אז לספר או לא ?
שלום. תראו, אני יוצאת עם מישהו חודשיים , ואנחנו (מ)אוהבים (רשמית? שבוע בערך). אם זה יימשך טוב, וכמו שזה ממשיך עכשיו, סביר להניח שנתחתן. אני לא במצב לומר לו "כן, אני מתחתנת איתך" אבל ברור לי שאם הקשר ימשיך בכיוון שבו הוא נמצא עכשיו, החתונה תבוא. הווסת שלי מעולם לא היתה סדירה. להיפך. אבל קצת לפני שהתחלנו לצאת (לפני שחשבנו על זה בכלל...) היא החלה להסתדר מצויין. עכשיו, היא פתאום "התחרפנה" שוב. הייתי אצל גיניקולוגית, היא שלחה אותי לבדיקות הורמונאליות. לפי מה שהיא אומרת יכול להיות ש"זו אני" בעניינים אלו, זה לא אומר שאני לא אוכל להביא ילדים. אבל במידה וכן, אפשר ייהיה להתחיל טיפולים 12 חודש אחרי החתונה. אלו רק אופציות. לדעת ממש יהיה אפשר רק אחרי ביצוע הבדיקות. דיברתי עם חברה אתמול, לטענתה אין טעם לספר כרגע כי אין לי כלום ביד. אפילו לא תוצאות של בדיקות. וזה סתם יעיק על הקשר עד שיהיו תוצאות. לדעתה, אני צריכה לשמור את זה לעצמי, ואין עניין של "מגיע לו לדעת שיש אופציה" , כשתהיהי אופציה - לספר, אבל כרגע לא. לא נח לי עם הגישה הזו. אני מרגישה כאילו אני מסתירה משהו, זה לא פייר לדעתי. הלב שלי אומר לי לספר לו. אני לא יכולה להסתיר את זה ממנו. זה מהותי באופן כללי, ועוד יותר אני יודעת שזה מהותי לו.מגיע לו לדעת שיש אופציה. מגיע לו שתהיה לו את האפשרות להחליט אם הוא רוצה להקפיא את הקשר הזה עכשיו כדי לא לפתח רגשות עמוקים יותר , אם זה לא רלוונטי מבחינתו. (אני אגב, לא חושבת שארצה לחזור אי פעם במידה והוא יחליט להקפיא את זה, גם אם אדע שהכל בסדר איתי). ברור לי שאני הולכת לספר לו בפגישה הבאה שלנו. אז למה אני כאן בכל זאת ? היא התעקשה שאני אתייעץ עם אנשים אחרים, שאשמע עוד דעות ולא רק את מה שהלב אומר. אז אני כאן, כדי לשמוע מה אומרים המנוסים. תודה מראש.
שלום. תראו, אני יוצאת עם מישהו חודשיים , ואנחנו (מ)אוהבים (רשמית? שבוע בערך). אם זה יימשך טוב, וכמו שזה ממשיך עכשיו, סביר להניח שנתחתן. אני לא במצב לומר לו "כן, אני מתחתנת איתך" אבל ברור לי שאם הקשר ימשיך בכיוון שבו הוא נמצא עכשיו, החתונה תבוא. הווסת שלי מעולם לא היתה סדירה. להיפך. אבל קצת לפני שהתחלנו לצאת (לפני שחשבנו על זה בכלל...) היא החלה להסתדר מצויין. עכשיו, היא פתאום "התחרפנה" שוב. הייתי אצל גיניקולוגית, היא שלחה אותי לבדיקות הורמונאליות. לפי מה שהיא אומרת יכול להיות ש"זו אני" בעניינים אלו, זה לא אומר שאני לא אוכל להביא ילדים. אבל במידה וכן, אפשר ייהיה להתחיל טיפולים 12 חודש אחרי החתונה. אלו רק אופציות. לדעת ממש יהיה אפשר רק אחרי ביצוע הבדיקות. דיברתי עם חברה אתמול, לטענתה אין טעם לספר כרגע כי אין לי כלום ביד. אפילו לא תוצאות של בדיקות. וזה סתם יעיק על הקשר עד שיהיו תוצאות. לדעתה, אני צריכה לשמור את זה לעצמי, ואין עניין של "מגיע לו לדעת שיש אופציה" , כשתהיהי אופציה - לספר, אבל כרגע לא. לא נח לי עם הגישה הזו. אני מרגישה כאילו אני מסתירה משהו, זה לא פייר לדעתי. הלב שלי אומר לי לספר לו. אני לא יכולה להסתיר את זה ממנו. זה מהותי באופן כללי, ועוד יותר אני יודעת שזה מהותי לו.מגיע לו לדעת שיש אופציה. מגיע לו שתהיה לו את האפשרות להחליט אם הוא רוצה להקפיא את הקשר הזה עכשיו כדי לא לפתח רגשות עמוקים יותר , אם זה לא רלוונטי מבחינתו. (אני אגב, לא חושבת שארצה לחזור אי פעם במידה והוא יחליט להקפיא את זה, גם אם אדע שהכל בסדר איתי). ברור לי שאני הולכת לספר לו בפגישה הבאה שלנו. אז למה אני כאן בכל זאת ? היא התעקשה שאני אתייעץ עם אנשים אחרים, שאשמע עוד דעות ולא רק את מה שהלב אומר. אז אני כאן, כדי לשמוע מה אומרים המנוסים. תודה מראש.
בהצלחה.