי במערכת יחסים (ולו סטוץ) שבה מגע כזה מתרחש. (בגלל שגרנו בקיבוץ דתי למדתי במערכת החינוך הדתית ועד לפני שנתיים גם הקפדתי על הימנעות מנגיעה בנשים כלל, אם כי היום אני לא ממש שומר מצוות)] קשרי ידידות אין לי בעיה ליצור. אני נחשב לאדם חברותי למדי,ויוצר קשרים מאוד מהר ובקלות. הבעיה היא שזה תמיד נשאר ברמת הידידות\צחוקים (למרות שאחרים בסיטואציות האלו כן מתקדמים). הבעיה מודגשת בעיקר בגלל הפער בין ההצלחה המקצועית שלי לבין האי הצלחה המשוועת בתחום האישי. חברים שלי (מספיק קרובים כדי להעביר עלי ביקורת כנה) טוענים שאני משדר הצלחה וביטחון עצמי, ואני גם מסוגל להכיר בערך עצמי מבחינה מקצועית, אבל בתחום האישי\רומנטי, הביטחון העצמי כמעט ולא קיים. לגבי מראה: בינוני (גם ע"פ התרשמות אחרים). נמוך (בגובה הממוצע של נשים בישראל), אבל רזה (לא מגיע ל60 קילו), פנים בסדר+, עיניים לא רעות (ע"ס התרשמות הבוסית...), שיער סביר (עם התספורת המתאימה). לאחרונה, יחד עם עוד כמה תובנות שהפנמתי, התחלתי לעבוד בחדר כושר- והתוצאות מתחילות להיראות. הנקודה היא שאני רואה אנשים שנראים לא יותר טוב ממני, ואף על פי כן מצליחים לקיים מערכות יחסים, כך שאני מניח שהבעיה קצת יותר עמוקה מהמראה. בד"כ אני נחשב לבחור charming- איש שיחה מעניין, מצחיק למדי, שנון. הבעיה היא שתמיד אני איך שהוא גולש לעמדת ה"בחור המצחיק\נחמד", שבה יש המון כיף אבל לא ממש משהו מעבר לזה. הנקודה היא שהדבר חוזר על עצמו שוב ושוב בסיטואציות חברתיות שונות (כולל עם אנשים שלא יודעים כלום עלי מראש), כך שכנראה הבעיה היא בדפוסי ההתנהגות שלי. לחובתי אני צריך לציין שאני אדם די קר- עוד מהתיכון זה היה ככה. מצד אחד זה טוב (חברים שלי טוענים שבחיים לא ראו אותי כועס באמת), מצד שני זה מביא לכך שאני קצת נרתע מרגשות (פרט להנאה והומור)- גם בתחום הלא-מיני למשל, אני די סולד ממשפחתיות. רוב התחושות שלי כלפי נשים שאני רואה נעות בין משיכה מינית לבין עניין ותחושה של כיפיות- מעולם לא אמרתי למישהי משפט כמו "אני אוהב אותך". כמו כל דבר בפסיכיאטריה, גם כאן "הכל בגלל אמא"-שילוב של ילדות קצת חריגה עם אובדן גרם לרתיעה מפיתוח קשר רגשי והתנתקות (על גבול הבריחה) ממערכות רגשיות קודמות.(אני מניח שעל חלק מהדברים כאן אני אצטרך לעבוד עם מישהו מקצועי, אבל כרגע אין לי את האפשרות הטכנית לבצע את זה) פרט לבחורה אחת ש"נגעה" בי (רק חבל שהיא 10000 קילומטר מכאן...), בשנים האחרונות לא ממש חשתי רגש (שוב, מעבר למשיכה לגוף) כלפי מישהי. מצד שני, הרי היעדר רגש לא מונע מסצינת היזיזות לפרוח בעיר הזו . על זה מצטרפת העובדה שאני אדם די מנומס (עד כמה שאדם יכול להעיד על עצמו), מכבד בני אדם (גם אם הן נשים שאני מעוניין לצאת איתן), כך שבד"כ אני לא משדר את הטיפוס ה"מניאק". מאוד פוליטקלי קורקט, מחושב וועצור למדי במה שאני אומר (ידידה שלי צוחקת שאף פעם אי אפשר לדעת מה אני באמת חושב). לא נוטה להביע רגשות בפומבי, ולאור הרקע הדתי שלי גם שפת הגוף שלי די עצורה (כנראה- לא נוגע בבן השיחה, לא יוזם לעולם kiss hello וכאלו). כל אלו מביאים לכך שהאינטרקציה במהלך השיחה (הן התוכן והן המסרים הלא מילוליים) מאוד "קורקטיים", ולכן יכולים להביא לשיחות מרתקות אך לא לשום דבר מעבר לזה. אמנם רשימת החסרונות שלי ארוכה מאוד, אבל כמו שאמרתי קודם- נראה שאחרים מצליחים בתחום הזה למרות חסרונות דומים או קשים יותר- מגיעים ולו לדייט. אפילו לשלב הזה אני לא מגיע. אז מה אני מפספס? ואיך אני יכול לשנות את זה?
