אז למתעניינים במצב הקריאה שלי של ״12 הממלכות״
סיימתי את שני הספרים הראשונים, שהם בעצם ספר אחד. הספר הראשון הוא בעצם מהרגע שיוקו נחטפת מיפן ועד שהיא פוגשת את ראקושון, והספר השני הוא מהבית של ראקושון ועד לשחרורו של קייקי.
במסגרת אותו יום גיהוץ לפני יומיים (שלמעשה היה יום וחצי...), צפיתי גם בכל הפרקים של העונה הראשונה מהאנימה, שמקבילים לשני הספרים האלה, כדי להיזכר בהבדלים בקוי העלילה. אני אשתדל לתאר בלי יותר מדי ספויילרים.
אז כמו ששמתי לב כבר מההתחלה, ההבדל העיקרי בין האנימה לבין הספר הוא היעדרם המוחלט של סוגימוטו ואסאנו מהספרים. זה מאוד הפתיע אותי שכן לפחות לסוגימוטו היה תפקיד די מרכזי באנימה, אבל אין זכר לדבר בספרים. למעשה, באנימה יוקו לומדת בבית-ספר מעורב, בנים ובנות. בספר - היא לומדת בבית-ספר לבנות בלבד, ואכן יש בו דמות שנקראת סוגימוטו שכולם מחרימים אותה - אבל היא לא מצטרפת למסע בשום צורה. לאסאנו אין כל זכר.
כל הספר הראשון מוקדש למסעה של יוקו בארץ קו, שכולל מלחמות ליליות אינסופיות עם מפלצות (שיש מעט מאוד מהן באנימה, ובצדק), ובידוד כמעט מוחלט שלה מאנשים לאורך כל הספר. הספר רצוף בתיאורים של רעב, סבל, ייאוש ובדידות. הסופרת בעצמה כותבת בסוף הספר השני שהיא מודה לכל הקוראים שצלחו את הספר הראשון, שהיה כל כך אפל, והמשיכו לחלק השני.
בספר, מי שנועצת חרב ביד של יוקו היא לא סוגימוטו, אלא קורין עצמה, מתוך כוונה ברורה למנוע ממנה להשתמש בחרב. הסצינה שבה אסאנו פוגש במקרה בקייקי ורואה כיצד משתלטים עליו וחותמים את הקרן שלו - לא קיימת בכלל. בספר לא מצויין מפורשות איך הדבר קרה, רק מציגים באיזשהו שלב את מלך קו וקורין משוחחים ביניהם על כך - שיחה שגם מופיעה באנימה.
עוד חלק מהאנימה שאיננו קיים כלל בספר הוא חבורת השחקנים הנודדת. חבורה כזו מופיעה לרגע קט במסע של יוקו עם טאקי, אבל אין להם שום תפקיד בעלילה. באנימה זה מתחיל מילדה שפוגשת את יוקו ביריד בעיר שאליה הגיעה עם טאקי, ובהמשך היא פוגשת אותה ילדה עם אמא שלה כשהיא מנסה לשדוד מישהו בשביל אוכל. שני הקטעים האלה לא קיימים בספר. היא כן פוגשת אישה וילדה קצת לפני הקטע עם היד - אבל הן לא שייכות לחבורת שחקנים, אלא האמא היא רוכלת של מיזואמה - ממתק נוזלי שקוף - (האמא נותנת קצת ליוקו, אבל יוקו מסרבת להתלוות אליהן העירה ונעלמת בחזרה ביער). אחרי כן היא פוגשת בהן שוב מחוץ לעיר כשהיא מחפשת את ראקושון, והאמא אכן עוזרת לה בחיפושים כמו שעשתה באנימה, אבל שם נפרדות דרכיהן וזהו.
אולי חבורת השחקנים תופיע בספר אחר בסדרה, אבל בספרים האלה - יוק. הסצינה שבה יוקו מעמידה פנים שהיא שחקנית, והסצינה על הספינה, שבה היא נותנת את אישור המעבר שלה לאיש החתול ושוב מעמידה פנים שהיא שחקנית - לא קיימים.
לעיר הנמל שממנה היא יוצאת לכיוון ממלכת אן יוקו מגיעה בכוחות עצמה (באנימה היא מגיעה עם השחקנים), כשהיא מרוויחה קצת כסף בעבודות מזדמנות בדרך, מספיק בשביל דמי הנסיעה. כמו באנימה, היא לא מצליחה לעלות על הספינה אלא עולה על אניה קטנה מהירה שמגיעה לאי באמצע - אבל היא מפספסת את הספינה בגלל הבידוק הקפדני ולא בגלל שהיא רוצה להימנע מלגרום לשחקנים לשנות מסלול. ואף אחד לא ״מסדר״ לה מקום באניה המהירה, אלא במקרה המלחים באניה קולטים שהיא פספסה את הספינה הגדולה ומציעים לה לבוא איתם תמורת עבודה.
אה, כן. כשהיא עולה על הספינה הגדולה? כלום לא קורה. היא מגיעה לארץ אן בשלום. אין בספינה אף יריב שמחכה לה (לא סוגימוטו ולא אף אחד אחר), אין איש-חתול, ואין מתקפה של ציפורי קוצ׳ו שמסתיימת עם מתקפת נגד של דרקון. כנראה שהכניסו את הקטעים האלה לאנימה כי היה חסר להם קצת אקשן בעזיבה שלה את המדינה. הקטע בספר הוא שמלך קו בעצם מחזק עם הצבא הקיסרי את הגבול של קו עם ממלכת קיי, כי הוא חושב שיוקו תנסה להגיע ישירות לקיי, והוא לא מביא בחשבון, לפחות בהתחלה, שהיא תחצה את כל ממלכתו לכיוון מערב ותפנה בכלל לממלכת אן. השמירה על הנמל חזקה, אבל לא מספיק.
בממלכת אן עצמה, כמובן שסוגימוטו לא מתלווה אליה, לא מגיעה לבית הספר עם המורה שגם הוא הגיע מיפן, ולא מלשינה עליה למלך קו. לא ברור איך קורין בעצם מגלה שהיא הגיעה לממלכת אן. מי שמראה לה את עץ הריבוקו הוא ראקושון ולא המורה. את המורה הם פוגשים באחת הערים בדרך, ובשלב הזה הם לא מבינים את הסיבה לכל העניינים, רק המורה אומר לה שהיא כנראה טאיקה ולא קאיקייקו, ושהעובדה שהמפלצות רודפות אחריה בכוונה מחייבת ליצור קשר עם השלטונות כי זה מהווה סכנה בטחונית למדינה. בקטע הזה באנימה כאילו המורה וראקושון מבינים מה עומד מאחורי כל הסיפור - אבל לא בספר. בספר ראקושון פשוט עולה על זה מתישהו בדרך לעיר הבאה שממנה הם רוצים לשלוח מכתב לקירין של אן, ואז באה הסצינה של ה״שני צעדים, שלושה צעדים״ - בכלל לפני שפגשו את שוריו. באופן כללי, ראקושון הוא זה שמלמד אותה את כל מה שקשור לעולם הזה, לפחות עד שהם מגיעים לארמון מעל העננים. הוא זה שמספר לה את מיתוס היצירה של העולם (שבאנימה היא רואה במחזה) וכו׳.
אה, כן, בספר אין שום זכר לכך ששוריו מבלה את חלק ניכר מזמנו בבתי בושת. אולי זה יהיה בספרים אחרים, אבל בשני הספרים האלה הוא מתעסק בעבודה שלו, לא בבחורות. והוא די משגע את יוקו וראקושון לפני שהוא מגלה להם מי הוא. אחרי זה הם מגיעים לארמון מעל השמים, ומשם כבר אין יותר מתקפות על יוקו. כל החלק שהיא יורדת לעיר (בכלל, באנימה ערבבו את כל הערים של ממלכת אן לעיר אחת) ונלחמת שם והסצינה עם מלך קו וקורין - לא דובים ולא זבובים. כשהספרים מסתיימים, קורין עדיין בחיים (אם כי מתקבל דיווח שהיא חולה). את עיקר הזמן שלה בארמון יוקו מבלה בהתלבטות אם היא יכולה לעשות מה שמבקשים ממנה או לא. החזונות שהיא רואה בלהב של החרב - לא קורים בזמן המאבק שלה בעיר, אלא באישון לילה, כשהיא מחפשת את התשובה למה מלך קו החליט לרדוף אותה אף על פי שהיה אמור לדעת שזה יביא את סופו ויחריב את המדינה שלו.
באנימה, החזונות האלה מוצגים בעיקר כגילוי או הוספת ידע שהצופים והגיבורים לא ידעו קודם. בספר, זה קצת יותר מורכב. אלה חזונות שבעיקר מציגים ליוקו את הצד השלילי. מלך אן, אנקי וראקושון מנסים לשכנע אותה ללכת בכיוון מסויים, אבל החזונות בעצם הם השכנוע לא לעשות את זה: היא רואה התנהגות לא נאותה שלה עצמה (למשל איך שהיא נטשה את ראקושון בשלב קודם בעלילה וחשבה אפילו לחסל אותו שלא יוכל להלשין עליה), התנהגות לא נאותה של מלכת קיי המנוחה, ואת ההתנהגות הלא נאותה של מלך קו - כשבספר די ברור ששני אלה נהגו בטפשות והיו אמורים להיות מודעים לתוצאות מעשיהם, ובכל זאת עשו מה שעשו. גם הסצינה שבה ג׳ויו מנסה לשכנע אותה, מבחינתה נתפסת כעוד הוכחה שהיא טיפשה ולא יכולה לעמוד באחריות, מכיוון שבעצם הסצינה הזו מוכיחה לפחות שאם היא היתה סותמת את הפה בהתחלת הסיפור ולא צורחת על קייקי בעניין ג׳ויו, היא לא היתה צריכה לעמוד בעינויי הבדידות במסע הארוך שלה בקו. כל רובד המשמעות הזה כמעט ולא קיים באנימה.
עוד משהו שלא קיים בספר הוא כל הסיפור של שוריו ואנקי. אולי זה משהו שהם לקחו מספר אחר. בספר רק מופיעה העובדה ששניהם טאיקה כמוה. כמו כן, הסצינה של אנקי בממלכת קיי לא קיימת בספר. הוא אכן עושה סיבוב לבירור המצב בקיי, אבל אין ממש סצינה שמתארת את הסיבוב הזה - הוא רק מדווח על מה שבירר. הוא לא מסתובב בעיר, לא מחפש את יוקו ולא מסייע לאנשים לקבל תעודת קאיקייאקו... אה כן, בסדרה הוא מופיע די בהתחלה כשיוקו עדיין ביפן, ואומר לה שיש לה ריח של דם. אין זכר לעניין הזה בספר, והיא לא אומרת לו שהיא ראתה אותו קודם כשהיא פוגשת אותו בארמון... כי היא לא ראתה אותו קודם.
בסיום הספר, בניגוד לאנימה, יוקו לא נשארת בקיי. היא פשוט אומרת לקייקי שבינתיים הוא ייאלץ להתעלק על מלך אן. כלומר, בסוף הספר: קורין עדיין בחיים, חולה. מלך קו עדיין בחיים. ג׳ואי עדיין בשלטון (הכוח ששוריו שלח נועד רק לחילוץ של קייקי), ויוקו עדיין לא קיבלה החלטה סופית - אם כי בסוף הספר מופיע כאילו ״מסמך הסטורי״ (שהצלחתי לקרוא רק חלקית), שבו בעצם מתוארים אירועים שמראים מה היה בסוף.
סיימתי את שני הספרים הראשונים, שהם בעצם ספר אחד. הספר הראשון הוא בעצם מהרגע שיוקו נחטפת מיפן ועד שהיא פוגשת את ראקושון, והספר השני הוא מהבית של ראקושון ועד לשחרורו של קייקי.
במסגרת אותו יום גיהוץ לפני יומיים (שלמעשה היה יום וחצי...), צפיתי גם בכל הפרקים של העונה הראשונה מהאנימה, שמקבילים לשני הספרים האלה, כדי להיזכר בהבדלים בקוי העלילה. אני אשתדל לתאר בלי יותר מדי ספויילרים.
אז כמו ששמתי לב כבר מההתחלה, ההבדל העיקרי בין האנימה לבין הספר הוא היעדרם המוחלט של סוגימוטו ואסאנו מהספרים. זה מאוד הפתיע אותי שכן לפחות לסוגימוטו היה תפקיד די מרכזי באנימה, אבל אין זכר לדבר בספרים. למעשה, באנימה יוקו לומדת בבית-ספר מעורב, בנים ובנות. בספר - היא לומדת בבית-ספר לבנות בלבד, ואכן יש בו דמות שנקראת סוגימוטו שכולם מחרימים אותה - אבל היא לא מצטרפת למסע בשום צורה. לאסאנו אין כל זכר.
כל הספר הראשון מוקדש למסעה של יוקו בארץ קו, שכולל מלחמות ליליות אינסופיות עם מפלצות (שיש מעט מאוד מהן באנימה, ובצדק), ובידוד כמעט מוחלט שלה מאנשים לאורך כל הספר. הספר רצוף בתיאורים של רעב, סבל, ייאוש ובדידות. הסופרת בעצמה כותבת בסוף הספר השני שהיא מודה לכל הקוראים שצלחו את הספר הראשון, שהיה כל כך אפל, והמשיכו לחלק השני.
בספר, מי שנועצת חרב ביד של יוקו היא לא סוגימוטו, אלא קורין עצמה, מתוך כוונה ברורה למנוע ממנה להשתמש בחרב. הסצינה שבה אסאנו פוגש במקרה בקייקי ורואה כיצד משתלטים עליו וחותמים את הקרן שלו - לא קיימת בכלל. בספר לא מצויין מפורשות איך הדבר קרה, רק מציגים באיזשהו שלב את מלך קו וקורין משוחחים ביניהם על כך - שיחה שגם מופיעה באנימה.
עוד חלק מהאנימה שאיננו קיים כלל בספר הוא חבורת השחקנים הנודדת. חבורה כזו מופיעה לרגע קט במסע של יוקו עם טאקי, אבל אין להם שום תפקיד בעלילה. באנימה זה מתחיל מילדה שפוגשת את יוקו ביריד בעיר שאליה הגיעה עם טאקי, ובהמשך היא פוגשת אותה ילדה עם אמא שלה כשהיא מנסה לשדוד מישהו בשביל אוכל. שני הקטעים האלה לא קיימים בספר. היא כן פוגשת אישה וילדה קצת לפני הקטע עם היד - אבל הן לא שייכות לחבורת שחקנים, אלא האמא היא רוכלת של מיזואמה - ממתק נוזלי שקוף - (האמא נותנת קצת ליוקו, אבל יוקו מסרבת להתלוות אליהן העירה ונעלמת בחזרה ביער). אחרי כן היא פוגשת בהן שוב מחוץ לעיר כשהיא מחפשת את ראקושון, והאמא אכן עוזרת לה בחיפושים כמו שעשתה באנימה, אבל שם נפרדות דרכיהן וזהו.
אולי חבורת השחקנים תופיע בספר אחר בסדרה, אבל בספרים האלה - יוק. הסצינה שבה יוקו מעמידה פנים שהיא שחקנית, והסצינה על הספינה, שבה היא נותנת את אישור המעבר שלה לאיש החתול ושוב מעמידה פנים שהיא שחקנית - לא קיימים.
לעיר הנמל שממנה היא יוצאת לכיוון ממלכת אן יוקו מגיעה בכוחות עצמה (באנימה היא מגיעה עם השחקנים), כשהיא מרוויחה קצת כסף בעבודות מזדמנות בדרך, מספיק בשביל דמי הנסיעה. כמו באנימה, היא לא מצליחה לעלות על הספינה אלא עולה על אניה קטנה מהירה שמגיעה לאי באמצע - אבל היא מפספסת את הספינה בגלל הבידוק הקפדני ולא בגלל שהיא רוצה להימנע מלגרום לשחקנים לשנות מסלול. ואף אחד לא ״מסדר״ לה מקום באניה המהירה, אלא במקרה המלחים באניה קולטים שהיא פספסה את הספינה הגדולה ומציעים לה לבוא איתם תמורת עבודה.
אה, כן. כשהיא עולה על הספינה הגדולה? כלום לא קורה. היא מגיעה לארץ אן בשלום. אין בספינה אף יריב שמחכה לה (לא סוגימוטו ולא אף אחד אחר), אין איש-חתול, ואין מתקפה של ציפורי קוצ׳ו שמסתיימת עם מתקפת נגד של דרקון. כנראה שהכניסו את הקטעים האלה לאנימה כי היה חסר להם קצת אקשן בעזיבה שלה את המדינה. הקטע בספר הוא שמלך קו בעצם מחזק עם הצבא הקיסרי את הגבול של קו עם ממלכת קיי, כי הוא חושב שיוקו תנסה להגיע ישירות לקיי, והוא לא מביא בחשבון, לפחות בהתחלה, שהיא תחצה את כל ממלכתו לכיוון מערב ותפנה בכלל לממלכת אן. השמירה על הנמל חזקה, אבל לא מספיק.
בממלכת אן עצמה, כמובן שסוגימוטו לא מתלווה אליה, לא מגיעה לבית הספר עם המורה שגם הוא הגיע מיפן, ולא מלשינה עליה למלך קו. לא ברור איך קורין בעצם מגלה שהיא הגיעה לממלכת אן. מי שמראה לה את עץ הריבוקו הוא ראקושון ולא המורה. את המורה הם פוגשים באחת הערים בדרך, ובשלב הזה הם לא מבינים את הסיבה לכל העניינים, רק המורה אומר לה שהיא כנראה טאיקה ולא קאיקייקו, ושהעובדה שהמפלצות רודפות אחריה בכוונה מחייבת ליצור קשר עם השלטונות כי זה מהווה סכנה בטחונית למדינה. בקטע הזה באנימה כאילו המורה וראקושון מבינים מה עומד מאחורי כל הסיפור - אבל לא בספר. בספר ראקושון פשוט עולה על זה מתישהו בדרך לעיר הבאה שממנה הם רוצים לשלוח מכתב לקירין של אן, ואז באה הסצינה של ה״שני צעדים, שלושה צעדים״ - בכלל לפני שפגשו את שוריו. באופן כללי, ראקושון הוא זה שמלמד אותה את כל מה שקשור לעולם הזה, לפחות עד שהם מגיעים לארמון מעל העננים. הוא זה שמספר לה את מיתוס היצירה של העולם (שבאנימה היא רואה במחזה) וכו׳.
אה, כן, בספר אין שום זכר לכך ששוריו מבלה את חלק ניכר מזמנו בבתי בושת. אולי זה יהיה בספרים אחרים, אבל בשני הספרים האלה הוא מתעסק בעבודה שלו, לא בבחורות. והוא די משגע את יוקו וראקושון לפני שהוא מגלה להם מי הוא. אחרי זה הם מגיעים לארמון מעל השמים, ומשם כבר אין יותר מתקפות על יוקו. כל החלק שהיא יורדת לעיר (בכלל, באנימה ערבבו את כל הערים של ממלכת אן לעיר אחת) ונלחמת שם והסצינה עם מלך קו וקורין - לא דובים ולא זבובים. כשהספרים מסתיימים, קורין עדיין בחיים (אם כי מתקבל דיווח שהיא חולה). את עיקר הזמן שלה בארמון יוקו מבלה בהתלבטות אם היא יכולה לעשות מה שמבקשים ממנה או לא. החזונות שהיא רואה בלהב של החרב - לא קורים בזמן המאבק שלה בעיר, אלא באישון לילה, כשהיא מחפשת את התשובה למה מלך קו החליט לרדוף אותה אף על פי שהיה אמור לדעת שזה יביא את סופו ויחריב את המדינה שלו.
באנימה, החזונות האלה מוצגים בעיקר כגילוי או הוספת ידע שהצופים והגיבורים לא ידעו קודם. בספר, זה קצת יותר מורכב. אלה חזונות שבעיקר מציגים ליוקו את הצד השלילי. מלך אן, אנקי וראקושון מנסים לשכנע אותה ללכת בכיוון מסויים, אבל החזונות בעצם הם השכנוע לא לעשות את זה: היא רואה התנהגות לא נאותה שלה עצמה (למשל איך שהיא נטשה את ראקושון בשלב קודם בעלילה וחשבה אפילו לחסל אותו שלא יוכל להלשין עליה), התנהגות לא נאותה של מלכת קיי המנוחה, ואת ההתנהגות הלא נאותה של מלך קו - כשבספר די ברור ששני אלה נהגו בטפשות והיו אמורים להיות מודעים לתוצאות מעשיהם, ובכל זאת עשו מה שעשו. גם הסצינה שבה ג׳ויו מנסה לשכנע אותה, מבחינתה נתפסת כעוד הוכחה שהיא טיפשה ולא יכולה לעמוד באחריות, מכיוון שבעצם הסצינה הזו מוכיחה לפחות שאם היא היתה סותמת את הפה בהתחלת הסיפור ולא צורחת על קייקי בעניין ג׳ויו, היא לא היתה צריכה לעמוד בעינויי הבדידות במסע הארוך שלה בקו. כל רובד המשמעות הזה כמעט ולא קיים באנימה.
עוד משהו שלא קיים בספר הוא כל הסיפור של שוריו ואנקי. אולי זה משהו שהם לקחו מספר אחר. בספר רק מופיעה העובדה ששניהם טאיקה כמוה. כמו כן, הסצינה של אנקי בממלכת קיי לא קיימת בספר. הוא אכן עושה סיבוב לבירור המצב בקיי, אבל אין ממש סצינה שמתארת את הסיבוב הזה - הוא רק מדווח על מה שבירר. הוא לא מסתובב בעיר, לא מחפש את יוקו ולא מסייע לאנשים לקבל תעודת קאיקייאקו... אה כן, בסדרה הוא מופיע די בהתחלה כשיוקו עדיין ביפן, ואומר לה שיש לה ריח של דם. אין זכר לעניין הזה בספר, והיא לא אומרת לו שהיא ראתה אותו קודם כשהיא פוגשת אותו בארמון... כי היא לא ראתה אותו קודם.
בסיום הספר, בניגוד לאנימה, יוקו לא נשארת בקיי. היא פשוט אומרת לקייקי שבינתיים הוא ייאלץ להתעלק על מלך אן. כלומר, בסוף הספר: קורין עדיין בחיים, חולה. מלך קו עדיין בחיים. ג׳ואי עדיין בשלטון (הכוח ששוריו שלח נועד רק לחילוץ של קייקי), ויוקו עדיין לא קיבלה החלטה סופית - אם כי בסוף הספר מופיע כאילו ״מסמך הסטורי״ (שהצלחתי לקרוא רק חלקית), שבו בעצם מתוארים אירועים שמראים מה היה בסוף.
