יעל מטיילת
New member
אז למה בעצם אני לא בגינה של ההורים?
די מזמן בקשתי מכן להחזיק אצבעות. אז יש בקשה להמשך
וגם סיכוי לעבודה וגם הלקאה עצמית שלא נפסקת מאתמול. נשמע מסובך? חכו חכו. אז הסיפור הוא כזה. לקרוב משפחה יש חבר עם המון השפעה והיכרות עם חברות ביוטק (עד כאן יופי) והוא גויס באיומים למצוא לי עבודה (עד כאן גם יופי). ואתמול הלכתי לפגוש אותו. התלבשתי כמו בן אדם (יצאתי ממכנסי הטריקו והכפכפים, לא יאמן), ונסעתי לשם. כשהגעתי הסתבר לי שהשותף שלו לעסקים הוא לא אחר מאשר מישהו שטיפלתי לו בילדים בחופשים מהאוניברסיטה (עוד יותר יופי, אני מתה עליו ויש הדדיות). באמת יופי טופי אחלה בחלה. אז מה הבעיה אתן שואלות? אני הבעיה. באוגוסט אני סוגרת שנה לישיבה בבית. והמון המון זמן לא דיברתי על העבודה שלי ועוד יותר זמן לא דיברתי על התואר. וישבתי שם, עם אדם שממש רוצה לעזור לי, וגימגמתי כמו מפגרת. אפילו לא חשבתי לעבור על החומר כי זה ישב לי בדם תמיד. הייתי מסוגלת לנאומים ארוכים על התחום וחשיבותו ותמיד כולם השתכנעו (לא יודעת אם בגלל ההסברים הברורים או בגלל הברק בעיניים, משהו עבד ממש טוב). והנה אני. אה, בה, ככה, אוי נזכרתי שככה... נורא ואיום. במקומו הייתי חושבת שאני חובבנית מפגרת. כל-כך לא נעים לי. אני מתחלחלת כשאני נזכרת כל פעם מחדש. אז אני יושבת קצת לקרוא. אבל בעיקר חושבת רעות על עצמי. ומה אם זה בגלל העייפות הכרונית ואני אף פעם לא אצליח לתפקד? אז חשבתי לפרוק קצת. תודה למי שהגיעה עד הלום
די מזמן בקשתי מכן להחזיק אצבעות. אז יש בקשה להמשך
