מצב רגיש מאוד ובכל זאת
נראה לי שלא היה לך ברור אם העובד ממש לא רצה שתבוא, או ששכח ובעצם היה שמח אילו באת, או שהיו לו איזשהם שיקולים אחרים. לכאורה צריך ללכת אליו ולהגיד לו: כאשר נמנעת מלשלוח לי הזמנה, התעורר בי עלבון, כי הצורך שלי בהכללה חברתית לא נענה. לכן אני מבקש שתזמין אותי. ולחברים שהציעו לבוא היית צריך להגיד התעוררה בי מבוכה, כי הצורך שלי בבהירות ביחסי החברה לא נענה. לכן אני מבקש לדעת למה לא קיבלתי את ההזמנה. אבל כמובן זה בלתי אפשרי, כי זה שימוש גס מדי במודל. אז אולי, אולי, מה שצריך לעשות, זה לבקש מאיש ביניים שינסה להשיג את המידע הזה בדרך עדינה. מישהו שהמתחתן יוכל להגיד לו -- כן אני רוצה להזמין אותו, או לא -- אני רוצה שהוא לא יבוא. ואם הדבר אפשרי, אז הדבר הבא שיהיה לך הוא א. ידיעה ברורה אם אתה מוזמן או בלתי רצוי. אם תוזמן אז הכול בסדר, ואם לא, אז אמנם תישאר עם העלבון, אבל לפחות תשתחרר מאותה מבוכה שגרמה לך לפנות לפורום ולשאול: הייתי צריך ללכת או לא הייתי צריך ללכת. ואז, אם יתברר לך שבאמת אינך רצוי, תוכל בלב שלם להגיד להם: הרגשתי שמחה ונחמה, כי שניכם ביטאתם משהו שענה על הצורך שלי בהכללה חברתית. אבל איני הולך, כי הרי עכשיו ברור שאיני רצוי שם, ואיני נוהג ללכת למקומות שבהם אני יודע שאיני רצוי! אתה עשית קצת בדומה לזה, אבל בצורה קצת מבולגנת, כך שוויתרת בכלל על האפשרות שמקור אי ההזמנה היה באי הבנה. ואולי צדקת, אבל אולי גם לא. אם צדקת, עשית נכון. ואם לא -- אכלת אותה, וחבל, (מילה מעצבנת "וחבל", סליחה), אבל לא אכלת את הרבע עוף!
