אז... כנראה שנפרדים.

אז... כנראה שנפרדים.

אני יודעת שזה לא הפורום הנכון, אבל פעם קודמת שכתבתי פה הרגשתי שאני ממש לא לבד... אז מתנצלת מראש על ההפרעה, כי זוגיות כנראה שזה לא.

היום בבוקר , הוא בא לחבק אותי מאחור.. והרים אותי בלי לשים לב שהוא לוחץ לי ממש חזק על היד וכאב לי כאבי תופת. אני אדגיש את זה כי באמת, ברור לי שהוא לא התכוון בכלל..
מפה לשם, הכאבים היו עצומים. הרגשתי שהיד שלי מתפוצצת מבפנים. לא הפסקתי לבכות.
הוא (כצפוי) בטוח שאני עושה את עצמי. ״את תינוקת.. תתבגרי. לא חווית כאב מעולם כנראה״.
היינו אמורים ללכת לקניות, לא הפסקתי לבכות וביקשתי ממנו שיקח אותי הביתה (ישנתי אצלו)
הוא בתגובה: ״ את יודעת מה. אין לי כוח למשחקים שלך. רוצה הביתה, תהרסי לעצמך, אקח אותך הביתה.״ שתקתי.

הגעתי הביתה. הוא המשיך לעבודה.
אני לא מצליחה להזיז את היד בלי כאבים מטורפים. מתקשרת למוקד של הכללית, ישר מקבלת הפנייה למיון.
מגיעה לבית חולים. שלוש שעות אחרי זה, הוא שולח לי הודעה ״איך היד?״
שלחתי לו בתגובה תצלום של התיק הרפואי...
הוא בתגובה: ״זהו. זה נגמר. את לא תהרסי לי את החיים עם הדרמות שלך.״
כמעט התפרצתי בבכי.

במקום שגם כשאני כבר בבית חולים, לצאת מהעבודה ולבוא אליי..
אתם יודעים מה, עזבו את זה.
קח את עצמך ותתקשר דבר ראשון.
כלום. אני בבית חולים וצריכה לשמוע ממנו ״זהו, זה נגמר״


ואני הילדה הקטנה...


(סיימתי חמש שעות בבית חולים עם תחבושת ומרשמים נגד כאבים. יופי.)

אוף.
איך תמיד אני לא בסדר
 
בטח שזה המקום לכך, יקירה


לפני הכל- תרגישי טוב, מקווה שהכל בסדר עם היד. בין אם הוא התכוון או לא התכוון לפגוע- הוא מתנהג כמו ילד קטן ואת יודעת מה- הוא עושה לך טובה עם הפרידה הזו כי במקום לחבק ולתמוך ולהיות שם בשבילך- הוא מתנהג בצורה ילדותית ולא נמצא שם עבורך.
&nbsp
מה שנקרא - עם בן זוג כזה מי צריך אויבים?

&nbsp
תרגישי טוב יקירה ולמרות הכאב והקושי, תתמקדי בהתנהגות שלו ותזכרי שמגיע לך יותר
.
 

Sugar Magnolia

New member
את יודעת מה קרה כאן?

בקיצור-
את ניסית להעמיד אותו במבחן זוגיות מטופש, הוא הריח את הבולשיט מקילומטר ורץ רחוק.
&nbsp
פחות בקיצור-
הבחור ניסה לעשות משהו נחמד, הכאיב לך בטעות ואת בחרת להעניש אותו (בכי, היסטריה, "קח אותי הביתה", תגובות פסיביות-אגרסיביות). פלא שהוא כועס ורוצה לגמור את הסיפור?
גם כשכואב (לא שבר, לא נקע, כאבים) לא צריך להכנס להיסטריה ובכי ולהכניס את עצמך למקום מתקרבן, לגרום לו להרגיש כאילו עשה משהו לא בסדר. זה סגנון התנהגות שמעטים יכולים לסבול. זה אנטיגוניזם במיטבו.
כשאת מכניסה את עצמך למשבצת של "הקורבן" את בעצם מכריחה אותו להכנס לתפקיד בו את רוצה אותו- זה שתמיד תומך בך, מעודד, מכיל אותך, מקרקר סביבך, נותן תשומת לב. זה באמת מה שבן זוג צריך להיות, אבל מרצונו החופשי ולא מתוך מניפולציה רגשית כזו או אחרת.
כשהפיון שלך לא מתנהג בהתאם את מטילה עליו סנקציות (במקום לדבר את שולחת את התיק הרפואי) וזה רק מעורר יותר כעסים.
מהצד שלו הוא חושב- "לא רק שהיא עושה פיל מזבוב, היא גם מאשימה אותי שהכאבתי ועוד מתנהגת פגועה כשאני מנסה לשאול לשלומה". למה הוא צריך לסבול התנהגות כזו?"
בקיצור, תעבדי על הביטחון העצמי שלך ותפסיקי לחפש אישורים לאהב ולקשר דרך "מבחנים" כאלה ואחרים. זה זילזול באינטיליגנציה של הבן זוג שלך.
 
אסכים שלא להסכים איתך

קראתי . חשבתי. ולגמרי לא מסכימה איתך
מי כמוני יודעת מה זה מבחנים מטופשים, אולי לך ואולי לו זה נראה ככה,
אצלי זה לא היה מבחן
אם לא היה לי כאב היסטרי בחיים לא הייתי הולכת לבית חולים לבלות שם יום שלם, ועוד על חשבון פגישה ממש חשובה שהייתה לי.
באמת כאב לי רצח. לא יכולתי שלא לבכות כשפתאום היד שלי לא מתפקדת ואני לא יכולה לעשות כלום ומתה מכאבים

תודה לך על התגובה, אבל ממש לא מסכימה. ואם הוא בחר לנכון לראות את זה כמבחן, לא להתקשר, לא לבוא
וכן לחשוב כמוך ו״להתרחק ולהיפרד ממני בזמן שאני בבית חולים״
אז באמת שילך לחפש אחת אחרת..


יום טוב.
 

A לוןA

New member
לי זה מרגיש כמו

נגמר-לי-אבל-אין-לי-תירוץ-מספיק-טוב, אז הנה- יש "תירוץ".
&nbsp
כן באשמתו או לא באשמתו, כן דרמה או לא דרמה- כשהבת זוג שלך בבית חולים אתה בא להיות איתה. התחשבנויות, סדרות חינוך וכל היתר- אח"כ.
 
זאת בדיוק הנקודה..

לא עשיתי שום דבר בכוונה לעשות דרמה גם אם זה נראה ככה, הבנאדם באמת הכאיב לי בטירוף ועובדה שהרופאים בבית החולים בעצמם אמרו שזאת מכה לא לעניין בכלל.
הוא ירד עליי שאני בכיינית במקום לנסות לעזור לי להקל על הכאב, לא ברור לי איך אני אשמה בכל זה ובטח שלא נראה סביר חוסר האכפתיות שלא הגיע לבית חולים גם כשכבר ידע
ומיותר לציין, שעד רגע זה לא שמעתי ממנו פעם אחת מאז אותם האסמסים שזה נגמר. להפך, ניסה ליצור קשר עם אחי. ממש חושב שאנחנו בני 10.

נגמר וטוב שכך. שמישהי אחרת תקבל אותו.
 

A לוןA

New member
לא ירדת לסוף דעתי

כן דרמה או לא דרמה, כן משחקים או לא משחקים- יש מקומות שאתה שם את האגו ואת המחשבות בצד, ועושה מה שצריך- כי זה הדבר הנכון לעשות.
אני מניח שאם אני ובת זוגי היינו באמצע מריבה נוראית ובאמצע היא היתה אומרת לי שהיא זקוקה לפינוי לבית חולים- הייתי שם הכל בצד ותומך בה ככל יכולתי, עד שהמשבר יעבור. את ההתחשבנויות והכעסים אפשר לשמור לפעם אחרת.
&nbsp
כמובן שאם זה היה הופך להיות עניין שבשגרה הייתי חושב עם עצמי מה לעשות עם זה, אבל בשעת משבר שמים הכל בצד ותומכים. זה חלק מהמשמעות של להיות בזוגיות, וחבל שבן זוגך (לשעבר?) לא הפנים זאת.
 
אספר לכם שהייתה התקדמות..

יום למחרת הוא הגיע להתנצל. אבל לא הייתי מוכנה לסלוח יותר. וזהו, כנראה שבאמת זה נגמר.. לפחות ככה זה נראה .
 

a wild rose

New member
תשמחי על כך שנפטרת ממנו

ממה שסיפרת הרושם הוא שיש לו עוד המון בעיות מלבד חוסר שליטה בכוח שלו.
&nbsp
מי שלא בסדר פה זה ללא ספק הוא ולא את.
 
איזו התנהגות מזעזעת

טוב שנפרדתם אכן . נשמע כמו אחד שכדאי

להתרחק ממנו .

גם בשוק מזאת שהגנה עליו בתגובה שלה פה

אבל יש כאלה שתמיד יהיו לצד הבחור לא משנה

מה ויאשימו את הבחורה.

את לא אשמה בכלום ואכן מזלך שנפרדתם

נשמע כמו טיפוס מגעיל.
 
לא בהכרח מגעיל, פשוט

לא יודע איך להתנהג בסיטואציות מסויימות .


תודה לך על התגובה
 

Ginger L Honey

New member
טוב שזה קרה בשלב מוקדם במערכת היחסים

נראה שהוא אחד שמעדיף לברוח ולהאשים את כל העולם, מאשר להתמודד עם דברים בעצמו.
שלא נדע, אבל מה אם אי-פעם, חס וחלילה, תקלעי לצרה אמיתית? הדבר האחרון שאת רוצה זה בן-זוג שבורח ושאפילו מאשים אותך במקום לעמוד לצידך ולהתמודד.
&nbsp
הוא לא צריך זוגיות, הוא צריך גננת.
 
האמת

שהכרתי אותו בתקופה נוראית שהוא היה יכול לברוח בקלות וזה היה מובן, הכרנו בדיוק כשאמא שלי גססה ושלא נדבר על זה שנפטרה..


אבל האמת שהרבה פעמים הרגשתי שהוא מגיע לשבעה רק כי הוא מרגיש ״חייב״ ולא כי הוא באמת רוצה, כי תמיד הוא עסוק והזמן שלו ״ממש ממש יקר..״

וככה בעצם עם כל דבר שעשה בשבילי, במבט לאחור זה הרגיש שהוא עשה את זה פחות מאהבה, יותר כי ניסיתי להסביר לו שזה חשוב לי...

ככה זה כנראה כשאתה בן 26 וזאת המערכת יחסים הראשונה שלך, כשאני כבר עברתי לא מעט בחיים. זאת הייתה טעות להיכנס לסחרחורת הזאת כנראה


 

Ginger L Honey

New member
ניסית

נתת הזדמנות לאהבה, זו לא היתה טעות.

עוד תכירי את האדם שידע לקחת אחריות ושיהיה שם לצידך כפי שאת תיהי לצידו כשיזדקק לך.
&nbsp
ובקשר אליו, גם אם את ממשיכה הלאה- סלחי לו. אל תקחי עמך שום כעס או טינה מהקשר הזה. תאחלי לו רק טוב והמשיכי בדרכך.
הרי הוא לא עשה דבר בכוונה לפגוע בך.
 
למעלה